אני שומרת מצוות, מאמינה שתורתנו האהובה היא תורת חיים ואוהבת להתפלל לה’, אך יש כמה קטעים בתפילה שכפשוטם "מפריעים לי", והייתי שמחה להבין אותם יותר. בתיקון הכללי, יש פסוק מתהילים "אשרי שיאחז וניפץ את עולליך אל הסלע", וקצת קשה לי עם המילים האלו איך בתורת ישראל שהיא סמל המוסריות יכול להיות ציווי כזה, ועם ישראל שהוא רחמן, וסבל את רדיפות השואה וזוועותיה מצווה במצווה כזו? "מי כמוך באלים ה’"- הרי יש רק אלוקים אחד, אלו עוד אלים יש? הרי עיניים להם ולא יראו, אזניים להם ולא ישמעו" - איך יש בכלל מקום להשוואה? "יחיד גאה לעמך פנה זוכרי קדושתך...", גאווה היא מידה לא טובה, כיצד מתארים בה את ה’?

"אשרי שיאחז וניפץ את עולליך אל הסלע" - מזמור זה (קלז) מדבר על מלכות בבל שהתעללה קשה בעם ישראל והרגה וטבחה ללא רחמים בצורה אכזרית מאוד ובקינה זו אומר המקונן שהלוואי וכמעשיך לנו יעשה גם לך ואף את תסבלי ויעשו לך כמו שעשית לנו. אין זה ציווי אלא שאיפה טבעית לנקם. ומוסיף בדעת מקרא שהמקונן נבהל מעוצמת הרצון לנקם עד כדי שלא המשיך את הקינה ולכן זה הפסוק האחרון בה. "מי כמוך באלים ה’ " - משפט זה לקוח מתוך שירת הים (שמות טו יא) ושם מפרש רש"י שאלים הכוונה חזקים ומשמעות התפילה שאף בחזקים ביותר אין הדומה לה' יתברך. הרמב"ן מסביר שאף במלאכי מעלה המכונים אלים אין דומה לו שה' עליון על כולם. ובפיקוש עץ יוסף על סידור התפילה מסביר שמדובר באלילים ממש ואלו דברי הגויים שמודים לגבורתו של הקב"ה שהיא יותר מאליליהם. "יחיד גאה לעמך פנה זוכרי קדושתך..." - אדם המתגאה על חבירו זו תכונה שלילית שהרי אף אם יש לך מעלה על אחר אין זו סיבה לההשתרר על אחר שמא יש לו מעלה שאין לך וכן יש מעליך גבוה מעל גבוה את ה' יתברך אבל לקב"ה, שהוא כל יכול ואין אחד שיכול להשתוות לו, ראוי להתגאות.