בעלי טוען שכאשר מתחתנים כל הכסף (ובכללו גם הכסף שהאשה מביאה בעבודתה) שייך כולו לבעל. האם זה נכון?

זה לא מדוייק. יש שני סוגי נכסים: נכסי מילוג- דברים שמניבים פירות, אישה שהתחתנה ויש לה פרדס שמניב פירות והפירות של הנכס שייכים לבעל אבל גוף הנכס שייך לה, במקרה של גירושין היא מקבלת את הנכס בחזרה. יש נכסים שהאישה מכניסה לבעלה, נכסי צאן ברזל - לדוגמא, אם הכניסה לו מאה אלף שקל במזומן והבעל יכול להשתמש בכסף, ובמקרה של פירוק המשפחה האישה מקבלת בחזרה את המאה אלף שקלים הללו. דין זה אם קיבל אחריות על הכסף שהביאה, אך אם לא אז אלו נכסי מילוג והוא חייב להחזיר, שהרי זה שייך לה, לדוגמא, אם היא מכניסה בית, זה לא נהפך להיות שלו, אפילו אם שתיהם גרים שם. יש לו זכות שימוש אך בעלות נשארת שלה. כך זה לפי הדרכת חז"ל, זה לא באופן אוטומטי שייך לו. מה שהאישה עושה (מעשה ידיה) שייך לבעל, היות והוא חייב במזונותיה. דנים הפוסקים על סוג עבודות כמו היום שהאישה היא פקידה, היא מורה, זה לא סוג העבודות שחז"ל הטילו על האישה. יש מחלוקת גדולה בין הפוסקים אם עבודות אלו שייכות לבעל או שהקרן שייך לה ואז היא מפקידה את הכסף בבנק וזה נושא רווחים והרווחים שייכים לבעל. אבל גוף הנכס שייך לה. ואישה יכולה לומר "קים לי"- אני סוברת כמו אותה הדעה שזה שייך לי, והבעל לא יכול לדרוש מאשתו שיוצאת לעבודה כמורה וכדו' שהכסף יהיה שייך לו. אם תתעקש יכולה לטעון ששייך לה, רק הרווחים מהכסף (אם יש) יהיו שייכים לו. היום עושים חוקים אחרים, שכל מה שמרוויחים מתחלקים.