בישיבה בה אני לומד אחרי תפילת ותיקין בשבת יש קידוש בבית ראש הישיבה ואחרי הקידוש אוכלים קוגל, לאחרונה נתעורר אצלנו ספק גדול מכיוון שהתלמידים אוכלים קוגל בשיעור קביעת סעודה "מהדרין מן המהדרין", נשאלה מה הברכה שצריך לברך על אותו קוגל? תהליך ההכנה הוא בישול איטריות, לאחר שנתבשלו מערבבים אותם עם ביצים סוכר ותבלינים ואז אופים אותו בתנור, כך יוצא שיש אפיה בתחילת התהליך (הכנת האיטרית עוד לפני שמגיעים לקופסה) וגם בסוף התהליך. בנוגע לקביעת סעודה, ישנם תלמידים (אמנם לא הרוב אבל יש) שזהו הסעודה שלהם, כלומר אחרי השיעור והקידוש הם הולכים לישון ולא אוכלים סעודה שניה, והם לא רעבים עד לסעודה שלישית גם בשבתות הקיץ הארוכות. כבר כמה שבועות שאנחנו מסופקים וראש הישיבה הורה לי לשאול את הרב לדעתו.

שיעור קביעת סעודה, זה לאכול כמות כזו שאדם שבע מזה. יש דעה שצריך נפח של של 4 ביצים. אך לרוב השיטות, ובניהם הגר"א, זה כמות כזו שאם יגישו לו חתיכות קוגל עם כוס קפה, זה ארוחת הערב שלו ומזה הוא שבע. על דבר כזה צריך ליטול ידיים. השאלה היא איזה כמות התלמידים אוכלים, האם אוכלים כמות כזו או שתיים שלוש חתיכות. אם אכן אנשים שבעים מזה, צריך ליטול ידיים ולברך ברכת המזון. בדרך כלל כשאוכלים רק קוגל, לא אוכלים כמויות כאלה גדולות שהם במקום אכילת פת שחרית ושבעים רק מזה. לכן, שישתדלו לאכול קצת פחות, וישאירו מקום בבטן כדי לאכול אחר כך פת שחרית כשיאכלו, וכך לא יכנסו לספק שיצטרכו ליטול ידיים ולברך ברכת המזון. יאכלו שתי חתיכות וזה יספיק עד זמן שמתחיל לאכול אחר כך סעודת שבת. "קידוש במקום סעודה" זה גם כשאדם אוכל כזית מזונות, יצא ידי חובת קידוש. למרות שלעניין שייחשב סעודת שבת, לא יצא ידי חובה, כיון שסעודת שבת בבוקר צריכה דווקא פת. אבל קידוש במקום סעודה זה גם על מזונות (עוגה, קוגל).