האם ניתן להתחיל את תפילת שחרית לפני זמן טו"ת (ועד היכן ללא טו"ת) וכשמגיע זמנם להניח טו"ת ולהמשיך בתפילה? כיצד לנהוג כשצריך לצאת מוקדם לעבודה, ומתי לומר את "קדש לי" ו"היה כי יביאך"?

ראשית, יש להבהיר שזמן טלית ותפילין הוא מאוחר יותר משעת עלות השחר, ולכן במצבים בהם מותר להתחיל להתפלל, עדיין אי-אפשר להניח טלית ותפילין. כתב השו"ע: "זמן תפילת שחרית מצוותה שיתחיל עם הנץ החמה... אם התפלל משעלה עמוד השחר והאיר פני המזרח- יצא". וכתב ה'משנה-ברורה': "ובשעת הדחק, כגון במשכים לצאת לדרך וכהאי-גוונא שאר דחק ואונס, אפילו לכתחילה." כלומר: במקרה שיש שעת הדחק או אונס, אפשר לכתחילה להתפלל מעלות השחר". מה מוגדר כשעת הדחק וכאונס? כתבו הפוסקים שגם הפועלים והשכירים הנאלצים לצאת למלאכתם מוקדם בבוקר, ואין באפשרותם להמתין עד הנץ החמה מוגדרים כאנוסים, ויכולים להתפלל מעלות השחר. סדר תפילתם כך לפי בעל 'אגרות משה': מיד עם עלות השחר יניחו טלית ותפילין בלא ברכה ויאמרו ברכות וקרבנות ופסוקי דזמרה, ויכוונו להגיע לאחרי 'ישתבח' בזמן 'משיכיר את חבירו' שהוא זמן טו"ת. למעשה מדובר על כ-50 דק' לפני הנץ, אולם יש לבדוק זמן זה בלוחות. בין 'ישתבח' ל'יוצר' יברכו על הטלית והתפילין וימשמשו בהם. ובשעת הדחק גדול אפשר להמשיך ולהתפלל גם לפני זמן טו"ת, ויכוון בדעתו שאינו רוצה לצאת ידי חובת קריאת-שמע, ולאחר התפילה כשיגיע זמן טו"ת יברך עליהם וימשמש בהם, ויקרא שוב קריאת-שמע. ולפי הגר"ע יוסף שליט"א יש להתנהג כך: יתחילו בקרבנות בתשעים דק' לפני הנץ החמה, ויתחילו 'ברוך שאמר' רק לאחר שיגיע זמן של 72 דק' לפני הזריחה. ולא יניחו טו"ת עד שיגיעו לסוף ברכת 'ישתבח', בתנאי שכבר הגיע זמנם, יניחום ויברכו עליהם. אחר-כך ימשיכו כרגיל עד עמידה, ובעמידה יאמרו שלוש ברכות הראשונות עם 'קדושה', ואין צורך בחזרת הש"ץ במצב כזה. ואם הזמן דחוק ביותר, ידלגו על וידוי ונפילת אפיים, וימשיכו מאשרי עד סוף 'ובא לציון', וסוף התפילה יאמרו בדרכם. ובשני וחמישי לא ישמיטו את קריאת התורה. למרות פתרונות אלו, כתבו הפוסקים שיש לעשות השתדלות לסדר את העבודה בצורה שיוכלו להתפלל כהוגן. (מקורות: שו" או"ח סי' פט סעי' א ובמשנ"ב שם, פסקי תשובות ח"א סי' פט אות ד, שו" יחוה דעת ח"ב סי' ח) הרב אלחנן לוין