מהם המקורות ומהם הגדרים לעניין שלא יגלה אדם חיבה לאשתו בציבור?

מובא בשולחן ערוך אבן העזר ס' כ"א סעיף ה' שאין לנהוג דברי חיבה גם כלפי אישתו בפני אחרים. גדר הדין הוא שכל דבר שרגילים לעשות בין איש ואישה משום הקשר המיוחד שיש ביניהם אסור לעשות בפני אחרים. לכן הוזכר שאדם לא יסרק את אישתו בפני אחרים. סיבת ההלכה היא כפולה. גם משום שהדבר גורם להרהור אצל אחרים. אולם יש בכך ענין נוסף. כל דבר שנעשה בפני אחרים יכול להעשות מתוך רצון להראות כלפי חוץ את חיבתנו אחד לשני. החיבה בין בני הזוג צריכה להיות פנימית ולא מוחצנת. חיבה אמיתית וטהורה יכולה להעשות דווקא בצניעות. [ע' על כך שם בט"ז בס"ק א' שלמד לגבי אברהם אבינו שעיין בשערות שרה שהאיסור הוא בין מצד אברהם ובין מצד הרהור שמתעורר אצל אחרים]. הנ"מ בין שני הטעמים זה בנוגע לנתינת יד לאישה בפני אחרים. במקומות שלא רגילים לתת יד לאישה בפרהסיא ודאי שיש בכך איסור. אולם גם במקומות שרגילים לתת יד איש לאישתו ואולי היינו אומרים שאין הדבר מעורר הרהור בכל אופן מכיון שהדבר נעשה כחיבה מיוחדת של איש לאישתו אין לעשות זאת בפני אחרים. ובספר חכמת אדם כלל קכה סעיף ח' נראה שחשש רק לטעם של הרהור אחרים ולכן יתכן שבמקום שאין הרהור של אחרים אין איסור. והיום שענין הצניעות צריך חיזוק יש להחמיר.