האם להאמין באבולוציה, בכך שמוצא האדם מהקוף ובגיל מופלג של העולם, מהווה סתירה לאמונתנו?

לא. אנחנו יוצאים מתוך נקודת מוצא שהעולם נברא מן האין המוחלט אל היש. לאחר מכן כשנעשה היש, האם האדם הראשון ובעלי החיים נוצרו מן האין המוחלט או שנוצרו ואחר כך התפתחו, ישנם שתי שיטות בין רבותינו הראשונים. הרמב"ן בפירושו לתורה, מסביר את הפסוק בספר בראשית: "והארץ הייתה תוהו ובוהו", הוא אומר: תוהו ובוהו זה מה שקוראים ביוונית היולי. ביום הראשון היתה בריאה יש מאין, לאחר מכן בכל אחד מהימים הייתה בריאה מהיש הזה, שהוא התלבש בכדור הארץ, בבעלי חיים, בצמחיה ובשאר הדברים שישנם בעולם. האברבנאל בפירושו לתורה, לא סובר כך, הוא מביא את הרמב"ן וחולק עליו. כשהקדוש ברוך הוא נפח את הנשמה באדם הראשון כתוב: "ויפח באפיו נשמת חיים, ויהי האדם לנפש חיה". הרמב"ן מביא שני פירושים: פירוש אחד – אדם הראשון לפני שנופחה בו הנשמה האלוקית היה כמו בעל חי מתנועע, לא היה לו שכל, כמו קוף. פירוש שני – לפני זה היה גולם גמור ללא חיות, ואחר כך נופחה בו נשמה, גם הנשמה המשכלת וגם הנפש החילונית. לנו לא אכפת איך בדיוק היה תהליך הבריאה, אם באבולוציה או לא באבולוציה, זה לא מעיקרי האמונה, אפשר כך ואפשר כך. לנו אכפת שהעולם הוא לא קדמון, לא כמו שהפילוסופים אמרו, אלא העולם נברא. איך היה בדיוק, אם היה חומר היולי או שלכתחילה נבראו כל בעלי החיים ללא בריאה קודמת, זה שתי שיטות בין רבותינו הראשונים, ומי שרוצה לעמוד על כך באריכות, האברבנאל בפירושו לתורה מביא את הרמב"ן וחולק עליו. לפעמים מוצאים כל מיני מחצבים שההיווצרות שלהם צריכה לקחת מליון שנים, ואנחנו הרי אומרים שכל העולם כולו קיים פחות מששת אלפים שנה? אנחנו אומרים שכשאדם הראשון נברא, הוא נברא לעולם קודם, הוא לא נברא לעולם שצריך להמתין מליון שנה עד שייווצרו בו מחצבים. כמו אדם הראשון עצמו, שנברא כמו שהמדרש אומר, לא כתינוק בן יומו, אלא כבחור בגיל עשרים במלוא כוחותיו הנפשיים והגופניים גם יחד. כך גם העולם כולו, הקדוש ברוך הוא ברא אותו שאילו אדם ירצה מחר לחצוב מחצב של פחם או דברים אחרים – יהיה מוכן לו. לפי החוקים של היום זה צריך לקחת מליון שנים, אבל אז נברא לו עולם מוכן. כל ששת ימי בראשית ואף עד ימי נח הייתה חוקיות אחרת בעולם מאשר היום. כמו שהמדרש אומר, שעד ימי נח הגשמים ירדו פעם בארבעים שנה, באפריקה שיורדים שם בשנה 5000 מילימטר, זה אומר שבאותה שנה – אחת לארבעים שנה – ירדו שם מאתיים מטר. עוצמה אדירה. כל החוקיות שיש לנו היום היא מימי נח ואילך, לפני כן היו חוקים אחרים. היום צריך לקחת עשרת אלפים שנה להיווצרות דבר מסוים, אז לקח יום אחד.