האם נכונה טענת אנשי הציבור החרדי כי לימוד ההלכה הוא הבסיס לכל היהדות. כי מי שאינו ’למדן’ אינו יכול לגשת לאף סוגיה; לא באגדה, תנ"ך, מחשבה, חסידות וכו’. ואם כן, האם נכונה טענתם כי בתחום זה של יכולת עיון אמיתית וכו’, קיימת עדיפות לאנשי הציבור החרדי?

יש הרבה חלקים והרבה סגנונות בלימוד תורה. נכון שהמאמץ השכלי בלימוד התלמוד בבלי הוא אחד מן הלימודים הקשים ביותר והדורשים עמל מיוחד אולם יש עוד תחומים שדורשים עמל גדול. נכון שיכולת ההעמקה קשור ליכולת ללמוד גמ' בעיון. נכון שלפעמים אי בשלות ואי הבנה של צורתה דשמעתא יכולה לגרום לכך שיהיה מבט שיטחי גם בשאר תחומי הלימוד. אולם מהי בדיוק למדנות ומה דרכי הניתוח הראויות יש בכך גישות שונות . יש גם לזכור שלפעמים ההיקף והמבט שנובע מריבוי לימוד והתמדה יכול לפקוח את הלב ואת השכל. תורת ה' תמימה מחכימת פתי. אולם לצערנו אנו גם יכולים לראות תופעה של אנשים למדנים שבתחומים אחרים אין להם יד ורגל והם לא התרגלו להעמיק מבט בתחומים אחרים של התורה. כך שאין לקבוע מסמרות בענין. היכולת להבין בעומק דברי תורה לא תלוי רק בלמדנות הוא תלוי גם בצידקות, בתפלה, בשקידה, בסיעתא דשמיא, ביכולת ריכוז וכד'. אני לא מעוניין כלל להתייחס להמשך השאלה בנוגע לעדיפות הציבור החרדי. חלק זה של השאלה ודאי לא נובע מהעמקה וגישה ענינית. ב"ה אנו שמחים על ריבוי תורה כשאנו שמחים גם על כך שהתורה גדולה מני ים ויש לכולם עוד מה ללמוד ולהעמיק בתורה.