ברצוני לשאול בענין הסמכות של המדינה (שהרי היא לא ’מלך’) להחליט ולקבוע חוקים וכדו’: א. מאיזה תוקף הם קובעים? שבעת טובי העיר? אם אפשר לפרט ולתת מקור הלכתי. ב. בנושאי יציאה למלחמה ופיקוח נפש- מה מקור הסמכות במקרה כזה? (אם אפשר מקור הלכתי)

א. זו שאלה נכונה. יש על זה תשובה בספר משפט כהן של הרב קוק. הוא אומר שזמן שאין מלך ישראל בפועל, אם העם בוחר הנהגה כמו הממשלה היום והציבור מקבל את הנהגתם, יש להם את הסמכויות של מלוכה, שיכולים להטיל מיסים לדוגמא ולהוציא למלחמה. כמובן שאינם יכולים לעשות חוקים נגד התורה, כמו שהמלך אינו יכול. כמו שכתב הרמב"ם בפרק ג' מהלכות מלכים, שאפילו אם גזר נגד דרבנן אסור לשמוע לו. שכל עניין המלוכה, מה שנקרא "דינא דמלכותא דינא", הוא רק בנוגע להסדרת חיי הציבור כמו גובה המשכורות ומהירות הנסיעה ויחסי עובד ומעביד, תנאים סוציאלים. וזה מחייב גם לפי דין התורה כל עוד זה לא נגד התורה אבל אם יעבירו את יום השבת ליום אחר, לדוגמא, בנימוקים כלכליים איננו שומעים לזה. ב. תלמידי החכמים היושבים בבית המדרש אינם מוסמכים להחליט על צעד מלחמתי, כגון: ללכת ולהפגיז את אירן, אבל הממשלה רשאית משום שהיא נבחרה לצורך זה, והציבור קיבל את זה עליהם בתנאי שלא יעשו דברים נגד התורה.