כך כתב פרופסור למתימטיקה ומדעי המחשב על היהדות. "הבעייה העיקרית שלי עם הדת איננה האמונה בדברים שאי אפשר להוכיח ובדברים הסותרים בעליל את ממצאי המדע המודרני. הבעייה שלי היא עם המוסר של הדת. במקום הראשון – גזענות. אנחנו העם הנבחר, עם סגולה, לכל יהודי יש נשמה יתרה, הגוי משול לחמור ועוד ועוד. נמאס! העם שהכי סבל מגזענות מחזיק בדת גזענית להחריד. התוצאה המעשית היא היחס לגויים בהלכה, האיסור לחלל עליהם את השבת ועוד דברים שעושים אותי אנטישמי בעל כורחי. במקום השני – עבדות. כמות הפלפולים בנושא עבד עברי ועבד כנעני היא אדירה. הנושא לא עבר מן העולם, הרמב"ם מקדיש לו פסקי הלכה רבים ובעקבותיו גם השולחן ערוך. פסקי הלכה בנושא עבד ושפחה כנענים הם מהמזעזעים ביותר שניתן להעלות על הדעת. גם אני בתור ילד דתי למדתי הלכות אלה בזמן המודרני. גם אם יגידו לך שזה לא נוהג בדורנו, הטפטוף הזה מחדיר רעל נקי לנשמת הילד. במקום השלישי – היחס לנשים. אשה פסולה לעדות, הנשים דעתן קלה, הן חייבות לציית לגבר ולשרת אותו ואוי לה למי שתסרב. הפסיקות האלה אינן נחלת העבר, משמרות הצניעות, העדר נשים מבתי דין רבניים, קוי מהדרין כל אלה נוהגים גם היום. במקום הרביעי – היחס לבעלי חיים. מצד אחד יש מספר מצוות בנושא צער בעלי חיים בתורה אך מצד שני המקדש שטוף בדם הקורבנות. הכהן הגדול ביום הכיפורים – היום הקדוש ביותר, עסוק בעיקר בלהרוג בעלי חיים ולרחוץ את ידיו מהדם וחוזר חלילה. סך הכל הוא רוצח 13 בעלי חיים ביום זה. במקום החמישי – היחס להרג המונים חפים מפשע. אני מונה זאת במקום החמישי כי לא מדובר במצוות הנוהגות לנצח אלא ביחס למקרים שהיו. ראש וראשון יהושע בן נון המפקד הנערץ שמסע הכיבוש שלו לווה בטבח שיטתי של נשים וילדים. לדעתי – אם בצורה זו רכשנו את הזכות על ארץ ישראל, אין לנו שום זכויות עליה והגונב מגנב פטור. שני – אליהו הנביא רוצח נביאי הבעל. כמה טבעי זה שמי שלא מאמין במה שאתה מאמין מצווה לרצוח אותו. וכך גם הרמב"ם בהלכות ממרים פרק ג’ הלכה ב’: האומר אין תורה מן השמים מצווה להורגו ללא עדים וללא התראה (כלומר ללא משפט). שלישי – היהודים במגילת אסתר שכאשר קיבלו קצת כוח מיד ניצלו אותו לטבוח בשונאיהם ובמספרים מרשימים מאד. הרביעי – מצווה קיימת ועומדת לעד לרצח עם – השמדת עמלק בגלל שאבות אבותיהם הסתכסכו עם עם ישראל. כל הדברים הללו אינם נאמרים בריש גלי. כסוחר הפורש מלמעלה את מרכולתו הטובה כך מראים לנו הדתיים את ערכי המשפחה והשבת, אשת חיל שכבודה פנימה, נעימות והסבר פנים. כל זה יוצר רושם מוטעה. כאשר המוסר הטבעי של אדם דתי מגיע להתנגשות עם מוסר התורה, המוסר האלוקי ,יעני, מנצח. לכן אפילו צמחוני דתי יצדד בהקרבת קורבנות כי זו מצווה. זה מה שעושה את הדת מסוכנת וזה מה שעושה את הדתיים לאנשים מסוכנים בפוטנציה. לכן אני מפחד לא רק מהחרדים אלא גם מחובשי הכיפות הסרוגות למיניהם. גם כמות הילדים שהם עושים מראה חוסר התחשבות מוחלט עם ערכי הסביבה והמשאבים הקיימים בעולם שאיננו מסוגל לתמוך בריבוי כזה לאורך זמן. וזה בהחלט בא על חשבון כולנו בלי שנשאלנו אם אנחנו מסכימים לכך." אני שואל: מה לא נכון בדבריו?

ההיסטוריה מוכיחה שיש בדבריו עיוות. הנוצרים שמתהדרים כדת סובלנית שאין בה גזענות ושמלאה רחמים שפכה נהרות של דם . ואילו עם ישראל בהסטוריה הארוכה שלו לפעמים גונן על עצמו אבל לא מילא את העולם ברשעות ועין רעה. מה לא נכון בדבריו? כל מי שבא במגע עם מנהיגי ישראל עם העדינות שלהם, עם הצידקות שלהם, עם המסירות שלהם לעזור לא רק לבני ברית אלא גם למי שאינם בני ברית מרגיש שהמציאות סותרת את הטענה הנוראית שעולה מדברי אלו שמנסים לחפש אותנו. ובאופן פרטני על ראשון ראשון. א. גזענות: ערך השיויון הינו ערך חשוב אולם ערך התיקון והעלאת האנושות כלפי מעלה הוא עוד יותר מרכזי. הבעיה בגזענות היא בכך שיש עם שמתהדר בזכויות שאינם שלו. הבעיה בגזענות היא בדחיקת כוחות טובים אחרים שיכולים להטיב לעולם ונדחים על ידי מי שחושב שכל הטוב אצלו. הבעיה בגזענות כשהגזענות היא סיבה ללקיחת זכויות ולא סיבה ללקיחת אחריות ומחויבות לכולם. הגדיר הכוזרי את הגזענות שלנו. עם ישראל הוא כמו לב באברים. כשם שאין אנו מלינים על מבנה האדם מדוע יש באדם מוח ולב ויש גם אברים פחות מרכזיים כגון רגליים וידיים. האדם לא כולו מוח ולב. אנו מבינים שהאדם הוא אורגניזים אחד שיש בו אברים שונים, תפקידים שונים והעיקר שהלב לא יתנכל לשאר האברים אלא הם יזרימו אחד לשני דם בריא. כך גם בין משפחות העמים יש עמים שונים. לכל אחד יש את היעוד שלו ואת התפקיד שלו. עם שמטיב עם כולם למרות שאולי התפקיד שלו מרכזי יותר אם הוא מלא ענווה אזי אין להלין עליו. וכי בתוך העם היהודי כולם שוים בתפקידיהם? כל אחד יש לו פוטאנציל שאותו הוא צריך לממש ללא התנשאות וללא שנאת האחרים. עם ישראל קורא לכל בני אנוש לקרוא בשם ה', או בדרך היהודית על ידי תהליך גיור או בדרך של בני נוח. מה שיש הבדל בין הדינים כלפי גויים לבין הדינים כלפי ישראל יש לחלק זאת לשני סוגים. יש דינים שנוגעים לכך שבזמנים רבים בהסטוריה עם ישראל היה צריך להגן על עצמו. עובדי עבודה זרה הביאו מוסר נחות שהביא להמון עוולות מוסריות וחברתיות. אל מול זה היו צריכים להתמודד. חלק מן הדינים קשורים להבדל ביעוד. פיקוח נפש בשבת - עקרונית היינו גם יכולים לקבל הלכה שגם עבור יהודי לא מחללים את השבת. קדושת השבת היא דבר יחודי שצריך להעמיק ולהבין כיצד שבת ערכה יכולה להיות אל מול קדושת חיי האדם. היינו יכולים לומר שלא דוחים קדושה אחת משום קדושה אחרת. בפועל התירו לחלל שבת גם עבור גויים. ב. עבדות: היהדות קידמה את העולם בנושא היחס לעבדים. לא כתוב באף מקום בתורה שיש מצווה לקחת עבדים. התורה באה להתמודד מול מציאות חברתית פגומה בה לא היו זכויות לעבדים. היא באה להסדיר את הזכויות הבסיסיות של העבדים בעולם שהיה רחוק מתיקון חברתי זה. עבד עברי הוא בעצם פועל לשש שנים. התורה מסדירה את זכויות הפועלים. ג. היחס לנשים: כתבתי במקומות רבים. הנחת היסוד שיש שוני באופי הנשי לבין האופי הגברי. שינוי האופי ואישיות מביא גם לשינוי בהגדרת התפקידים ובתפיסת המקום החברתי הנכון. הנשים בעוולם המערבי מוכנות למכור את הנשיות שלהם ואת היופי הפנימי שהם ניחונו בו בעד עבור נזיד עדשים של מצליחנות כוחנית, עמדות שלטון והנהגה וכד'. היהדות מכירה בכוח הפנימי שיש לנשים והיא מגינה עליו בכך שלא נותנים לנשים סוג תפקידים שעלולים לפגוע בנפש הנשית. ודאי שיש מקרים יוצאי דופן. במקום שאישה עם כשרונות מיוחדים בנושאי הנהגה וכד' תוכל גם במסגרת היהודית למצוא את הדרך להביא לידי ביטוי את כשרונותיה. ד. היחס לבעלי חיים: אין בתורה אכזריות לשמה. יש בתורה הבנה שהעולם שלנו בעיקר נועד להתעלות על ידי המין האנושי. כל מה שצריך המין האנושי לצורך התעלותו הוא מטיב עם כל ההויה. המחשבה שהקרבת קורבנות יש בה מן האכזריות נובעת מכך שענין המקדש והקורבנות לא מובן. אין כלל הבנה מה כל כך חשוב הקשר עם הבורא. אין כלל הבנה מה האמונה יכולה לתרום לכל המין האנושי. ואין הבנה כיצד המקדש יכול לעזור בביסוס הטוב שיכולה האמונה להביא לעולם. הקרבת הקורבנות במקדש הרבה יותר מוצדקת מאשר שחיטת בהמות בשביל הנאת הכרס של בני אדם שרוצים לעשות על האש. ה. מלחמות בגויים: עם ישראל לא דוגל בחרב. אנו לא מאמינים שהתיקון יבוא לעולם על ידי שפך דם. אולם בלית ברירה עם ישראל כהתגוננות נאלץ לצאת למלחמה. במבט ישר אנו אומרים שעדיף מלחמה אחת שקוטעת רצף של מלחמות שנובעות מהחולשה של המלחמה הראשונה. אם יהושע לא היה עושה מלחמה אחת בעוצמה, לא רק עם ישראל היה סובל למשך דורות אלא גם הגויים היו מדממים שנים רבות. אנו רואים שעד שבא דוד המלך המשיכו מלחמות משום שלא היה מלחמה שהכריעה את המאבק בין האומות. אנו מעדיפים מלחמה אחת חזקה על פני רצף של מלחמות שלא נפסקות. גם בדורנו אילו היינו מנצלים את מלחמת ששת הימים בצורה נכונה זזה היה מונע את כל המשך שפך הדם שנמשך עד עתה.