אני רואה שאין לי רצון לעבוד את ה’. הרצונות שלי במקומות אחרים, לא טובים, וזה למרות שאני משתדל להעביר את היום בלימוד ועזרה בבית. אני מלא בגאווה. איך לתקן את זה? קשה ברגע אחד להתחיל להתנהג בשיפלות וענווה ולשמור על המחשבה שלא תיכנס גאווה?

אנו שולטים בעיקר על מעשינו החיצוניים. על מחשבותינו הפנימיות לוקח שנים עד שאנו משנים שם בפנים משהו. העצה היא להמשיך עם העבודה מבחוץ. לחשוב על פעולות שהם מתאימות להתנהגות של ענווה ואותם לעשות. מעבר לכך ללמוד רבות על הנוכחות של הקב"ה. להתפלל על ענווה. חלק גדול מהיום פשוט לא להתעסק בעצמך אלא להתעסק במשימות שמוטלות עליך לעשותם בדרך הכי טובה. לנסות לעשות דברים בצנעה ולא לספר עליהם לאחרים.