הסיבה למנהגי האבילות היא מותם של 24000 תלמידי ר’’ע במגיפה בתקופה בין פסח לעצרת (שבועות). זה אירועה שקרה בתקופת התנאים. יחד עם זה, מנהגי אבילות הכי קדומים מופיעים בכתבי הגאונים, בגמרא זה לא נמצא. שאלות: 1) האם נהגו מנהגי אבילות כלשהם, מאז האירוע עצמו, בתקופת המשנה והגמרא? אם כן, למה זה לא מופיעה בגמרא? 2) האם זאת הייתה מגיפת-נס מיוחדת שלקחה רק את התלמידים של ר’’ע או שהם היו רק אחוז מסויים מכלל הנספים ע’’י המחלה? 3) אם המגיפה הסתיימה בל’’ג בעומר אז למה כתוב "מפסח ועד עצרת"? 4) האם ייתכן שרק תלמידי ר’’ע הפסיקו למות בל’’ג בעומר אבל לכלל הציבור היא נמשכה עוד שבועיים נוספים, עד שבועות?

1. יכול להיות, למה זה לא מופיע? אולי בגלל שזאת הייתה תופעה חדשה אז והיא לא התפשטה בכל ישראל ורק חלק נהגו, נראה לי שזה מופיע במסכת סופרים. 2. זה היה עונש מיוחד לתלמידי רבי עקיבא. 3. לא כולם סוברים שהמגיפה נגמרה בל"ג בעומר. יש שנוהגים את מנהגי האבלות מר"ח אייר עד שבועות, ויש חוגים בירושלים שנוהגים אבלות בכל ימי הספירה, חוץ מחמשה עשר ימים. יש מחלוקת מתי הם נפטרו. למעשה רוב הציבור נוהג את מנהגי האבלות עד ל"ג בעומר ליהודי אשכנז, ועד ל"ד בעומר ליהודי ספרד. 4. כבר אמרנו, שאומרים 'עד עצרת' כי ישנם דעות שתלמידי רבי עקיבא מתו עד שבועות.