- משפחה, ציבור וחברה
- מוסר מלחמה
שאלה
קראתי את תשובת הרב לגבי האופן בו הרב הסביר את דברי המהר"ל על שכם, ועדיין לא הבנתי.
שאלתי לא הייתה על הסברא שבדברים (שהיא בוודאי מובנת יותר בפשטות מהסברא שמותר להעניש עם באופן קולקטיבי, שגם ע"פ "תורת המלך" וגם ע"פ "דרך המלך", היא סברת המהר"ל), אלא כיצד ניתן להסביר באופן כזה את המהר"ל.
לשונו של המהר"ל היא: "אך קשה אם שכם חטא כל העיר מה חטאו להרוג, ותירץ הרמב"ם .... ובאמת דבר תימה הם אלו הדברים.... ונראה דלא קשיא מידי, משום דלא דמי שני אומות, כגון בני ישראל וכנעניים, שהם שני אומות, כדכתיב (פסוק טז) "והיינו לעם אחד" - ומתחלה לא נחשבו לעם אחד, ולפיכך הותר להם ללחום כדין אומה שבא ללחום על אומה אחרת, שהתירה התורה. ואף על גב דאמרה התורה (דברים כ, י) "כי תקרב אל עיר להלחם עליה וקראת אליה לשלום", היינו היכי דלא עשו לישראל דבר, אבל היכי דעשו לישראל דבר, כגון זה שפרצו בהם לעשות להם נבלה, אף על גב דלא עשה רק אחד מהם - כיון דמכלל העם הוא, כיון שפרצו להם תחלה - מותרים ליקח נקמתם מהם. והכי נמי כל המלחמות שהם נמצאים כגון "צרור את המדיינים וגו’" (במדבר כה, יז), אף על גב דהיו הרבה שלא עשו - אין זה חילוק, כיון שהיו באותה אומה שעשה רע להם - מותרין לבא עליהם למלחמה, וכן הם כל המלחמות."
נראה לענ"ד שקשה להסביר מציאותית שהריגת תושבי עיר שלימה הייתה לא מכוונת, ושמעון ולוי ניסו רק להציל את דינה ולפגוע בשכם וחמור.
וכן לגבי מלחמת מדיין לא נראה שהיה ניסיון לפגוע רק בחוטאים (או בחוטאות) אפילו בשלב הראשון, אלא בהתחלה פגעו בכל הזכרים המבוגרים (אף שכנראה היו מהם שלא היו שותפים "בנכליהם... על דבר פעור"), ולאחר מכן גם בנשים ובטף בזכרים.
לגבי מה שכתב הרב על הריגת הנשים במלחמת מדין, אם לא היו צריכים להרוג את הנשים בלי ציווי מפורש, מדוע משה קוצף על פקודי החיל?
בנוסף, מדבריו של משה - "הן הנה היו...וגו’" לומד הרמב"ם הלכה לדורות "...כיון שבא על הגויה בזדון, הרי זו נהרגת... ודבר זה מפורש בתורה, שנאמר "הן הנה היו לבני ישראל... " (הלכות איסורי ביאה פרק י"ב)
אמנם הריגת הנשים במלחמת מדיין פחות נוגעת לעניין זה של הריגת חפים מפשע, ואדרבה שם עיקר האשמה היא על נשים, ולגבי הריגת הטף אכן לא כתוב שהיה עליהם לנהוג כך בטרם שקבלו הוראה מיוחדת. אבל גם לגבי הריגת הטף, המשך חכמה (בפרשת וישלח, בעניין שכם) והרב ישראלי (בעמוד הימיני סי’ ט"ז פרק ה’, ל"א) הבינו שזה נכון באופן כללי למלחמות מסוגה של מלחמת מדיין (אם כי כנראה כל אחד מהם הבין בצורה שונה את סוג המלחמות שזה נכון לגביהן).
על כל פנים, המהר"ל בא להסביר את מלחמת מדיין, באותו אופן שהוא מסביר את מעשה שמעון ולוי וכן את "כל המלחמות".
תשובה
המהר"ל אומר "והכי נמי כל המלחמות", כלומר, יש נורמות מלחמתיות בין העמים שכזה וכזה תאכל החרב. קשה להבחין בין לוחם לאזרח תמים וכמו שאמר שאול לקיני. ראה מהר"ל בגור אריה שמות יד. אך הריגת חפים מפשע לכתחילה לא אגב לחימה זו לא דרכה של לחימה אלא זהו רצח.
ומה שאמרה התורה בעמי כנען שסירבו לקבל על עצמם ז' מצוות בני נח, הוא חידוש ואין לך בו לא חידושו ואין כיום כנענים.