אנו אומרים כל בוקר "מחדש בכל יום תמיד מעשה בראשית". אשמח לקבל הסבר למשפט זה, הרי אנו יודעים שאלוקים ברא את העולם וברא בו חוקי טבע (חוקי הפיזיקה) ולפי הבנתי ברגע שה’ ברא את העולם בצורה זו הוא נתן לו יכולת להתקיים כל יום מכוח הבריאה ולא הצריך בכל יום בריאה מחדש, אז מדוע אומרים שבכל רגע העולם תלוי באלוקים ושניה אחת בלעדיו הוא יחדל להתקיים?

שלום רב: בנוגע לשאלה זו יש עמדות שונות. עמדת הרמב"ן היא לא כפי שכתבת בדבריך. כך לשון הרמב"ן [שמות פרק י"ג פס' טז]: "ומן הנסים הגדולים המפורסמים אדם מודה בנסים הנסתרים שהם יסוד התורה כלה, שאין לאדם חלק בתורת משה רבינו עד שנאמין בכל דברינו ומקרינו שכלם נסים אין בהם טבע ומנהגו של עולם, בין ברבים בין ביחיד, אלא אם יעשה המצות יצליחנו שכרו, ואם יעבור עליהם יכריתנו ענשו, הכל בגזרת עליון כאשר הזכרתי כבר (בראשית יז א, ולעיל ו ב) ויתפרסמו הנסים הנסתרים בענין הרבים כאשר יבא ביעודי התורה בענין הברכות והקללות, כמו שאמר הכתוב (דברים כט יג כד) ואמרו כל הגוים על מה עשה ה' ככה לארץ הזאת, ואמרו על אשר עזבו את ברית ה' אלהי אבותם, שיתפרסם הדבר לכל האומות שהוא מאת ה' בעונשם ואמר בקיום וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך ועוד אפרש זה בעזרת השם (ויקרא כו יא)". והכוזרי במאמר ד' כתב שהכוונה היא שיש כוח אלוקי שהקב"ה טמן בטבע כוח שהוא מחדש את הטבע ושומר על החוקיות בטבע. וכך לשונו שם: "(כו) אמר הכוזרי: ומה צרך יש באותיות הו"י במלאך ובגלגל וכדומה לאחר ההודאה ברצון האלוה ובבריאת העולם לפי המספר בסדר בראשית ברא האלוה כל הדברים המרבים לכל מיניהם בבת אחת ואחרי בראו אותם שם בהם את כח הקיום וההולדה הפועל בהם לרגעים בכח אלוהי כמו שאנו אומרים בתפלתנו מחדש בטובו בכל יום תמיד מעשה בראשית". וכך כתוב בספר נפש החיים: "וכאן אמר אף שהוא היוצר יש מיש מכל מקום הוא מחדש בכל יום תמיד יש מאין על ידי השגחתו יתברך שמו אף אחר הבריאה כי אם היה כרגע מסיר השגחתו חס ושלום היו נעשים כל העולמות כרגע לאין ואפס ואם כן בורא בכל יום יש מאין והוא הבורא. וזהו כחומר ביד היוצר וגו' כמו קודם שגמרה עדיין. כי לאחר שגמרה גבי בשר ודם מעשה ידיו מבלין אותו. אבל העולם ביד השם יתברך תמיד כחומר שהוא עדיין ביד היוצר דהיינו בעת עשייתו". כל טוב