בני ונכדיי דתיים (אני ואשתי לא). קורה שאנחנו יושבים יחד בשבת (כשרה לחלוטין) ומשוחחים. יחד איתנו יושבות הנכדות וקורה שאני פונה לאחת מהן ואז אני רואה שהיא מחזיקה בסידור ומתפללת חרישית ומסמנים לי לא לדבר אליה. נראה לי שהיה עליה לפרוש לחדר אחר ולהתבודד בו עם תפילתה. מה שקורה נראה לי לא רק חסר נימוס אלה גרוע מזה חוסר כבוד לתפילה עצמה. האם אני יכול - או חייב -להעיר לה או להוריה? מה אומרת ההלכה? תודה רבה

ב"ה שלום רב. קראתי את מכתבך ומאוד הבנתי אותך. כל הכבוד על הקבלה ועל המאמץ ללכת לקראת הבנים, לשמור על הכשרות, לשמור על הכבוד לדרך של הילדים ושל הנכדים, זו ממש מעלה גדולה וחשובה. אשריהם שהם זכו באבא-סבא כזה מיוחד. אין ספק שהדרך הנכונה יותר בתפילה זה לפרוש לחדר אחר, להתפלל בצד. הדבר טוב יותר גם בשביל הנחת והחופשיות שיש בתפילה, וגם במניעת הדברים שמסיחים את הדעת. עם חשיבות הדבר הזה, לדעתי העניה לא כדאי שתתערב בכך, שכן לדעתי לא כדאי שתהיה זה שמסביר להם איך לשמור על המצוות ביתר שאת וביתר שלמות. אבל בנקודה האחרת שאתה מעלה, בחוסר הנימוס והדרך ארץ ודאי שכן נכון לדבר על כך. אתה עושה את שלך, משתדל להבין את האחרים, ללכת לקראתם, וממילא בנושא דרך ארץ ודאי שגם הילדים צריכים לבוא לקראתך, להבין את התחושות שלך ולעשות את המאמץ. ודאי שאדם צריך לעשות מאמץ שלא לפגוע באחרים, ובודאי שלא לפגוע באבא או בסבא. דבר איתם על כך, בנחת ובכבוד, ספר את מה שאתה מרגיש, ואני מאמין שהדבר ישתנה. בברכת הצלחה רבה הרב יצחק גרינבלט.