האם בשבת ניתן להוסיף בקשות ותפילות אישיות בתפילת העמידה בלחש (כמו ביום חול)? האם זה נכון גם בתפילות הימים הנוראים?

לשואל, שלום! מצד הלכות התפילה, אין להוסיף בברכה משהו שאינו קשור אליה. לכן, השאלה שיש לדון בה היא האם מותר להוסיף בברכות תפילת העמידה בקשה כלשהי הקשורה לברכה, ואם כן מדובר בעיקר בבקשות רוחניות כגון שתזכני לשמוח בשמחת השבת, או להוסיף ל"ותן חלקנו בתורתך" בקשה על הצלחה בלימודך וכדומה. כמו כן יש לדון האם מותר להוסיף אחרי "יהיו לרצון אמרי פי" בקשות בנושאים אחרים, כדין בחול. במשנה ברורה (סי' רפח ס"ק כב) מבואר שעקרונית מותר לאדם לבקש על צרכיו בשבת, בתנאי שלא מדובר על נושא הגורם לו צער. ברוח זו מצאנו במדרש תנחומא (וירא סי' א): "ולפיכך אין מתפללין בשבת שמונה עשרה, שאם יהיה לו חולה בתוך ביתו - נזכר ברופא חולי עמו ישראל, והוא מיצר, והשבת ניתנה לישראל לקדושה לעונג ולמנוחה ולא לצער, לכך מתפלל ג' ברכות ראשונות וג' אחרונות והמנוחה באמצע". כיוצא בזה בתשובת הרמב"ם ('פאר הדור' סי' קל): "והטעם כי התפילה עבודה נכונה לכבוד האל יתברך, וצריך להזכיר בכל יום ענינא דיומא, ובבוא יום שבת ויום טוב צריך להיות שמח ונעלז ולהודות לאל אשר נתן מנוחה לעמו ישראל שבתות ומועדים לשמחה, לא שיהיה יום תענית וזעקה ויגון, ואל יאמר בהם אלא הדברים הנאותים והמשמחים ולהזכיר נפלאותיו אשר עשה עם אבותינו ולנו". יש יותר מקום להקל בזה כשהבקשה היא על עניינים רוחניים (עיין שו"ת אז נדברו חלק י"ד סי' כא-כג, שתחילה צידד להתיר להתפלל בשבת על עניינים רוחניים כשאין לו צער מכך, ולבסוף הסיק שלמעשה עדיף להמנע גם מזה; ועיין 'אישי ישראל' פל"ו הערה סג). בראש השנה ויום הכיפורים מותר לאדם לבקש על צרכיו, ומטעם זה אומרים בהם "אבינו מלכנו" (רמ"א סי' תקפד ס"א) וכן "בספר חיים" וכו'. ממילא, מותר להוסיף גם בתפילת העמידה, אך כאמור - להקפיד על קישור נאות לעניין הברכה. יחד עם זאת, מעבר לדיון האם הדבר אסור או מותר, השאלה היא מהו הדבר המומלץ והטוב ביותר בעבודתנו בראש השנה. לעניות דעתי זהו יום המסוגל לבניין התודעה, להתעמק בעצם היותנו עומדים לפני ה' בתפילה. עדיף לשים את צרכינו האישיים בצד, ולהתמקד בהמלכת ה' עלינו, המלכה שמתחילה בראש ובראשונה בהכרה הפנימית שלנו. שווה להגיע לראש השנה רק בשביל לזכות לומר את ברכת "אבות" הפשוטה, הנאמרת בכל יום, בעומק הכוונה. עם תחושה של קשר עמוק לאלוקי אבותינו, לא-ל גדול גיבור ונורא ועליון, שכל מעשיו עמנו הם חסדים טובים, העוסק באופן מתמיד בהבאת גואל לישראל, השילוב של "למען שמו" עם "באהבה". מכח זה הבקשה "זכרנו לחיים" אשר הם "למענך". אחר כך תחושת הזכות לכרוע לפני ה' ב"ברוך", להזדקף באמירת שם ה' (כדרשת חז"ל מן הכתוב "ה' זוקף כפופים" עם כל העומק שבה), ולבטא את הפלא הגדול של הגנת ה' על אברהם אבינו וזרעו מזה 4000 שנה. אחרי העבודה הרוחנית הזו, שנותנת פרופורציות לכל ענייני החיים, הבקשות הפרטיות שלנו מאבדות מחשיבותן, או מקבלות חשיבות יתר בהיותן נקשרות לרצונו של מקום.