קראתי בהעמק דבר ביקורת שלילית על עשיו שבזה שהוא מכר את הבכורה הוא הראה שמה שחשוב מבחינת תפיסת עולמו אלו כשרונות האדם ולא סדר הילודה וכד’. האם גישתו זו של עשיו זו באמת גישה כל כך לא נכונה? האם לא נכון יותר להתייחס לאדם לפי כשרונותיו, בחירותיו ורצונותיו, קרי - דברים הכלולים בבחירתו החופשית, ולא לדברים שהוא נולד לתוכם? תודה

לשואל שלום, במקומות שונים בתורה ובדברי חז"ל אנו מוצאים יחס מיוחד כלפי הבכור, ואף בהלכה כך. אם לענין ירושה, אם לענין מנהג כבוד ועוד. שורשה של העדפה זו בסודות עמוקים. רבי צדוק הכהן מלובלין כותב על העדפת הבכור בספרו "תקנת השבין (דף טו ע"ב): "וידוע דמעלת הבכור דבו נכלל כל הנולדים אחריו דזה טעם חיוב כיבוד אחיו הגדול כנודע מטעם האר"י ז"ל". ובספר "רסיסי לילה" (דף פז ע"א) כתב: "והבכורות שבהם ראשית ועיקר האון והכח של האומה דע"כ קודם מתן תורה היה ההקרבה בבכורות שהם הנבחרים שבאומה עליהם היה הפחד ביתר תוקף עד שיצאה נשמתם מגודל הפחד". לא לחינם בחר ה' בבכורות להיות משרתים לפני ה'. לא לחינם ישנן הלכות הנוהגות בבכור ונותנות לו עדיפות על פני אחיו. עשיו בז לכל זה והביט רק על הצדדים החיצוניים של החיים. לדידו "הכל תלוי בכשרונות טבע האדם". ואמנם צודק אתה כי לא תמיד הגיוני ונכון להעדיף את "סדר ההולדה" על פני הכשרונות, ואכן מוצאים אנו דוגמאות מעין אלה בחז"ל, כמו "יעקב נטל הבכורה מראובן ונתנה ליוסף" (בבא בתרא קכג ע"א), אלא שהדבר לא נעשה חלילה מתוך בוז, אלא מתוך חשבונות עמוקים שצריך להעמיק בהם היטב ולהבינם לאשורם. בברכה נאמנה