אני בת 15 אני אוהבת מישהו, באמת באמת ילד טוב , שקט, דתי, למה זה לא כדאי להיות חברים?

שלום רב: תקופת הנעורים הינה תקופה מיוחדת. בתקופה זו כל אחד ואחת מעצב את הזהות שלו. כחלק מהפיתוח האישי שלנו יש לנו גם התפתחות בנוגע לשאלה כיצד להיבנות מתוך קשר עם בני המין השני. מבחינה פזיולוגית האיש והאישה נהיים בשלים מבחינה מינית כבר בגיל צעיר בערך בגיל הגעה לגיל מצוות. אולם למרות שמבחנה גופנית או בשלם לקשר עם המין השני מבחינה נפשית אנו עדיין צריכים להתפתח. כך חכמים אמרו בין י"ח לחופה. חכמים קבעו כאמירה כללית שלמרות שאדם הגיע לגיל מצוות בגיל צעיר בכל אופן החופה תחכה וד מספר שנים. שנים אלו הם שנים בהם האיש והאישה ממשיכים להתפתח ולהתעצב עד מצב בוגר בו יכולים לבוא עם כל האישיות הבשלה שלהם להקים בית . השאלה היא האם בשנים אלו שבהם בודאי שיש משיכה למין השני אנו ניתן לכוח זה להציף אותנו או שעדיף להתאפק ולתת לכוחות אלו לצוף רק בגיל בוגר בזמן שאדם רוצה להקים בית. המבא של חז"ל שקשר עם המין השני כשהוא נעשה שלא מתוך המצב הבשל להתחתן הינו קשר לא בריא . המשיכה בשנים אלו מבוססת יותר על משיכה נפשית טבעית ולא על משיכה שצריכה לכלול גם אחריות ושותפות . אם מתחילים להתעסק עם נושא בטרם הזמן אז זה מקבע ציורים ילדותיים בנוגע לקשר הזוגי ויש קושי גדול יותר לקראת בגרות לעצב קשר עמוק ובוגר יותר. מלבד זאת נערה שמקדישה את שנות הנעורים בחברות היא צומחת בשנים קריטיות בצל הקשר עם בחור מסויים שכלל לא בטוח שהוא יהיה בן זוגה. ההתפתחות של נערה בשנות הנעורים צריכה להיות התפתחות משוחררת מהצל של חבר פלוני. בית טוב נבנה כאשר האיש היה בשנות הנעורים איש והתפתח כגבר ואישה שהיתה בשנות הנעורים בחברת הבנות והתפתחה העדינותה הנשית. המפגש בין שני אנשים בוגרים שכל אחד מפותח בזהותו הוא המפתח לבניית בית שיש בו גודל. כל זאת מלבד מה שאנחנו כאנשם יראי שמים מבינים שדווקא בנושא של קשר בין איש ואישה נדרשת מאיתנו קדושה והתאפקות. קשה מאד להיות במצב הביניים שנקרא בפיך "חברות". אולי לנערה זה לא קשה [אולי רק מסיח דעתה מההפתחות יחד עם חברותיה] אולם הטבע הבריא הוא שברגע שיוצרים קשר בין איש לאישה יש כוח שדוחף אותנו שהקשר לא יהיה רק קשר חלקי אלא קשר טוטאלי. האנרגיות שיש להשקיע במצב הבניים שלא נעבור את הגבולות שאנו מתירים לעצמנו הינם אנרגיות מבוזבזות. כל טוב