מה כוונת המשפט גדול הנהנה מיגיע כפיו יותר מירא שמים? מיהו הנהנה מיגע כפיו?

מקור המשפט שציטטת במסכת ברכות דף ח א "אמר רבי חייא בר אמי משמיה דעולא גדול הנהנה מיגיעו יותר מירא שמים, דאילו גבי ירא שמים כתיב אשרי איש ירא את ה', ואילו גבי נהנה מיגיעו כתיב יגיע כפיך כי תאכל אשריך וטוב לך, אשריך בעולם הזה וטוב לך לעולם הבא ולגבי ירא שמים וטוב לך לא כתיב ביה". השאלה שעולה מיד על מאמר זה היא כיצד יתכן שמי שרק נהנה מיגיע כפו אך אינו ירא שמים יהיה גדול ממי שהוא ירא שמים ואף זוכה לעולם הבא? והתשובה המתבקשת היא שמדובר כאן על ירא שמים מסוג מסוים, אדם שמכח יראת השמים שבו הוא לא משתמש בכוחותיו שלו (מיד אכתוב כמה דוגמאות). לעומת זאת, הנהנה מיגיע כפיו אף הוא ירא שמים אך אינו מסתפק רק ביראת השמים הפשוטה אלא גם פועל בכוחותיו. לאור זאת אכתוב שלשה פירושים: א. מדובר על יגיע כפיו כפשוטו - גדול אדם המתפרנס מיגיע כפיו ממי שמכח יראת השמים שבו סבור שה' יפרנס אותו בלי שום מאמץ מצידו, וכך הוא מטיל עצמו על הציבור. ב. על דרך הרמז פירשו שמדובר על אדם שעומדת לפניו שאלה הלכתית. ירא השמים יפסוק מיד לאיסור, כדי לצאת מידי ספק, אך הנהנה מיגיע כפיו יברר את הסוגיא ויתכן שיגיע למסקנה שהדבר מותר. האדם השני קיים את רצון ה' בשלמות, שהרי מגמת התורה היא להעצים את החיים, בגבולות הנכונים, ולא להשבית את החיים. ג. בספר תורת המגיד מובא בשם המגיד ממזריטש: "שמעתי בשם הרב הגאון החסיד מוהר"ר דוב בער זללה"ה על מאמר הגמרא גדול הנהנה מיגיע כפו יותר מירא שמים, כי מתחילה כשרוצה אדם לעבוד אותו יתברך, אזי הוא יתברך מטעים לו תענוג גדול ואור גדול, כדי שידע איך לעבוד אותו יתברך, אח"כ כשילך ממנו התענוג והאור, ועל זה התענוג הראשון, אינו מקבל שום שכר, כי זה אינו שלו, רק הוא מאתו יתברך, רק אח"כ כשישיג האור והתענוג מחמת עבודתו, אז יש לו שכר, וזה שאמר גדול הנהנה מיגיעו דייקא, הוא יותר מיראת שמים שמראים לו בראשונה, דאילו ביגיע כפו כתיב אשריך וטוב לך, אשריך בעוה"ז וטוב לך לעוה"ב, אבל בירא שמים וטוב לך לא כתיב כנ"ל".