שלום לכבוד הרב. אני קצת מתבלבל ביחס שבין הרוח לחומר. למדתי ברב קוק שהגוף הישראלי הוא קדוש ובארץ ישראל קידוש החומר תופס מקום מרכזי. מאידך במסילת ישרים המבוסס עפ"י הברייתא של רבי פנחס בן יאיר אנו מוצאים שמעלת קידוש החומר הוא נעשה רק בשלב הקדושה, כלומר רוב האנשים לא מגיעים למעלה הזאת. האם זה נכון שיש סתירה בין הדברים? אני לא כל כך מבין.

יש כמה רכיבים בסוגיא העמוקה והמסועפת הזאת, יש דרגות שונות בקידוש החומר. קידוש החומר כמו שמבואר במדרגת הקדושה של המסילת ישרים הוא קידוש החומר עליון עד שמי שמביא מתנה לתלמיד חכם כאילו הביא ביכורים, כאילו הקריב על גבי המזבח, כמו שמביא שם הרמח"ל. האדם הקדוש מתעלה כ"כ עד שמעשיו הם ממש כמקדש. לעומת זאת, קדושת החומר שהרב דיבר עליה שייכת יותר למדרגת א"י ולא למדרגת המקדש. וכאן אנחנו מוצאים עוד הבדל, והוא, שבחוצה לארץ, בזמן הגלות, הקדושה היתה מופלגת, מתרוממת מעל הגילויים בעולם הזה. השייכות למדרגת הקדושה הגיעה רק למי שבאמת עזב את כל גדרי העולם הזה, והיה שייך למקום של שבתי בבית ה' כל ימי חיי. לעומת זאת מאז ששבנו לארצנו, הקדושה מתגלה במעגלים רחבים הרבה יותר. היא מתגלה בפירות ובתבואה של א"י, היא מתגלה בעבודת הקרקע, היא מתגלה בבנין של בתים וקהילות, ובמידה מסוימת היא מתגלה אף בפיתוח כל כישורי החול. יוצא שעצם בנינה של ארץ ישראל ועצם פריחתה היא מצוה גדולה, ולכן יש בה קדושה. אנחנו בנינו את הארץ מתוך קדושה, ומשתוקקים להגיע גם לקדושה במעלה עליונה עד שיהיה כל מעשינו כעין מעלת המקדש ממש, ועוד יותר עד שנגיע למקדש ממש, בעז"ה כשהקדושה תתגלה במלואה. הקדושה במלואה היא לא דרגה פרטית שנאמרה במדרגת הקדושה במסילת ישרים אלא השראת השכינה במקדש, באומה הישראלית ובהפיכת כל העמים לקרוא שפה ברורה בשם ה'. זוהי הקדושה העליונה מכל, שאליה אנחנו מצפים, שעיני כל אליה נשואות, ושבנין הארץ הוא המכין לה.