שלום וברכה! אני עובדת כסייעת/חונכת לשתי אחיות שהמתנ"ס הקצה לכל אחת מספר שעות בשבוע ואני צריכה לדווח בסוף החודש על מספר השעות לאמא שלהן שמעבירה אותו למתנ"ס. בפועל אני עובדת עם שתיהן במקביל מטעמי נוחות (שלי ובעיקר של ההורים שלהן, לרוב אצלי בבית ולעתים רחוקות אצלן). עד עכשיו הייתי עובדת עם שתיהן במקביל את אותו מספר השעות שעבדתי איתן בנפרד, שאלתי היא האם אני יכולה להחשיב את העבודה איתן כשעה לכל אחת?

שלום לפני שאנו באים לבחון אם אפשר לדווח על שעה משותפת לשתי הבנות כשתי שעות, צריך לדעת שלמעסיק יש זכות לדרוש ממך לעבוד עם כל אחת בנפרד. לכן צריך לבדוק אם יש איזה חוזה או הסכם העסקה, שבו כתובים הכללים של החונכות, ואם כתוב שם שצריך לחנוך כל ילד בנפרד. אני מציין זאת כי ידוע לי שבמקומות מסוימים, יש סעיף כזה בחוזר של כללי החונכות, ולכן גם אם החונך מחליט שהוא רוצה לחנוך שניים ביחד, הוא לא יוכל לדווח על שתי שעות ללא אישור מהמעסיק. אם אין סעיף כזה, הדבר תלוי קודם כל בכך שאין פגיעה בתועלת שהבנות מפיקות מהמפגשים איתך. אם יש יותר תועלת במפגשים פרטיים, אבל את עושה מפגשים משותפים בגלל נוחות, הרי שבוודאי יש כאן בעיה, ולא תוכלי לדווח על שעות כפולות. כשאנו באים לבחון זאת, נראה לי שההורים הם מדד חשוב ומכריע בבחינה זו. אינני מכיר את החונכות שאת עושה ועל מה בדיוק מדובר, אבל בדר"כ הרשויות נותנות להורים זכות למספר שעות לטיפול או חונכות לילדים שנזקקים לכך. ממילא מכיוון שזו זכות שההורים מקבלים, שיקול דעתם לגבי התועלת מאופי המפגשים הוא משמעותי. לכן, אם אין הבדל בתועלת מהמפגשים, וכל ילדה מקבלת את כל מה שהיא אמורה לקבל, נראה שאת יכולה לדווח שעתיים על שעת עבודה משותפת. הסיבה המרכזית לכך, היא שהדיווח הוא לפי שעות שקיבל כל ילד, ולא לפי שעות עבודה של החונך. כלומר, את לא צריכה לדווח כמה שעות עבדת, אלא כמה שעות קיבלה ממך כל ילדה. לכן זה אפשרי, שלמרות שעבדת לדוגמא רק שבע שעות, תוכלי לדווח על חמש שעות עבודה עם כל ילדה שביחד הן עשר, וזה דיווח אמיתי. אין כוונתי לומר רק שהדיווח איננו שקרי ולכן זה בסדר, אלא כוונתי היא שצורת הדיווח הזו בעצם גם מראה לנו שהשכר עבור עבודתך איננו לפי מספר השעות שעבדת, אלא לפי השעות שנתת לכל ילדה. יש לציין שלמרות מה שכתבתי, יש בזה צדדי ספק כפי שיבואר בהרחבה, ולכן נראה לי שמכאן ולהבא, נכון לשאול את האחראי במתנ"ס אם זה בסדר לקחת את הבנות ביחד. הרחבה: בניתוח השאלה, יש לנו כאן בעצם,עובד שעושה שתי עבודות במקביל, ולכן רוצה לקבל על שעת עבודה אחת, שכר של שתי עבודות. יש מקום לומר, שמכיוון שהעובד שכור לבעל הבית, הוא איננו יכול להשתכר במקביל אצל אחרים, כי התפוקה של עבודתו אמורה להגיע לבעל הבית שלו. אבל הגמרא בב"מ (יב,ב) אומרת שפועל שהגביה מציאה, מציאתו לעצמו. הטעם הוא שהפעולות שבעל הבית שכר אותו בשבילהן שייכות לבעה"ב, אבל מה שהפועל עושה מעבר לכך, שייך לעצמו. ממילא נלמד מכאן, שגם כשהפועל עושה מלאכה אחרת, מכיוון שאין מלאכת בעה"ב נפגמת, הרי שמה שהפועל עושה הוא לעצמו. יש להעיר, שכעיקרון אין היתר לעובד לעסוק במלאכה אחרת בזמן עבודתו, כפי שנפסק בשו"ע חו"מ סימן רלה' סעיף ה'. אבל כאן אנו מדברים במקרה שעבודתו עולה לו לכאן ולכאן, כפי שדנו הפוסקים באדם שנשכר לומר קדיש ע"י שני אנשים שונים, ואין כאן מקומו להאריך בזה. אמנם, לעניות דעתי יש חילוק משמעותי בין דין זה לבין המקרה שלנו. בדין זה מדובר על פועל שמשתכר בזמן עבודתו אצל מעסיק אחד, גם ממעסיק אחר, ואומרים שזה אפשרי. הסיבה לכך היא שבעצם יוצא שהוא מועסק אצל שני אנשים במקביל, ומקבל מכל אחד מהם שכר. אבל במקרה של השאלה, המעסיק הוא אחד, ואם כן איך אפשר לומר שהחונכת מועסקת אצלו פעמיים באותו זמן? יותר נראה שזה דומה לעובד שעושה עבודה יותר טובה, וכיוון שהוא נשכר למעסיקו באותה שעה, יש לשום כמה שווה שעת עבודתו יותר ממה שסוכם. (ויש לדון בזה- בעובד שעשה עבודה טובה יותר ממה שסוכם ורוצה לקבל יותר שכר, על פי הגמרא בב"מ עו,א, ואין כאן מקומו). יש להעיר, שהרב ברוך פז שליט"א (ראש הכולל דיינות בבית אל) סובר שאין טעם לחלק בין מעסיק אחד לשניים, ומכיוון שאם היה לוקח ילד ממישהו אחר היה מקבל שכר כפול, ה"ה כשלוקח שני ילדים מאותו מעסיק. מכל מקום, לי קשה לקבל סברא זו, ולכן אני ממשיך לדון לעניות דעתי. נראה לי שזה תלוי בשאלה אם לדמות את עבודת החונכות לשכירות או לקבלנות. אם החונך הוא פועל שמשועבד לבעה"ב לאותה שעה, אזי נראה לי שקשה לומר שבעה"ב חייב לשלם לו שכר כפול על שעת עבודה עם שני ילדים. אבל אם החונך הוא כעין קבלן, ששכר עבודתו הוא בעבור תוצרת שהוא כביכול נותן בכל שעה שהוא עובד עם ילד, הרי אפשר לומר שבאותה שעה הוא נתן שני תוצרים- אחד בכל ילד. בהגדרת ההבדל בין פועל לקבלן, מצאנו שתי שיטות. הרמ"א (חושן משפט שלג,ד) מביא בשם תרומת הדשן, שמי שקיבל על עצמו לעשות מספר מסוים של חביות יין זה נקרא קבלנות. והש"ך שם מבאר על פי תרוה"ד, שלמרות שמדובר בזמן ידוע שבו עושים את החביות, והוא משועבד רק לזמן הזה, מ"מ הואיל והשכר לא נקבע על פי הזמן אלא על פי החביות, זה נקרא קבלנות. כלומר, המדד הוא אם התשלום הוא על שעות העבודה או על התוצרת. אבל לעומת זאת בסעיף ה הרמ"א מביא בשם הגהות מיימוניות, שמלמד שקיבל על עצמו ללמד חצי ספר, זה נקרא קבלנות. לכאורה הדברים מתאימים לסברת תרוה"ד, אך אם נעיין במקור הדברים בהגמ"יי (פרק ט משכירות), נראה שהחילוק שם הוא בין מלמד שחייב לעבוד בשעות מסויימות, לבין מלמד שקיבל ללמד ספר וכד', שאינו מחוייב לזמן מסויים ועושה מתי שהוא רוצה, ולכן הוא נקרא קבלן ולא שכיר. כלומר, ההגמ"יי תולה את הגדרת הקבלנות בשאלה אם הוא מחוייב לזמן מסויים או שיכול לעשות מתי שרוצה, ולא בשאלה על מה הוא מקבל שכר. לשיטתו גם אם הוא מקבל שכר לפי שעה, כיוון שאינו מחוייב לזמן מסויים, זה נקרא קבלנות. כשיטה זו כתב גם הסמ"ע, ונמצאה בעוד כמה ראשונים. בנידון שלנו, כיוון שהחונכת איננה צריכה לעבוד בשעות מסויימות, הרי זה נקרא קבלנות לשיטת הגמ"יי וסיעתו. אבל לתרוה"ד זה נקרא שכירות כיוון שהשכר הוא לפי שעה. אבל לאחר העיון, נראה לי שגם למ"ד שזו קבלנות, יתכן שלא שייך לומר שהמעסיק ישלם פעמיים. הטעם לכך הוא שהגדרת הקבלנות היא רק לעניין שהוא אינו כפועל שיכול לחזור בו, אבל השכר הוא על פי שעות העבודה שעבד, וממילא אינו יכול לומר שעבד יותר שעות ממה שעשה בפועל. נמצא לפי זה, שהנידון שלנו איננו תלוי בהגדרת המלאכה אם היא שכירות או קבלנות, אלא בשאלה אם התשלום הוא על התוצר או על עבודה לפי שעה. ונראה לי שהתשלום כאן הוא על התוצר ולא על שעות העבודה, וממילא כשמדברים על תוצר, אפשר לומר שבשעה אחת ניתן תוצר של שתי שעות. אין כוונתי לומר שהתשלום הוא על פי התפוקה, כי התפוקה בדברים אלו איננה מדידה, אלא כוונתי היא שמי שנותן את התקציב לשעות החונכות, איננו מסתכל על שעות העבודה של החונך העובד, אלא על מספר השעות שמגיע לכל ילד, ועל פי זה הוא מתקצב, ונותן זכאות של מספר שעות לכל ילד. על פי זה גם מודדים את השעות שצריך לשלם, והחונך אמור לדווח כמה שעות עבד עם כל ילד ולא כמה שעות עבד. הדברים האלו לענ"ד מראים שהתשלום כאמור הוא על התוצר, ולכן נראה יותר שאפשר לדווח על שעת עבודה משותפת כשתי שעות. בברכה, הרב ניר סיני