שלום הרב! 1) ידוע שאסור לתאר את הקב"ה. אבל כשאומרים בתפילה את הביטוי "ואנחנו משתחווים לפני מלך מלכי המלכים", מה צריך לכוון? האם נכון לדמות במחשבה ציור כלשהו שיבטא את מה שמשתחווים כלפיו? 2) הקב"ה נמצא בכל מקום. מדוע בתפילה צריך לחשוב שהקב"ה או שכינתו נמצאים מולי? ולמה יש קטעים ופסוקים שבהם אנו אומרים "אבינו שבשמיים", "ומשה עלה אל האלוקים", הרי הוא נמצא בכל מקום?

בוודאי שאיננו מדמיינים את ה' חלילה, אלא שהגילויים שלו מופיעים באופנים שונים. כמו שבאדם ההופעה של עצמיותו ביד אינה דומה להופעה בפנים, וההופעה בלחיים אינה דומה להופעה בעיניים, מכיוון שבעיניים נמצאת עיקר ההופעה של האדם כלפי חוץ, כך גם אצל הקב"ה. הקב"ה נוכח בכול, אבל מתגלה בדרגות שונות. "ואנחנו כורעים ומשתחווים" - הכוונה כלפי הגילוי העיקרי והמרכזי שהוא בבית קודשי הקודשים, ובהשראת השכינה שבמקדש. אנחנו מציירים את בית המקדש ואת בית קודש הקודשים לא מפני שהם אלוקים חלילה, אלא מפני ששם הוא מתגלה אלינו בצורה העמוקה והגלויה ביותר. כמו שהעיניים אינן האדם עצמו, ואם יעקרו את עיניו יתגלה שהן היו איבר נפרד לגמרי מעצמיותו, אך בכל זאת כשאני מדבר עם מישהו – אם אני מסתכל אליו בעיניים, הקשר עמוק הרבה יותר. בדומה לזה אנו אומרים שבתפילה האדם עומד מול השכינה: בשעה שאדם מתפלל השכינה מופיעה לפניו באופן מאיר יותר מזמנים אחרים, ועל כן נפסק בהלכה שאסור לעבור כנגד המתפלל מפני ששכינה לפניו.