שלום. ב"ה, אני כותבת ספר תורה לעילוי נשמת יקירי. האם אני יכולה לשלם על כך מכספי מעשרות? תודה.

שלום וברכה! נראה שאין לתת מכספי מעשר כספים למטרה זו. עדיף שתמשיכי לתת את כספי המעשר לצדקה, ובכך יש יותר זכות מאשר להעביר את כספי הצדקה לכתיבת ספר תורה. הרחבה: מעשר כספים נועד בעיקרו לצרכי צדקה. התורה מצווה עלינו לפרנס את העניים ולספק להם את צרכי המחיה הבסיסיים ("וחי אחיך עמך", "והחזקת בו"). אלא שכמובן בדרך כלל אין ביכולת האדם לפרנס את כל העניים שבסביבתו, ולפיכך הגדירו חכמים את השיעור שראוי לכתחילה לתת לצורך כך, שהוא מעשר מהכנסתו (עי' רמב"ם הל' מתנות עניים ז', א-ה; שולחן ערוך יו"ד רמ"ט, א). הרמ"א (בשולחן ערוך שם) אף כותב במפורש, שאין לעשות מכספי מעשר מצוות אחרות, אלא דוקא צדקה לעניים. יש מן הפוסקים שהרחיבו את השימוש במעשר גם למצוות נוספות. אולם מדבריהם עולה שגם הם לא התכוונו שניתן לעשות בכספים אלה כל מצוה שהיא, אלא דוקא מצווה שיש בה סיוע לנזקקים, כגון שאדם קונה עלייה לתורה והכסף שהוא משלם יינתן לצדקה, או שאדם קונה ספרים במגמה להשאיל אותם למי שאין ביכולתו לרכוש ספרים, וכדומה (עי' למשל בט"ז שם, ס"ק א; שו"ת שבות יעקב חלק ב', סימן פ"ה; שו"ת ציץ אליעזר חלק ט' סימן א' פרק ב). על פי עיקרון זה, כתבו במפורש כמה פוסקים, שאין לכתוב ספר תורה מכספי מעשר כספים (עי' למשל שו"ת משיב דבר חלק ב' סימן ע"ה; שו"ת ציץ אליעזר שם, פרק ג אות ה'; שו"ת מנחת יצחק חלק ח' סימן פב). ויש שכתבו שניתן לכתוב ספר תורה מכספי מעשר אם מדובר בקהילה שאין לה ספר תורה, שאז הכנסת ספר תורה לבית הכנסת יכולה להיחשב כסוג של צדקה (בכורי יוסף תשנ"ו, עמ' ח', בשם הרב בן ציון אבא שאול). יש מן הפוסקים שהתירו באופן מסויים להשתמש בכספי מעשר גם למצוות שאין בהן עזרה לנזקקים, וזאת אם האדם לא קיבל על עצמו את עניין מעשר כספים כחובה, אלא התנה מראש, כאשר החל לתת מעשר, שהוא יוכל להשתמש בכספי המעשר גם לעניינים אחרים (עיין למשל שו"ת מנחת יצחק שם). היתר זה מבוסס על כך שעל פי הדעה המרכזית בפוסקים מעשר כספים אינו חיוב גמור, ואם כן, האדם יכול להחליט שאינו מקבל עליו כחובה לתת את המעשר לצדקה דוקא, ואז הוא יכול להשתמש בכסף גם למצוות אחרות. אולם לענ"ד, בענייננו אין לסמוך על היתר זה. אכן מעשר כספים אינו חיוב מוחלט, ולכן מי שמצבו הכלכלי דחוק אינו מחוייב לתת מעשר (עיין הגהת הרמ"א יו"ד רנ"א, ג), וגם מי שמצבו הכלכלי הוא סביר, אם נתן פחות ממעשר אינו מוגדר כעובר עבירה אלא כ"עין רעה" (שולחן ערוך יו"ד רמ"ט, א). לפיכך, אם אדם התנה מראש שאינו מקבל את המעשר כחובה, הוא יכול לפעמים להפעיל שיקול דעת ולהשתמש בכסף לצרכים נחוצים אחרים. אך אם האדם מתלבט איזו מצוה עדיפה, האם לתת מעשר לצדקה ובכך לקיים את מצוות צדקה לכתחילה, או להעדיף מצוה שאינה חיוב, כגון הכנסת ספר תורה לעילוי נשמת קרוביו, נראה ברור שעדיף שיקיים את מצוות צדקה כראוי. אין זה מסתבר שעדיף להפחית ממצוות צדקה ולנהוג במידת "עין רעה", בשביל להרוויח מצוה אחרת שהיא רק מעלה ואינה מחוייבת. במיוחד הדברים אמורים לגבי עשיית מצוות לעילוי נשמת הנפטרים. העניין של עשיית מצוות לעילוי נשמת הנפטר, משמעו שכיוון שבזכות הנפטר יש הוספה במצוות בעולם הזה, הרי המצוות הללו נזקפות לזכותו, שבאופן זה נחשב כאילו הוא ממשיך ומוסיף זכויות בעולם גם לאחר פטירתו (עי' ספר חסידים סימן אלף קעא). ממילא, אם לוקחים מכספים שמיועדים למצוות צדקה ומעבירים אותם למצוה אחרת לעילוי נשמת המת, אין בזה תוספת זכות בעולם, שהרי הכספים הללו היו ממילא מיועדים למצוה. יתרה מזו, כפי שאמרנו, המטרה הראשונית של מעשר כספים היא לצרכי צדקה, ואם מעבירים אותם למצוות אחרות יש בזה הפחתה במצוה במקום תוספת זכות.