שלום הרב בביתנו יש ארבעה ילדים קטנים מתחת לגיל חמש ובשבת הרצפה בסלון מתלכלך מאוד האם יש על מי לסמוך לשטוף את הרצפה במים ומגב בלי להשתמש בסחבה ?

לשואל, שלום וברכה! בשעת צורך גדול כפי שתיארת מותר לשטוף את הרצפה במים ומגב גומי ללא סחבה, אך יש לצמצם את השטיפה לשטח הנחוץ בלבד, ובמידת האפשר כדאי להשתמש בפחות מים מהרגיל, כך שהדבר לא ייראה כשטיפה רגילה. במקום שאינו מרוצף הדבר אסור בכל אופן. הרחבה: בטאטוא או שטיפה של מקום שאינו מרוצף יש חשש איסור דאורייתא, משום שהטאטוא והשטיפה עלולים ליישר את הקרקע, במידה שיש בה גומות, וזהו איסור "בונה". לגבי בית מרוצף נאמר בשולחן ערוך (סי' שלז סעיפים ב-ג) שמותר לטאטא אותו, ולא אסרו זאת מחשש שיטעו לטאטא גם מקום שאינו מרוצף (הרמ"א שם כותב שנהגו להחמיר גם בבית מרוצף, אך הביאור הלכה מוכיח שכאשר כלל בתי העיר מרוצפים היטב, ללא רווחים ניכרים בין המרצפות, אין איסור). לעומת זאת לגבי הדחה במים כתב השולחן ערוך שהיא אסורה אפילו בבית מרוצף, ואפילו ללא סחבה, מהחשש הנ"ל ליישור גומות במקום שאינו מרוצף. מדוע החמירו בהדחה יותר מאשר בטאטוא? מסביר זאת המשנה ברורה (ס"ק יז), שהיתר הטאטוא נחוץ יותר מאשר ההדחה, שאפשר להסתדר בלעדיה. לאור זאת כתב בשמירת שבת כהלכתה (פכ"ג ס"ו) שבשעת הדחק מותר לשטוף רצפה מרוצפת, במגב גומי ללא סחבה, מפני שבמצב זה השטיפה שקולה לטאטוא שהותר. מהי "שעת הדחק" לעניין זה? במהדורת תשל"ט כתב השש"כ כדוגמה את בתי החולים, שבהם השטיפה חיונית לבריאות. אך במהדו' תש"ע הוסיף "או גם בבית במקום של לכלוך רב", וכן בשו"ת אור לציון (ח"ב פמ"ג ס"ח: "כשהרצפה מלוכלכת ביותר"; וכעין זה כתב בשו"ת מנחת יצחק ח"ה סי' עה אות ד, שהורדת המים בשירותים שקולה לכאורה להדחת קרקע, והותרה מפני שזהו דבר נחוץ מאוד). טעם נוסף להיתר זה, שיש ראשונים שהתירו לגמרי הדחת מקום מרוצף בשבת כאשר כלל העיר מרוצפת, ולדעתם באופן זה לא גזרו כלל משום מקום שאינו מרוצף (תוס' פסחים סה ע"א ד"ה המכבד, עיין באור לציון הנ"ל שצירף שיטה זו להיתרו). גם בילקוט יוסף (שבת חלק ה עמ' סה) התיר לשטוף באופן כזה כשיש בוץ, אך הגביל זאת למקום קטן ולא בכל הבית, או כאשר שופכים רק מעט מים, והדבר ניכר שזה נעשה בגלל צורך גדול מסוים.