מוסר של תורה | הרה"ג דוב ליאור | בית המדרש

פרשת שבוע ותנ"ך
משפטים

קטגוריה משנית

לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת

גילה בת רחל

774

2 דק' קריאה

פרשת משפטים פותחת בכתוב "ו אלה המשפטים", ומביא רש"י בשם חז"ל: "מוסב על הראשונים מה הראשונים מסיני אף אלו מסיני" כלומר פרשת משפטים נאמרה בסמוך לעשרת הדיברות. וצריך ביאור מה חז"ל רצו להביע במשפט זה? הרמב"ן כותב שאותו גילוי שכינה שהיה בפומבי במעמד הר סיני, אמור היה לשכון בחביון עוז בכרובים, לכן לכאורה הציוויים של עשיית המשכן, פרשות תרומה ותצווה, היו אמורות לבוא מיד אחרי אותו מעמד נשגב, לכן מדגישים לנו חז"ל שפרשת משפטים נאמרה עכשיו. ובמה עוסקת פרשת משפטים - התייחסות לעבדים, לנזיקין, חבלות, ריפוי שבת ובושת, התנהגות בחיי חברה ועוד - התייחסות לפן האנושי של בן אדם לחברו. פה אנו לומדים יסוד חשוב - גדלותה של התורה היא בכך שהיא באה לכלל יישום גם בשטח עם עבדים ושוורים, גם שם המשפט האלוקי, הצדק והיושר תופסים את המקום. התורה היא לא משהו אבסטרקטי בשמים, רוח הקודש, דביקות באלוקים חיים, משכן, וכל שאר חיי הרוח בלבד, אלא התורה יורדת לתוך חיי היום יום - איך אתה מתייחס? באיזה אופן אתה מתנהג? ואיך אתה חי בחברה: עם החברים, עם הילדים, ועם כל הרכוש שבידיך, איך אתה נמנע מלעשות נזקים למישהו אחר וכו'.
מהתורה אסור לאדם להזיק. בעל היד רמ"ה כותב, שלא כתוב 'לאו' מפורש בתורה שאסור לאדם להזיק אלא כתבה התורה בלשון חיובית: "ואהבת לרעך כמוך", ובזה כלולה מצוות עשה של הימנעות מלהזיק, ואם אדם מזיק למישהו או שאינו שומר את הרכוש שלו או את עצמו מלהזיק, מבטל בזה את המצווה.
התורה הזהירה גם כן שאין להזיק אחד את השני גם ע"י דיבור. "לא תלך רכיל בעמך", הרמב"ם אומר שאיסור רכילות ולשון הרע כלול בלאו הזה. בפרשתנו אנו קוראים: "לא תישא שמע שוא" אומר רש"י: אזהרה למקבל לשון הרע. לצערנו הרב בדורנו שישנה עיתונות כתובה ותקשורת המונים נפוצה, אנו עדים למצבים שבכלי התקשורת לפעמים מפרסמים דברים שלילים על אנשים ללא בדיקה, וע"י זה גורמים פגיעה בכבודו של מישהו אחר. אך התורה מדריכה אותנו שהימנעות מלהזיק זה לא רק שלא לשבור חפציו, אלא גם להיות זהיר בכבודו של אדם, אם זה לא בטוח במאה אחוז צריך זהירות - "לא תישא שמע שוא" כלומר לא לקבל לשון הרע. אם כי חז"ל אמרו בתלמוד לא לקבל לשון הרע הכוונה להאמין שזה אמת, אבל אם אמרו על מישהו שהוא זייפן או רמאי, לחשוש מותר, אבל לא לקבוע את זה במאה אחוז. הלוואי שכלי התקשורת האלקטרונים והכתובים, שיש להם יכולת עצומה לפרסומים, יקפידו שלא להזיק בדיבור בכל צורה שהיא, על מנת שנוכל לטפח את יחסי החברה ויחסי אנוש, שכל אדם יחיה בחברה ולא יהיה חשוף לפגיעות מעין אלו. ונזכה שנהיה ראויים להיות לבחינת "כי עם קדוש אתה", "ואנשי קודש תהיו לי" והחברה שלנו תהיה חברה בעלת רמה שנעים וטוב לגור בתוכה.