איך מודדים זמן? | הרה"ג דוב ליאור | בית המדרש

ישיבהבשביל זה יש אינטרנט

בית המדרש

קטגוריה משנית

לימוד השיעור מוקדש להצלחת

עם ישראל

1044

2 דק' קריאה

השבת אנו קוראים בעז"ה את הפרשה הרביעית שתקנו לנו חז"ל לקרוא בחודש אדר לקראת חג המצות, פרשת החודש. היות ומדובר בפרשת החודש על ההדרכות הנצרכות לקראת החג, אנו יכולים להבין את הציוויים הקשורים בהכנת קורבן פסח והלכותיו, וכן את הציוויים הקשורים למצוות החג הקשורות בביעור חמץ וחיוב אכילת מצה.
אולם ישנה הקדמה של פסוק אחד לפני כל המאמרים בנושא הפסח, והיא ההודעה שהחודש הזה הוא "ראשון הוא לכם לחודשי השנה", הודעה ממנה הבינו חז"ל שיש מצוות עשה של קידוש החודש ועיבור השנה, כלומר, עריכת הלוח העברי שכל מועדי ה' תלויים בו. וכאן אנו צריכים להבין מה הקשר של מצוה זאת להקדמה למצוות השייכות להלכות הפסח?
כשנתבונן יותר בעומק נראה שיש כאן הדרכה כללית לכל תורת ישראל לקראת מה אנו אמורים לשאוף ומה היא התכלית של האדם עלי אדמות. המצוות ניתנו לנו כדי לרומם אותנו, וכשאנו מרוממים - אז יש ביכולתנו לרומם את כל ההוויה כולה. אנו אומרים בברכות: "אשר קידשנו במצוותיו" - המצוות נועדו לקדש את כל אורחות חיינו בעולם הזה, בכל מעשה ומעשה שאדם מישראל עושה הוא מקדש את החומר, ומעלה אותו למעלה רוחנית גבוהה יותר. הזמן הוא אחד מהנבראים, וכפי שהרמב"ן מגדיר הוא 'הדק שבנבראים', וגם אותו יש בכוחו של עם ישראל לקדש - 'מקדש ישראל והזמנים' - פרשו חז"ל שה' קידש את ישראל, והם יכולים לקדש אפילו את הזמן שהוא בריה שאינה ניתנת למישוש ביד.
לכן, בהתחלת הציוויים האלוקים לכלל ישראל, עוד בהיותם במצרים, ולפני מעמד הנשגב בהר סיני שניתנה התורה בפומבי לכל הציבור, ניתנה מצוה זו, שבה כלולה ההדרכה הכללית לקראת מה צועדת תורת ישראל, מהו היעד שאליו צריך להגיע והוא קידוש החומר. קדושת האדם מישראל שיכול לקדש אפילו את החומר הפחוּת, האכילה של אדם מישראל, כל עיסוקיו וכל מעשיו אם הם מכוונים לעשות את רצון ה', אזי כולם מתעלים ומקבלים מימד של מצוה. דבר זה מוצא את ביטויו גם בקורבנות - נוכרי יכול להביא קרבן עולה בבית המקדש שלנו, אבל לא קרבן שלמים, נכרי יכול להבין שישנו דבר שכולו מופשט, קרבן עולה, אבל קרבן שלמים שחלקו לגבוה וחלקו לבעלים - זה לא נתפש בהבנתו, ולכן אינו יכול להביא קרבן שלמים.
הלוואי שנזכה להיות ראויים לכך שנבחרנו להיות עם סגולה מכל העמים, ונדע לקדש את עצמנו, לרומם את עצמנו ואיתנו כל הבריאה כולה, עד שכולם ידעו ויבינו שה' אחד ושמו אחד.