^ 1. קידושין מא ע"א
^ 2. מב ע"א
^ 3. במדבר לד יח
^ 4. רש"י מבאר, שהדין שקטן אינו בר שליחות התמעט מפסוק: "אין שליחות לקטן, דגבי 'ושלח ושלחה' איש כתיב - 'כי יקח איש', ומינה ילפינן (ב"מ עא ע"ב) דאין הקטן עושה שליח. ונזכיר כאן את שהבאנו כבר בקצרה במקום אחר - לכאורה, צ"ע מדוע נדרש פסוק למעט קטן, הרי ברור גם ללא מיעוט שהוא אינו יכול למנות שליח. שהרי גם כששליח פועל עבור המשלח, בכל זאת הרצון לפעולה צריך להיות של המשלח. ואם הקטן היה רוצה, למשל, להפריש תרומה הוא לא היה יכול, וכי ס"ד שהשליח יוכל לתרום עבורו?!
ההנחה שהרצון צריך להיות של המשלח מוכחת מדעת הטור (אבן העזר סי' קכא), שסובר שאדם ששלח גט לאשתו ונשתטה – דין תורה הוא שהשליח אינו יכול למסור את הגט. רואים שאם חסרה דעת המשלח – השליחות בטלה. ואף הרמב"ם שחולק (הל' גירושין פ"ב טו. ועיין שם הלכה ז), וסובר שהגירושין לא חלים רק מדרבנן – מסתבר שזה רק אם בשעת המינוי היה רצון, אך בנידוננו, שקטן הוא המשלח הוא מודה לטור.
ונראה שהמיעוט נדרש לחלויות שקטן יכול ליצור. דמצינו מספר הלכות שב"מופלא סמוך לאיש", הקטן יכול לפעול – להקדיש, להפריש תרו"מ (רמב"ם, אישות פ"ב כג).
עוד יש לציין, שלימוד זה של רש"י מיישב תמיהה שקיימת בעיקר לשיטת התוס', שזכיה נלמדת מסברת אנן סהדי שהוא מעונין בשליחות – ישנה גירסא בב"מ (עב ע"א) שלקטן ישנה זכיה רק מדרבנן. והדבר לא מובן, הרי קיים לגביו אנן סהדי, וא"כ מה החילוק בינו לבין גדול? אולם עפ"י רש"י, שלגבי קטן ישנו מיעוט מפסוק שהוא אינו בשליחות [ובמיוחד לדברינו לעיל, שמדובר במופלא סמוך לאיש], א"כ החסרון אינו רק בחוסר רצון של הקטן, שנבוא ונאמר שכאן יש אנן סהדי, אלא החסרון הוא מהותי. וא"כ לא מועיל האנן סהדי. אמנם אין הדבר מוכרח, דאפשר שהמיעוט כן מתייחס לרצון, אפי' אם עוסק בענינים שדעת הקטן מספקת בהם, אלא שמיעטה התורה את הקטן בגלל חוסר הדעת במעשה מינוי השליח. וא"כ שפיר איכא למימר שקטן אית ליה זכייה מדאורייתא.
^ 5. ב"מ י ע"א
^ 6. שם, ד"ה לא קנה
^ 7. הערת העורך: לכשנתבונן נמצא שבסוגייתנו רואים ברש"י שגם לולא שליחות – תיתכן זכיה. ובסוגית תפיסה מוכח, שבמקום שזכיה לא נתחדשה, בכל זאת שליחות קיימת. כלומר, אי התלות שבין שליחות לזכיה היא לשני הצדדים – תיתכן שליחות ללא זכיה, וזכיה ללא שליחות.
^ 8. הערת העורך: אמנם רש"י (גיטין ט ע"ב, ד"ה יחזור) מתבטא בביטוי 'אנן סהדי' ["ורבנן… סברי, זכות הוא לעבד שיוצא מתחת רבו לחירות, וזכין לו לאדם שלא בפניו, דאנן סהדי דניחא ליה דניהוי האי שלוחו להכי"], בדומה לתוס' לקמן, אך נראה שחילוק גדול ישנו בין המובן שרש"י משתמש בלשון זו, לבין כוונת התוס'. בתוס' – ה'אנן סהדי' הינו ביאור לכך שזכיה היא מדין שליחות, כדמוכח להדיא בלשונו. אולם רש"י, שסובר שזכיה אינה מדין שליחות, משתמש במונח זה ע"מ להגדיר שישנה כאן זכות ולא חובה!
^ 9. גיטין יא ע"ב, ד"ה התופס לבע"ח
^ 10. כתובות יא ע"א, ד"ה מטבילין
^ 11. סי' קה סק"א
^ 12. ב"מ כא ע"ב
^ 13. שם, כב ע"ב
^ 14. שם, כב ע"א
^ 15. קידושין מב ע"א
^ 16. ו'איש' כאן מקורו בפס' 'ויקחו להם איש שה לבית אבות…' או בפס' 'איש לפי אכלו', כמבואר בסוגיא. ומקור זה של הקצות לדין זכין אינו כדעת רש"י, שלומד זכיה מ'ונשיא אחד', כאמור לעיל. ובדעת הקצות יש לעיין, דאמנם ר' יצחק משתמש במילה 'זוכה', אך אין כלל ראייה שמתכוון לדין זכין, דבסוגיא הובאו דבריו בקשר לדין שליחות.
^ 17. גיטין סו ע"א
^ 18. נדרים לו ע"ב
^ 19. שם
^ 20. מובא בר"ן, גיטין לב ע"ב (בדפי הרי"ף), ד"ה מתניתין
^ 21. קידושין מא ע"ב
^ 22. דו"ח, ב"מ כב ע"א, ד"ה גמרא (הראשון)
^ 23. ודמי לאישה שאומרת שרוצה להתגרש, דא"א אח"כ לזכות עבורה בגט, דשמא התחרטה.
^ 24. גיטין שם
^ 25. דו"ח שם
^ 26. גיטין שם
^ 27. סי' רמג סק"ח, ועיין גם סק"ז.
^ 28. שם, סק"ח
^ 29. סי' קפח
^ 30. סי' א
^ 31. ב"מ כב ע"א
^ 32. עיין שם בתוס' ד"ה מר זוטרא
^ 33. כתובות מח ע"א
^ 34. סי' שנח סק"א
^ 35. לעיל פרק ראשון אות א
^ 36. משנה גיטין נב ע"א
^ 37. תוס' גיטין מ ע"ב, ד"ה וכתב ליה. ועיין גם רשב"א שם נב ע"א, ד"ה מתניתין.
^ 38. טז ע"ב (בדפי הרי"ף), ד"ה גרסינן
^ 39. סי' רמג סק"ז
^ 40. שו"ת, סי' מח
^ 41. ביצה לח ע"א
^ 42. ב"ק ט ע"א, ובמקומות רבים נוספים.