^ 1 דברי הימים ב כ"א ד, כ"ב י.
^ 2 מלכים ב י' ז.
^ 3 מוצאה של אם אבימלך, פילגשו של גדעון, הוא העיר שכם (ח' לא). הכתוב מדגיש את העובדה שאבימלך פנה אל "אחי אמו ואל כל משפחת בית אבי אמו". אחי אמו של אבימלך הם ששכנעו את בעלי שכם להיות לצדו. הכתוב לא נמנע מלומר בפירוש כי הנימוק ששכנע את בעלי שכם היה "כי אמרו אחינו הוא". זהו חשבון פשוט של מי שמוכן להמר על קרובו כמנהיג עתידי, כדי לזכות בטובות הנאה.
^ 4 אמנם מצינו דיון לגבי מעמדם ודיניהם של משה ויהושע, אולם שם המלכות לא נקרא מעולם על איש ומבחינה זו ישנה כאן צורת הנהגה חדשה.
^ 5 דעת מקרא כאן.
^ 6 דברים י"ז, יד. אמנם היקף הארוע מצומצם למדי. אפילו שני שבטים לא חברו למהלך ההכתרה בשכם, וודאי שלא כל כלל ישראל, אבל הענין כולו צומח על גבי הבקשה הידועה מקדמת דנא. מסתבר, שהיתה יומרה שעם הזמן יוסיף הגרעין הזה ענפים ופירות וישתלט על הנהגת כלל האומה.
^ 7 עיין בהערה על חלוקת הסדרים בסוף הספר.
^ 8 דברים יא כט.
^ 9 אפשר היה לומר, כי מהר גרזים נוח יותר לקרוא לעבר העיר שכם. (שכם הקדומה מזוהה עם תל בלאטה, המצוי למרגלות הר גרזים, מעל למחנה הפליטים). ברם, לא נראה כי יותם באמת ניהל דו-שיח עם בעלי שכם. יותם לא צעק בקול גדול למנהיגי שכם, שהאזינו לו מתחתית ההר. הלא הוא פחד מפניהם ומיד לאחר שנשא משלו ברח והסתתר. עליית יותם על ההר, אם כן, צריכה להתפרש יותר כמעשה בעל משמעות רוחנית. את המשל נשא לשמים, או למספר אנשים, שהיו עמו. דבר המשל התפרסם אולי לאחר מעשה, אך לא נישא באזניהם של האנשים שעבורם היה מיועד. כיון שכך, נכונה השאלה מדוע בחר יותם את הר גרזים. הלא בודאי ידועה היתה, לעם ולו עצמו, מורשתו ומשמעותו של כל אחד משני ההרים, שביניהם מצויה שכם. יכול היה יותם לעשות אותו המעשה על הר עיבל, ליצור אותו הד ציבורי, וגם לצקת בו משמעות נוספת, משמעות של קללה.
^ 10 תנחומא בובר פרשת וירא, כט.
^ 11 בבלי חולין ו.
^ 12 שכן המקללים עמדו על הר עיבל, אך פניהם היו כלפי הר גרזים. חז"ל אינם מתכוונים, כמובן, להפוך את היוצרות ולטעון שהר גרזים הוא המקולל, הלוא הקללה לא כוונה דווקא לעומדים בהר גריזים, אלא למי שיעבור על הקללה מכל ישראל. חז"ל רצו רק לבטא את הריקנות, שבתורת הכותים. גם הר הברכה כשכותים יושבים בו ומשמש להם למקדש, אינו אלא הר מקולל, שכלפיו נאמרו קללות. בבית שני באמת היו הכותים לרועץ ליהודי שומרון והר אפרים.
^ 13 סוף מאמר הפתיחה לספר:
"ודע כי המשלים הנבואיים יש בהם שני דרכים, מהם משלים שכל מלה שבאותו המשל כוללת ענין, ומהם אשר כל המשל מורה על כל הענין הנמשל, ויבואו באותו המשל מלים רבות מאד שאין כל מלה מהן מוסיפה דבר באותו הענין הנמשל, אלא נאמרו כדי ליפות המשל והסדרת הדברים בו..."
^ 14 פרק ט' ח:
"הלוך הלכו העצים - פתח דבריו במשל ועם שאין כל דברי הנמשל ידמו להמשל הנה קצת הדברים ידמו ויתר דברי המשל באו ליפות המשל ולהכניס בלב השומע"
^ 15 תנחומא בובר, פרשת וירא כט.
^ 16 האברבנאל מזכיר גם את גדעון. אמנם מצינו אצל גדעון את שאלת "משל בנו", אך האברבנאל מבין כי המשל, על פי תפישת חז"ל, מדבר באנשים, שסרבו להנהיג את ישראל, וזה אינו נכון גם לגבי גדעון, שהרי הוא הנהיג את האומה נגד הצבא המדייני. אפשרות שניה להבין את דברי האברבנאל, שהשאלה באמת היא על דבורה ועתניאל ולא על גדעון.
האברבנאל עצמו מפרש את המשל בצורה שונה. המשל, על פי תפישת האברבנאל, הוא משל על סדר לא נכון של בחירת הנהגה. לא אבימלך הוא זה שצריך לפנות אל בעלי שכם ולשכנע אותם למנות אותו. כשנגשים לבחירת מלך ניגשים קודם כל אל האנשים המתאימים. יש אנשים ראויים למלוכה, הרבה יותר מאבימלך. הזית הוא משל לאיש מיוחס, התאנה - לאיש עתיר נכסים, והגפן - לבעל חכמה. לאטד - אין דבר מכל אלה. לדעת אברבנאל הזית, התאנה והגפן אינם אלא בעלי שכם עצמם, שהיו מיוחסים, עשירים ובעלי תבונה. הם, לטענת יותם, הפקירו את המלוכה לאטד, בן פילגש עני ורע מעללים.
^ 17 תמורה טז. וכן שם: "הוא עתניאל הוא יעבץ...עתניאל - שענהו אל, יעבץ - שיעץ וריבץ תורה בישראל".
^ 18 בראשית מ"ט י
^ 19 ברכות נז.
^ 20 בבא בתרא כה: "הרוצה שיחכים - ידרים, ושיעשיר - יצפין, וסימניך: שלחן בצפון ומנורה בדרום". הזית והמנורה הם סמלי שבט יהודה ומלכות בית דוד, עיין זכריה פרק ד, בנבואת תקומת בית דוד לקראת ימי בית שני, תחת הנהגתו של זרובבל.
^ 21 גיטין סב.
^ 22 ישעיה ל' כט.
^ 23 דברים י"ז, יד-טו
^ 24 אמנם הרמב"ן (דברים י"ח טו) אומר שהדבר תלוי בנבואה, ואם אין נבואה רשאים למנות מלך מעצמם, מכל מקום ברור שאין זו מלכות שלימה. רק בהעדר נבואה חוזר כח מינוי המלך לעם לבדו. (הראי"ה קוק זצ"ל, משפט כהן עמ' קמ"ד)
^ 25 רמב"ם הלכות מלכים א' ג:
אין מעמידין מלך בתחילה אלא על פי בית דין של שבעים זקנים ועל פי נביא, כיהושע שמינהו משה רבינו ובית דינו, וכשאול ודוד שמינם שמואל הרמתי ובית דינו.
וכן בהלכות מלכים ה' ו:
כל הארצות שכובשין ישראל במלך על פי בית דין, הרי זה כבוש רבים והרי היא כארץ ישראל שכבש יהושע לכל דבר, והוא שכבשו אחר כבוש כל ארץ ישראל האמורה בתורה.
אבל בויקרא רבה פרשה כ"ו שאול הנו המלך הראשון, וכן ברש"י סוכה כז: ד"ה "שלא העמיד". ועיין עמוד הימיני לרב שאול ישראלי זצ"ל עמ' נ"ב-נ"ד בענין יהושע.
^ 26 1. עדיף מנהיג יחיד מהנהגה משותפת. 2. קשרי משפחה.
^ 27 זבול הוא עוזר של אבימלך. געל גידף את שניהם - "מי אבימלך ומי זבל כי נעבדנו".
^ 28 יתכן ואת המילים "ויצאו השדה" יש להבין כפי משעמם בפס' כז - "ויצאו השדה ויבצרו את כרמיהם", דהיינו: תושבי שכם היו בטוחים שהסדר שב על כנו ויצאו, כהרגלם, לעבודתם החקלאית.
^ 29 ילקוט שמעוני ב' רמז ס"ד.
^ 30 שם, וכן בבראשית רבה מ"ד כ.
^ 31 גם לבקשת המלוכה המפורסמת בתקופתו ייחס שמואל כוונות, שאינן הולמות את אופי תפקידו של המלך בראי התורה. "ותראו כי נחש מלך בני עמון בא עליכם ותאמרי לי לא כי מלך ימלך עלינו וד' אלקיכם מלככם". שמואל הבין את בקשת העם, שהמלך אינו אלא כלי מלחמה. אליו יזעקו בשעת צרה והוא זה שיתן הגנה לעם. אין תימה, איפא, ששמואל ראה בחומרה רבה, עד כדי מאיסה בקב"ה, את סגנון הבקשה הזו.