עד כמה מדינה יהודית צריכה להתחשב בלחצים בינלאומיים? | רבנים שונים | בית המדרש

קטגוריה משנית

682

6 דק' קריאה

הרבה מים זרמו בירדן מאז רווחו בארץ הביטויים - 'או"ם שמו"ם' ; 'לא חשוב מה יאמרו הגויים, חשוב מה יעשו היהודים' ועוד. כיום, כל לבלר מתחיל בעיתונות מהלך עלינו אימים על מה שיקרה אם לא נאזין לכל התעטשות המרעימה עלינו בקולה מוושינגטון.דומה, שלעת הזאת עת מתרגשים עלינו לחצים בענייני המאחזים, נתבעים אנו לעלות קומה ולשאול מזווית תורנית - עד כמה עלינו להתחשב בלחצים בינלאומיים?

דורון תפילה ומלחמה
הרב דוד חי הכהן שליט"א - רב שכונה בבת ים וראש הישיבה
אנו עומדים היום מול דרישותיהם של מדינות חשובות לוויתורים על חלקי ארצנו, כאשר ברצונם להשליט בחלקים אלו את אויבינו. דרישות אלו מלוות באיומים נסתרים, שמפחידים חלקים מבני עמנו והשאלה - כיצד עלינו לנהוג במצב זה.
מסופר בחז"ל, שרבי יהודה הנשיא היה קורא בפרשת וישלח כדי ללמוד מיעקב אבינו - כיצד עלינו להתנהג בשעת פגישה עם אויב. בפרשה מסופר, שיעקב הכין את עצמו לתפילה, לדורון ולמלחמה. לא נאמר שיעקב חשב בעת שובו לארץ ישראל לברוח או לוותר עליה.
ברור, שלכתחילה חשב יעקב שיש לעשות כל מה שאפשר כדי לפייס את עשיו ללא מלחמה. לשם כך הרבה במתנות ובחלוקת כבוד לעשיו, עובדה שהשפיעה מאוד על עשיו (רש"י) והוא שינה את כוונותיו הרעות.
דרך שניה שנקט בה יעקב הייתה תפילה. התפילה חשובה הן כלפי עצמנו, כדי שנזכור שמאבקנו ומטרותנו הן קדושות, ולכן יש לנו יכולת לבקש מריבון העולמים, שבשמו אנו פועלים, את סיועו להצלחתנו ולהכשלת אויבינו. אימוץ לב זה יעמוד לנו גם אם נצטרך להלחם על מטרותנו, שאז תהיה מלחמתנו מלחמת קודש ומתוך כך תגביר את חילינו ותזכנו לעזרתו של בעל המלחמות מצמיח הישועות.
הדרך השלישית היא הכנה למלחמה. אין מדובר במלחמה בה, חלילה, יש סכנה למפלה כוללת, שזו התאבדות אסורה, אלא במלחמה בה יש רק סכנה למפלה חלקית, חלילה.
מוסכם על כולם, כולל על הוותרנים, שגם אם יממשו האמריקאים והאירופאים את איומיהם, שאיננו בסכנה קיומית. במלחמת השחרור ובמלחמת ששת הימים נאלצנו להלחם על חיינו ללא עזרת הגויים, ובכל זאת זכינו בעזרת ה' לניצחונות גדולים. היום מצבנו חזק ויציב לאין ערוך, ואם באותם ימים לא הסכמנו לבינאום ירושלים ולוויתור על הנגב והגליל, מדוע שנוותר כיום על יהודה, שומרון וירושלים המזרחית.
כולנו יודעים שהבטחות הגויים מקרוב ומרחוק לא עומדות במבחן, ולא יעלה על הדעת להפקיד את חיי עם ישראל בידי אלו שעמדו מנגד בזמן רצח עמנו בידי אירופה הנאצית. זאת ועוד, ברור לכול בעל עין פקוחה, שאין כאן מאבק על אדמות אלו ואחרות אלא על נאמנות עם ישראל בארצו לתורה. אם כך, ניתן לראות שיש כאן בחינה של גזירות שמד, שבגויים דורשים שנתכחש באופן לאומי לזכותנו על הארץ. בשעת שמד יש להאבק על כל גבעה ומאחז, כי כל אחד מהם מגלה את אחיזת בית ישראל באמונתו.
ברוכים יהיו כל העומדים בפרץ, וה' בחסדו יגן עליהם מצר ואויב מבחוץ ומאחים תועים בפנים. במהרה בימינו יתן ה' ותיוושע יהודה ואפרים, תגאל ירושלים, צמח דוד יצמח וישועה תפרח.

נתון להחלטה של גדולי הדור
הרב אליהו מאלי שליט"א - ראש ישיבת יפו
הרמב"ן מתווה לנו את העמדה ההלכתית הבסיסית, בנוגע לשאלה עד כמה עלינו להתחשב בלחצים בינלאומיים בנוגע למדיניות הפנים והחוץ שלנו, ובנוגע למדיניות ההתיישבות והכיבוש בארץ ישראל.
בהשגותיו לספר המצוות של הרמב"ם, כתב הרמב"ן, שמצוות ישוב ארץ ישראל כוללת שני חלקים: "שלא נניחנה לאומה מן האומות, או לשממה". כלומר: א. ריבונות. ב. התיישבות. משמע, שעלינו להיות ריבונים על הארץ. ריבונות פירושה, שאנו היחידים המחליטים על חיינו פה בארצנו. אין אנו ווסאלים של שום מדינה בעולם.
יחד עם זאת אנו מוצאים בתקופות שונות של חיי עמנו כי מנהיגי ישראל התחשבו בדרישות הגויים במידה מסוימת ומסיבות שונות. ונפרט:
א. צדקיהו וירמיהו - בזמן צדקיהו המלך, דרש ירמיהו הנביא באופן עקבי מהמלך להכניע עצמו תחת עולו של מלך בבל. שריו של צדקיהו מאנו, ודרשו ממנו למרוד במלך בבל בכל תוקף. מצד עיקר הדין מובנת עמדתם של שרי צדקיהו - הם דרשו להילחם במסירות נפש על עצמאות ישראל, אך למעשה היה חייב צדקיהו לשמוע בקולו של ירמיהו, אף שהיה זה נגד מצוות התורה המחייבת אותנו להיות ריבונים ועצמאיים בארצנו. טעם הדבר הוא, שאנו מחויבים לשמוע בקול נביא ה' בהוראת שעה, גם כאשר הוא אומר לנו לעשות משהו נגד דין תורה.
ב. יהודה המכבי ורבי עקיבא - בזמן יהודה המכבי שלטה בנו האימפריה היוונית. יהודה ואחיו החשמונאים הובילו את העם במסירות נפש, למאבק חסר פשרות ביוונים וניצחו.
בתקופה מאוחרת יותר הצטרף רבי עקיבא לבר כוכבא ויחדיו הציתו את אש המרד נגד האימפריה הרומאית. אף כי המרד נכשל מסיבות שונות, יכולים אנו ללמוד את הגישה הבסיסית: אין להשלים עם שלטון הגויים ואין להתכופף מולם.
ג. רבי יוחנן בן זכאי - בשלהי בית שני, בעת שהייתה ירושלים במצור, דרשו הקנאים להילחם נגד הרומאים ולא להיכנע בשום מחיר. מולם עמד רבי יוחנן בן זכאי שטען כי צריך להיכנע לרומאים ולהישמע להם.
באופן בסיסי מובנת עמדת הקנאים, שטענו כי יש להילחם על עצמאותנו במסירות נפש. אך מדרכו של רבי יוחנן בן זכאי אנו רואים שלא בכל מצב ולא בכל מחיר נלחמים בגויים. לעתים צריך להשלים ולהיכנע. רבי יוחנן בן זכאי הגיע למסקנה שאין שום סיכוי להמשך המלחמה והמאבק ברומאים. במצב כזה יש להיכנע.
לכאורה נראה כי רבי עקיבא חלק על רבי יוחנן בן זכאי, שהרי קרא עליו את הפסוק "משיב חכמים אחור ועצתם יסכל". ולא היא! רבי עקיבא לא חלק על עמדתו הבסיסית של רבי יוחנן בן זכאי, הוא רק טען שהיה על רבי יוחנן בן זכאי לבקש שלא יהרסו את ירושלים ולא להסתפק ביבנה וחכמיה.
גם רבי עקיבא שהיה שותף למרד בר כוכבא הסכים שבזמן רבי יוחנן בן זכאי היה צריך להיכנע!
מרבי עקיבא עצמו נלמד כי לעתים יש להילחם במסירות נפש כפי שנהג במרד בר כוכבא, ולעתים צריך להיכנע ולכופף את הראש באופן זמני.
נמצא שאין תשובה חד משמעית לשאלה - האם יש להתחשב בגויים אם לאו.
על גדולי הדור יחד עם מנהיגי הדור לברר את המציאות בצדדיה השונים . גודל הסיכון אם לא נשמעים לגויים, מול גודל הסיכוי. מה מידת הנכונות של האומה למסור את הנפש במאבק נגד הגויים. מה יכולת העמידה הכלכלית, הביטחונית והמדינית של האומה במערכה הכללית ולפי מיטב שיקול דעתם יגבשו את דרכה של האומה.

והבדילנו מכל העמים
הרב יוסי פלאי שליט"א - ר"מ בישיבת 'עוד יוסף חי', יצהר
איני יודע לתת תשובה מדויקת לשאלה זו, אך אצביע על שני כיוונים:
א. הדבר ברור, שככל שישראל זוכים, כך הם פחות צריכים להתחשב בלחצים חיצוניים ובכוחם לעשות את מה שבאמת צריך לעשות.
השאלה היא - כיצד אנו יודעים באיזה מצב אנו נמצאים. מחד - ישעיהו הנביא חיזק את המלך חזקיהו שלא יחשוש ממלך אשור, גם במצב שנראה קשה מאד. מאידך - ירמיהו הנביא אמר למלך צדקיהו, שסופו ליפול ביד מלך בבל וקרא לאנשי יהודה להיכנע לבבלים.
אם כן - כיצד על מלך ישראל לנהוג, האם ללמוד מישעיהו או מירמיהו?
נראה, שהתשובה היא שעלינו ללמוד לפנות אל הנביא! גם כשאין נביא בישראל, יש יחידי סגולה שהם בבחינת "פלא יועץ" - אלו שיודעים לומר מהי "דעת-תורה" בדור הזה, האם אנחנו במצב ירוד שבו אין להתגרות ברשעים או שעלינו להתחזק ולא להתחשב כלל באויבי ה'. מלכות ישראל מתוקנת יודעת לשאול ב"עצת הזקנים", וגם המלך עצמו חש את הדופק של המציאות ויודע מהי הוראת השעה המתאימה לזמן הזה.
ב. תמצית מדברי מו"ר הרב גינזבורג שליט"א: יש מי שמסתכל על היחסים בין ישראל לעמים כעימות בין אינטרסים שונים, שבסך הכל נמצאים על אותו מישור. כך עושים 'עסקים', מסחר שיש בו יחסי גומלין ומשחק בין כוחות, והרבה פעמים משתלם להגיע לפשרה. התפיסה הזו רמוזה בבאר הראשונה שחפר יצחק אבינו: עשק - "כי התעשקו עמו".
אולם מי שעיניים בראשו, יודע שישראל והאומות אינם נמצאים על אותו מישור. יש הבדלה מהותית ביניהם, הבדלה שמתבטאת גם בשנאה תהומית. כשחיים במישור הזה, לא מחפשים פתרונות קלים ומהירים, כי יש לנו עקרונות שאינם ניתנים למסחר. זהו הרמז בבאר השנייה שחפר יצחק - שטנה.
אולם לבסוף ניתן לעלות לרמה הגבוהה יותר, שבה אנו מסוגלים לומר שיש לנו בשורה גם לאומות, ושבאמת אנו באים להשפיע עליהם. כך מגיעים לבאר השלישית הנקראת - רחובות.
וביחס אלינו: למדינת ישראל כיום, שאינה מכריעה האם היא באמת מדינה יהודית, ודאי קשה לצאת מהתפיסה הראשונית המנסה תמיד לשרוד ולמצוא פתרונות נוחים. אולם כאשר בעזרת ה' יוגדרו מחדש יסודות המדינה, כשייכת לעם היהודי ומיוסדת על הברית עם הקב"ה - נבין תחילה שהיחס עם האומות בנוי על הבדלה מהותית. אין אנו עם ככל העמים, ויש לנו דרישות מיוחדות אשר אם יֵאַמרו בתוקף ובגאון, גם יתקבלו באזני האומות. אך מעבר לכל זה, עלינו לומר את האמת הפשוטה שיש לנו בשורה לכל העולם, כמו התאור של מלך המשיח המלמד דעת אלוקים את כל העמים, וכמו בניין בית-המקדש השלישי אליו ינהרו כל הגויים.