חינוך הבנים | הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א | בית המדרש

ספריה
שונות

קטגוריה משנית

משפחה חברה ומדינה
איך מחנכים, משמעת ואהבה

לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת

אסתר בת רחל

1892

2 דק' קריאה

צריך לדעת שלהורים יש השפעה מכרעת על הילדים. מוסדות החינוך, כמה שיהיו טובים או חלילה להיפך, וכן החברה שבה הילדים נמצאים, השפעתם על הילדים מִזערית ביחס להשפעה שיש להורים עליהם. חשוב מאד שההורים יהיו מוּדעים לכח ההשפעה הגדול שיש להם על ילדיהם. עיקר ההשפעה של ההורים לא באה על-ידי החינוך הישיר, אלא באופן עקיף, בדוגמא האישית של ההורים. כאשר הילד רואה את התנהגות הוריו, הוא רוצה להִתדמות להם, ואם הוא רואה את הוריו עושים מעשים טובים, הוא רוצה לעשות כמותם, ומתוך רצונו הוא עושה את הדברים הטובים ואז רצונם הופך לרצונו. מה שאינו כן כשהילד עושה מפני שההורים דורשים ממנו שיעשה, כי אז מעשיו אינם נובעים מתוך רצון עצמי, והדברים אינם חודרים לתוכו באותה מידה. כמובן שגם כשהבן עושה מצוה ומעשה טוב על-פי הכוונת ההורים, גם אז הוא מתחנך ומתרגל לדרך טובה. אבל כאשר המעשה בא מתוך ההשפעה של הדוגמא האישית, הוא נקבע עמוק יותר בנפשו של הילד.
מדברי חכמים אנו לומדים שההשפעה החינוכית מתחילה כבר מזמן לידתו של הילד. עוד בטרם הגיע לידי הבנה, הוא כבר מתחיל להתחנך. הנה מצות עלייה לרגל (שמות לד ; כג): "שלֹש פעמים בשנה יֵרָאה כל זכורך את פני האדֹן ד'". "כל זכורך" - אמרו חכמים (חגיגה ד.): "לרבות את הקטנים", ואיזה קטנים חייבים? כל קטן שיכול לאחוז ביד אביו ולעלות לירושלים, להר-הבית, לבית-המקדש. הרי ילד כזה עדיין אינו מבין כלל מהו בית-המקדש ומהי עליה לרגל, ובכל זאת, בשעה שהוא יכול לבצע בפועל את המצוה, כבר יש מצוה לחנכו ולהביאו לִרְאות ולֵרָאות. כי המקום הקדוש משפיע על הנפש ומקדש אותה. וכן מצות הקהל (דברים לא ; יב): "הקהל את העם האנשים והנשים והטף". מצוה להִקהל במוצאי שביעית בבית-המקדש ולהביא את הטף, את כל התינוקות הקטנים ביותר, זו מצוה מהתורה. כנראה שעצם הִמצאותם של תינוקות במקום קדוש ובמעמד קדוש של לימוד תורה, פועלת על נפשם פעולה רוחנית פנימית. מכאן אף למדו חכמים, שיש להביא תינוקות קטנים לבית-הכנסת ולבית-המדרש, כדי שישמעו ויראו, אף שעדיין אינם מבינים כלל. כמובן כל זאת בתנאי שלא יפריעו. על רבי יהושע בן חנניה נאמר (אבות ב ; ח): "אשרי יולדתו", ובירושלמי מסופר (יבמות א ; ו), שכאשר היה עדיין קטן בעריסה, היתה אמו מביאה אותו על-יד בית-המדרש, על-מנת שאוזניו ישמעו דברי תורה.
ומכאן יש ללמוד שכל התנהגות ההורים החל משעת לידת הבן, ואף מקודם לכן, יש לה השפעה על הבנים, אם ההורים מתנהגים במידות טובות, אם יש אוירה נעימה בבית, אוירה של קדושה, של חסד, של דיבורים נכונים. כל זה חודר ומשפיע לטובה על הילדים. ואם חס-ושלום להיפך, במדה קטנה או גדולה, זה גורם השפעה שלילית.
עד כה דיברנו בעיקר על החינוך הבלתי ישיר של הבית, של ההורים, על ילדיהם. כי כאמור, החינוך העקיף - הדוגמא האישית של ההורים, היא הגורם המרכזי בחינוך הילדים, כי היא כוללת את כל החיים. מובן מאליו שעם זה יש לחנך באופן ישיר, ולשלוח את הילדים למוסדות חינוך טובים, ולהשתדל שיהיו בחברה טובה, אבל הפעם למדנו על ההשפעה של ההורים על ילדיהם, בדרך העקיפה, בדוגמא האישית.