שמחת תורה | הרב חיים אביהוא שוורץ | בית המדרש

ספריה
באהל אברהם

קטגוריה משנית

מדורים
הרב אברהם שפירא

לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת

הרב שפירא זצ"ל

5009

3 דק' קריאה

בשמיני עצרת הוא שמחת תורה, ר' אברום היה מאיר באור יקרות, מלא עירנות של שמחה. היה רוקד הרבה מאוד גם כשהיה כבר בן תשעים!
השיא של שמחת תורה היה בזמן שהראשון לציון היה מגיע לישיבה ושלושת גדולי הדור גאוני התורה: הרב שפירא, הרב שאול ישראלי, ויבלחטו"א הרב מרדכי אליהו, היו תחת טלית אחת, ומאות תלמידי הישיבה ורבניה מקיפים אותם כחומה ושרים בהתלהבות אדירה: "ובכן צדיקים, ובכן צדיקים יראו וישמחו וישרים יעלוזו וחסידים ברינה יגילו", גם שירה אדירה זו, ומעמד השראת השכינה העצום הזה, חקוק היטב בלבבות אלפי תלמידי ומתפללי הישיבה. אשרי עין ראתה כל אלה!!
באיזה חן באיזו התלהבות, באיזו קדושה וטהרה היו רוקדים ושרים גדולי עולם אלו לכבוד התורה הקדושה ולכבוד שכינת אל חי אשר בקרבנו.
גם כאשר ר' אברום היה במקומו הוא היה רוקד. הוא היה נשען על הסטנדר ומתנדנד או עומד ורוקד מצד לצד במקומו. הוא לא נח לרגע.
שמעתי מידידי הרב ישראל מזרחי שליט"א: מנהג ישיבת 'מרכז הרב' הוא, שאחרי קריאת פסוקי "אתה הראת לדעת", עוד טרם הוצאת הספרים, ולאחר פינוי בית המדרש מספסליו, רוקדת כל הישיבה במעגל אחד ענק: "כי מציון תצא תורה ודבר ה' מירושלים". הריקוד הזה נמשך הרבה מאוד זמן, כשחוזרים על אותם מילים מאות פעמים. שנה אחת, אחרי כעשרים דקות של ריקוד - הילוך זה, החליט הוא שצריך לשנות שיר, אבל הוא לא העיז ולבסוף החליט להישאר באותן מילים, אבל להחליף את הניגון. הוא התחיל וכולם המשיכו אחריו. לפתע ר' אברום ניגש אליו ואומר לו: "למה החלפת? למה שינית? עוד לא הספקנו להיכנס לתוך המילים!!!". עשרים דקות עדין לא הספיקו על מנת 'להיכנס לתוך המילים'!!!
אחר-כך התחילו ההקפות כדרכן בכל שנה, ר' אברום, כנראה, חשש שהבחור נפגע מהביקורת, ואז לפתע, באמצע ההקפות, ר' אברום הגיח פתאום לתוך המעגלים, תפס את ר' ישראל בידיו, משך אותו לאמצע המעגלים, ורקד איתו לבד כעשר דקות!!
למדנו מהסיפור שלשה דברים:
א. מה שידוע מהרבה מאוד ענינים, שר' אברום מתנגד מאוד לשינוי כל-שהוא במה שנוהגים.
ב. בזמן השירים ר' אברום עובד עבודת קודש, ועם כל סיבוב, הוא נכנס פנימה לעומק המילים יותר ויותר, הוא נכנס לתוך המילים!
ג. איזה רגישות היתה לו לכבודו של הזולת. "יהי כבוד תלמידך חביב עליך כשלך".

ועוד סיפור בענין שמחת תורה וגם הוא לימוד גדול.
במשך שנים רבות, היה הגאון הגדול הרב שאול ישראלי זצ"ל, חתן תורה בישיבתנו הקדושה. הרב צבי יהודה היה מתפלל ב'בית הרב'. משנתמנה ר' אברום לראשות הישיבה וכעבור שנה נתמנה גם לרב הראשי לישראל, הוא עבר משכונת גאולה לשכונת קרית משה, ממש מול הישיבה. בשמחת תורה של אותה שנה, כולם היו בטוחים, שיהיו שינויים. סוף סוף ר' אברום הוא גם ראש הישיבה וגם הרב הראשי לישראל, ולכאורה זהו כבודה של תורה, שהוא יהיה חתן תורה, ובליבנו חשבנו, שבודאי הרב ישראלי, שהיה גם גאון עצום וגם עניו גדול, בודאי גם הוא ירצה זאת. אולם להפתעתנו העצומה, ר' אברום לא הסכים בשום אופן, הוא קיבץ מנין ב'הרחיבי' (מעין פרוזדור שיוצא מאולם הישיבה), ושם קראו גם כן בתורה, ור' אברום עלה במנין הזה המצומצם, הכאילו צדדי - כחתן התורה, ובלבד שלא יפגע חלילה בכבודו של הרב ישראלי.

סיומו של יום שמחת התורה, היה ב'הקפות שניות', במוצאי החג, ב'בית הרב'. מקום משכנו של מרן הרב קוק זצ"ל. שם השמחה היתה עילאית - עליונה, לא מעלמא הדין. ר' אברום היה מגיע, מוביל את ההקפה כשליח ציבור בתפילת תחנונים: "אנא ה' הושיעה נא! אנא ה' הצליחה נא! אנא ה' עננו ביום קראנו!", והכל בניגון המיוחד לו. אחר כך היה רוקד כשהוא דבוק-חבוק בספר התורה וכולו קורן שמחה עצומה.
"אשרי עין ראתה כל אלה!!!".