"לֵיל שִׁמֻּרִים הוּא לַה'.." | הרב שמואל אליהו | בית המדרש

שבת ומועדים
שיעורים נוספים

קטגוריה משנית

מדורים
קול צופיך - הרב שמואל אליהו

לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת

הרב מרדכי צמח בן מזל

4 דק' קריאה

למה אברהם אוכל מצות ארבע מאות שנים לפני יציאת מצרים?

כשהתורה מספרת על יציאת מצרים היא כותבת: "לֵיל שִׁמֻּרִים הוּא לַה' לְהוֹצִיאָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם" (שמות יב מב). פירש שם רש"י שהיה הקב"ה שומר ומצפה דורות רבים לקיים לאברהם את ההבטחה שאמר לו בברית בין הבתרים להוציא את ישראל ממצרים. "בלילה הזה אני גואל את בניך". ליל ט"ו בניסן. הלילה המיועד לגאולה משנים קדמוניות.
אברהם יודעת את התאריך המיועד לצאת בניו ממצרים. גם הוא מחכה לו. שומר ומצפה לו בכיליון עיניים. הוא בטוח בו שיהיה ולכן הוא אוכל מצות בליל טו בניסן הרבה לפני שהגאולה מגיעה בפועל, הרבה לפני שבצקם של אבותינו לא מספיק להחמיץ "עד שנגלה עליהם מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא וגאלם". הוא אופה מצות ואוכלם ארבע מאות שנה קודם ליציאה. הוא יודע שבלילה הזה יגאלו בניו ממצרים והוא חוגג אותו איתם באכילת מצות.
כל בני ביתו של אברהם לומדים ממנו את המנהג הזה. אפילו לוט שעזב את בית אברהם ובחר בסדום לא שוכח את המנהג הזה של בית אברהם. הוא זוכר להכניס אורחים למרות מנהג המקום של סדום. לאורחים אלו שבאו לבקרו בסדום הוא אופה מצות כמו שהיה נהוג בבית אברהם. "וַיַּעַשׂ לָהֶם מִשְׁתֶּה וּמַצּוֹת אָפָה וַיֹּאכֵלוּ" (בראשית יט ג) למה מצוות? למה לא לחם? מסביר רש"י: ש"פסח היה" (שם).
רבינו בחיי על התורה (בראשית יח ח) מסביר שזאת הסיבה שבגללה אברהם לא מביא לפני המלאכים לחם כמה ימים קודם לכן בעת ביקורם בביתו. למה רק "חמאה וחלב ובן הבקר"? הרי בתחילה הוא אומר לשרה "מהרי שלוש סאין קמח סולת לושי ועשי עוגות". למה הוא לא מביא לפניהם את הלחם? "והנכון לפרש כי היה זה מפני אסור חמץ. "וזהו שהזכיר כאן "עֻגֹת": 'לושי ועשי עֻגֹת' ובענין לוט הזכיר "וּמַצּוֹת אָפָה" כדי להשלים בין שניהם: "עֻגֹת מַצּוֹת". כלשון שנאמרה ביציאת מצרים (שמות יב לט) "וַיֹּאפוּ אֶת הַבָּצֵק אֲשֶׁר הוֹצִיאוּ מִמִּצְרַיִם עֻגֹת מַצּוֹת כִּי לֹא חָמֵץ כִּי גֹרְשׁוּ מִמִּצְרַיִם". והנה כל התורה כולה רמזים, ומה שחסר כאן גלה כאן.

וכי יצחק אוכל שני גדיים בארוחה אחת?
מכאן נבין יותר לעומק את הסיפור של יצחק והברכות. שכשרבקה מבינה שעשו הולך לקחת את הברכות מיצחק היא אומרת ליעקב: "לֶךְ נָא אֶל הַצֹּאן וְקַח לִי מִשָּׁם שְׁנֵי גְּדָיֵי עִזִּים טֹבִים וְאֶעֱשֶׂה אֹתָם מַטְעַמִּים לְאָבִיךָ כַּאֲשֶׁר אָהֵב". מקשים חכמינו: "וכי שני גדיי עזים היה מאכלו של יצחק? אלא פסח היה, האחד הקריב לפסחו והאחד עשה מטעמים (רש"י שם משם פרקי דר"א).
גם יצחק כמו אביו אברהם אוכל קרבן פסח הרבה שנים לפני שהקב"ה פוסח על בתי בני ישראל במצרים. בלילה הזה המיועד לגאולה מתכוון יצחק לברך את בנו הבכור. בלילה הזה מתברר ליצחק שעשו הוא לא הבכור האמיתי, לא לו מגיעה הברכה והוא מעביר את הברכה ליעקב. עשו צועק צְעָקָה גְּדֹלָה על איבוד הבכורה. ממש כמו המצריים שבדיוק באותו לילה גם הם צועקים צעקה גדולה עד מאד על אותו עניין של איבוד הבכורה לבניו של יעקב.

ליל פסח של העתיד
הפסוק המתאר בתורה את יציאת מצרים מספר לנו גם על העתיד. "הוּא הַלַּיְלָה הַזֶּה לַה' שִׁמֻּרִים לְכָל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לְדֹרֹתָם". לכן קרבן פסח הוא מצוות עשה לדורות. בכל דור ודור יש חובה על כל יהודי להקריב קרבן פסח. חכמינו לימדו כי בכמה וכמה מקומות התגלה הקב"ה על ישראל דווקא בליל זה לגאול אותם מיד צר. על הפסוק האמור בספר מלכים (ב פרק יט לה) "וַיְהִי בַּלַּיְלָה הַהוּא וַיֵּצֵא מַלְאַךְ ה' וַיַּךְ בְּמַחֲנֵה אַשּׁוּר מֵאָה שְׁמוֹנִים וַחֲמִשָּׁה אָלֶף וַיַּשְׁכִּימוּ בַבֹּקֶר וְהִנֵּה כֻלָּם פְּגָרִים מֵתִים" אומרים חז"ל הלילה ההוא, המפורסם – פסח היה. לכן בשמיני של פסח בחו"ל מפטירים "עוד היום בנב לעמוד" פסוקים שמדברים על הנס שאירע בפסח עם סנחריב מלך אשור. (רש"י מגילה לא.)
גם על האמור באחשורוש (אסתר פרק ו א) "בַּלַּיְלָה הַהוּא נָדְדָה שְׁנַת הַמֶּלֶךְ" אומר התרגום שהלילה הזה מיועד לגאולתם של ישראל. באותו לילה נלקחה שרה לבית אבימלך וניצלה כסימן לבניה שינצלו משוביהם. באותו לילה יצאו ישראל משיעבוד מצרים. בלילה הזה מתגלות הנבואות לנביאים והחזיונות לבעלי החלומות. "בַּלַּיְלָה הַהוּא נָדְדָה שְׁנַת הַמֶּלֶךְ" אחשורוש כי שנת מלכו של עולם נודדת, שהרי הלילה הוא "לֵיל שִׁמֻּרִים הוּא לַה'".

ארבעה לילות חושך שמהם יוצא אור גדול
אומר התרגום יונתן (שמות שם). כי ארבעה לילות חשוכים שיצא מהם אור גדול מוזכרים בספר הזיכרון של הקב"ה. הראשון היה בבריאת העולם: "והארץ הייתה תוהו ובוהו וחושך על פני תהום". מתוכו התגלה אור ה': "ורוח אלוקים מרחפת על פני המים" – זו רוחו של משיח (רש"י). "ויהי ערב ויהי בוקר יום אחד".
הלילה השני נזכר בברית בין הבתרים. ברית שאברהם רואה בה את כל הגלויות של ישראל לדורותיהם. "והנה אימה חשכה גדולה נופלת עליו" – כנגד ארבע מלכויות. באותו מעמד נגלה עליו ה' וכורת איתו ברית גם על גאולת מצרים "וְאַחֲרֵי כֵן יֵצְאוּ בִּרְכֻשׁ גָּדוֹל". וגם על הגאולה של אחרית הימים. "בַּיּוֹם הַהוּא כָּרַת ה' אֶת אַבְרָם בְּרִית לֵאמֹר לְזַרְעֲךָ נָתַתִּי אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת מִנְּהַר מִצְרַיִם עַד הַנָּהָר הַגָּדֹל נְהַר פְּרָת" כל עשרת עממין שיכבשו בימיו של משיח, בגאולה אחרונה.
הלילה החשוך השלישי הוא ליל פסח. מצד אחד חושך גדול מכת בכורת שבאה אחרי מכת חושך. "וְהָיְתָה צְעָקָה גְדֹלָה בְּכָל אֶרֶץ מִצְרָיִם אֲשֶׁר כָּמֹהוּ לֹא נִהְיָתָה וְכָמֹהוּ לֹא תֹסִף" (שמות יא ו). צעקה שמוזכרת רק פעם אחת לפני כן, בליל הפסח של יצחק. "כִּשְׁמֹעַ עֵשָׂו אֶת דִּבְרֵי אָבִיו וַיִּצְעַק צְעָקָה גְּדֹלָה וּמָרָה עַד מְאֹד". (בראשית כז לד). בשני המקומות מתגלה באותו לילה מיוחד מתוך הצעקה מי הבכור האמיתי. "בני בכורי ישראל".
הלילה הרביעי המוזכר בספר הזיכרונות של ה' הוא הלילה שבו יגאל העולם גאולת עולמים. גאולה מהרשע של הרשעים, מהרוע של הרעים. בלילה ההוא יפלו כל הכבלים הכובלים את הצדיקים מלעשות את פעולתם. בלילה ההוא יתגלה אורו של משה - המאיר כפני חמה. וגם אורו של משיח. בלילה ההוא יתברר "כִּי הִנֵּה הַחֹשֶׁךְ יְכַסֶּה אֶרֶץ וַעֲרָפֶל לְאֻמִּים וְעָלַיִךְ יִזְרַח ה' וּכְבוֹדוֹ עָלַיִךְ יֵרָאֶה. וְהָלְכוּ גוֹיִם לְאוֹרֵךְ וּמְלָכִים לְנֹגַהּ זַרְחֵךְ" (ישעיה ס ב). אכי"ר.