בית המדרש

קטגוריה משנית
לחץ להקדשת שיעור זה

לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת

הרב מרדכי אליהו זצ"ל

18 דק' קריאה
הספדו של צדיק - שורש מעלתו הרוחנית
לא הספידו את יהושע כראוי

הגמרא (שבת קה:) אומרת ש"כל הבוכה על אדם כשר - מוחלין לו על כל עונותיו". וזו מעלה גדולה בלי ספק, לעומת זאת אומרת הגמרא: "אמר רב יהודה אמר רב: כל המתעצל בהספדו של חכם - ראוי לקוברו בחייו. שנאמר על פטירתו של יהושע בן נון: "וַיִּקְבְּרוּ אֹתוֹ בִּגְבוּל נַחֲלָתוֹ בְּתִמְנַת סֶרַח אֲשֶׁר בְּהַר אֶפְרָיִם מִצְּפוֹן לְהַר גָּעַשׁ: (יהושע כד ל).
למה מוזכר כאן הר הגעש? אומרת הגמרא: מלמד שרגש עליהן הר הגעש, ודרכו של הר געש שכשהוא מתפרץ - הוא קובר את האנשים בחיים. ובאמת מנין לחז"ל לדעת שהם התעצלו בהספדו. ושהם עמדו בסכנה כל כך גדולה. הרי בפסוק עצמו אין רמז להתעצלות בהספד. ואולי חכמנו למדו זאת ממה שלא כתוב. דהיינו שלא כתוב ויבכו כל בני ישראל את יהושע כמו שכתוב ויבכו ישראל את משה, או כמו שכתוב על אהרון שבכו עליו כל בית ישראל. ממה שלא כתוב אתה למד שהם לא הספידוהו כראוי.
אחרי משה המשיכו לעבוד את ה' - אחרי דורו של יהושע לא
האמת היא שהפסוק עצמו מספר כי אחרי דורו של יהושע התחילו המשברים הרוחניים הגדולים. מיד אחרי הפסוק על ההספד כתוב (יהושע כד ל)
. וַיַּעֲבֹד יִשְׂרָאֵל אֶת ה' כֹּל יְמֵי יְהוֹשֻׁעַ וְכֹל יְמֵי הַזְּקֵנִים אֲשֶׁר הֶאֱרִיכוּ יָמִים אַחֲרֵי יְהוֹשֻׁעַ וַאֲשֶׁר יָדְעוּ אֵת כָּל מַעֲשֵׂה ה' אֲשֶׁר עָשָׂה לְיִשְׂרָאֵל:

אבל מיד אחר כך היה משבר גדול כמו שמובא בספר שופטים. הסמיכות של הפסוקים מלמדת שהחסרון בהספד על יהושע היה חלק מהגורמים לנפילה הרוחנית שבאה אחר כך.
כך גם בספר שופטים (ב). מובא אחרי התיאור של קבורת יהושע כי הסתיים דור אחד "וַיָּקָם דּוֹר אַחֵר אַחֲרֵיהֶם אֲשֶׁר לֹא יָדְעוּ אֶת ה' וְגַם אֶת הַמַּעֲשֶׂה אֲשֶׁר עָשָׂה לְיִשְׂרָאֵל: וַיַּעֲשֹוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת הָרַע בְּעֵינֵי ה' וַיַּעַבְדוּ אֶת הַבְּעָלִים: וַיַּעַזְבוּ אֶת ה' אֱלֹהֵי אֲבוֹתָם הַמּוֹצִיא אוֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם וַיֵּלְכוּ אַחֲרֵי אֱלֹהִים אֲחֵרִים מֵאֱלֹהֵי הָעַמִּים אֲשֶׁר סְבִיבוֹתֵיהֶם וַיִּשְׁתַּחֲווּ לָהֶם וַיַּכְעִסוּ אֶת ה' : וַיַּעַזְבוּ אֶת ה' וַיַּעַבְדוּ לַבַּעַל וְלָעַשְׁתָּרוֹת"
למה אחרי דורו של משה המשיכו בני ישראל לעבוד את ה' ואילו אחרי דורו של יהושע הכל נשבר? התשובה היא בהספד. את משה בכו בְנֵי יִשְׂרָאֵל "בְּעַרְבֹת מוֹאָב שְׁלשִׁים יוֹם וַיִּתְּמוּ יְמֵי בְכִי אֵבֶל משֶׁה" (דברים פרק לד ח). הם מבינים את החסרון ומנסים להשלים אותו לפי כוחם. כל העוצמה הרוחנית עוברת מדור לדור. "פני משה כפני חמה פני יהושע כפני לבנה". יהושע הוא המשמש של משה ומקבל את אורו כמו שלבנה מקבלת את אורה של החמה.

משה מעביר תורה שלימה ליהושע - אחר כך התורה מתפצלת לחלקים
זה מה שנאמר במשנה במסכת אבות: "מֹשֶׁה קִבֵּל תּוֹרָה מִסִּינַי וּמְסָרָהּ לִיהוֹשֻׁעַ, וִיהוֹשֻׁעַ לִזְקֵנִים, וּזְקֵנִים לִנְבִיאִים, וּנְבִיאִים מְסָרוּהָ לְאַנְשֵׁי כְנֶסֶת הַגְּדוֹלָה". מסביר האר"י ז"ל כי משה ידע את כל התורה כולה. והוריש את הידיעה הזו ליהושע. אבל אחרי יהושע לא היה אדם שיכול להכיל את כל התורה כולה. לכן הוא הוריש את התורה חלקים חלקים. כל זקן קיבל חלק אחד של התורה. כך הזקנים העבירו לנביאים לכל אחד חלק וביחד את הכל. אחר כך העבירו הנביאים בתורם את התורה לאנשי כנסת הגדולה. כל החבורות הללו הם רבים שביחד נושאים את המשא. אבל לפני כן היה משה שמסר ליהושע את כל התורה כולה. הכח הזה נשבר כשלא הספידו את יהושע כמו שצריך ולא העבירו את התורה של יהושע כמו שצריך ליורשיו.

מה פירוש התעצלו בהספדו?
מלשון הכתוב התעצלו בהספד אתה למד שהם הספידו אותו אבל התעצלו בהספדו. מה פירוש התעצלו? בדרך כלל משמעות הדברים שהם עשו עבודה קלה לעצמם ולא העמיקו להבין את המהות של יהושע עד תומה. מן הסתם סיפרו את הנסים הגדולים שהיו ליהושע - שעמדה החמה בשבילו ואת זה ראו כל העולם כולו. בודאי זה נאמר בהספדים כמה וכמה פעמים. וכן כל הניסים האחרים שארעו על ידי יהושע.
כך מדייק הרד"ק שבספר שופטים כתוב שקברו אותו "בתמנת חרס" ובסוף ספר יהושע כתוב שקברו אותו "בְּתִמְנַת סֶרַח". לכאורה זה רק חילופי אותיות, אבל מתחת לחילופין הללו מסתתרת איזו משמעות. "חרס" הוא כינוי לשמש. והכוונה שבודאי כל הספדנים הזכירו את העובדה שהוא העמיד את השמש. וזה בודאי פלא מאוד מרשים. אבל זו עצלות להסתכל רק על הדברים מבחוץ. וזה רמוז במילה "סרח" שמשהו פה לא מריח טוב.
הספדנים שהתעצלו סיפרו על הנפלאות של העמדת השמש ולא סיפרו מנין היה לו כוח להעמיד שמש. מהם התכונות הרוחניות שבזכותם אדם יכול להעמיד שמש. מהם התכונות הנדרשות לכבוש את הארץ. הם התעצלו וסיפרו רק את המופתים והתוצאה היא שאחרי יהושע לא קם מישהו שיודע איך מגיעים למדרגה רוחנית כזו ואין מישהו ממשיך לדרגות הרוחניות של משה ויהושע.

להספיד את החכם משורש כוחותיו
המסקנה היא שצריך להספיד בלי להתעצל. לא רק בכמות של הספדים, אלא בעיקר באיכות. לא לספר רק את המעשים, אלא לספר את שורשי המעשים.
מתקיים בהם מה שנאמר באליהו הנביא "אִם תִּרְאֶה אֹתִי לֻקָּח מֵאִתָּךְ - יְהִי לְךָ כֵן. וְאִם אַיִן - לֹא יִהְיֶה" כמו שמסביר הזוהר (א קצא) "אם תיכול למיקם על עקרא דרוחא דשבקנא לך בשעתא דאתנסיבנא מינך, יהא לך כדין" אם תוכל לעמוד על עיקר הרוח שהשארתי לך בשעה שאלקח ממך - יהיה לך כן".אם תוכל להכיר ולהבין את שורש הרוח שממנה עשה אליהו הנביא את כל הניסים. יהי לך כן. שכשעומדים על עיקר רוחו של אליהו - רואים את אליהו בעצמו.
לכן אחרי דורו של משה עוברת ההנהגה הרוחנית ליהושע. משה קיבל תורה מסיני ומסרה ליהושע. אבל אחרי יהושע לא בוכים. לא מבינים את החסרון של הסתלקותו. וממילא לא יכולים להמשיך אותו אחריהם.

למה המספיד לא טוב, ראוי לקברו בחייים?
מכאן נוכל להבין למה ההספד כל כך חשוב. ולמה "מי שמתעצל בהספדו של חכם ראוי לקברו בחייו. כי כיוון שהצפינו המספידים את עיקר הגדולה הנפשית שלו שממנה נבעו הדברים הללו, גם הם צריכים להיות מוצפנים. האנשים שלא אמרו בהספד את הדברים החשובים והצפינו אותם, גם הם מידה כנגד מידה יוצפנו מתחת להר הגעש. "מִצְּפוֹן לְהַר גָּעַשׁ". במקום צפון. במקום מוסתר שגרם להר לרגוש ולגעוש עליהם.
לכן אנו ננסה לכתוב ספר שיהיה בבחינת הספד. שנדבר בו על המעלות הרוחניות של הרב שבגללם הוא נתעלה והגיע למדרגות הרוחניות הגדולות שהגיע. להבין למה נתקיים בו "והיה טרם יקראו ואני אענה עוד הם מדברים ואני אשמע". להבין למה הקב"ה כל כך אהב אותו עד שקיים את גזרותיו בחינת צדיק גוזר והקב"ה מקיים.

מה כתב הרב על סיפור בשבח צדיקים
מורנו ורבינו הרב ז"ל. הכ"מ כתב בשנת ה'תשמ"ו, על שבח שיש בו סיפורי צדיקים מרבני ג'רבה וכך כותב הרב שספר זה מקיים בנו ובדורות הבאים - 'זכור ימות עולם בינו שנות דור ודור'. "כלומר יש להתבונן במעשי האבות ומשם להמשיך את מעשיהם הטובים מדור לדור. וכבר מילתי אמורה - גדולים מעשי צדיקים, והמספרים מעשיהם - יונקים קדושה מהם". הרב מביא את מה שכתוב בספר מלכים (ב פרק ח) שביקש המלך
מ"גֵחֲזִי, נַעַר אִישׁ הָאֱלֹהִים לֵאמֹר: סַפְּרָה נָּא לִי אֵת כָּל הַגְּדֹלוֹת אֲשֶׁר עָשָׂה אֱלִישָׁע: וַיְהִי הוּא מְסַפֵּר לַמֶּלֶךְ אֵת אֲשֶׁר הֶחֱיָה אֶת הַמֵּת וְהִנֵּה הָאִשָּׁה אֲשֶׁר הֶחֱיָה אֶת בְּנָהּ צֹעֶקֶת אֶל הַמֶּלֶךְ עַל בֵּיתָהּ וְעַל שָׂדָהּ וַיֹּאמֶר גֵּחֲזִי אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ זֹאת הָאִשָּׁה וְזֶה בְּנָהּ אֲשֶׁר הֶחֱיָה אֱלִישָׁע". פתאום מגיעה האשה שהנס קרה איתה ומספרת את המעשה בעצמה. והסיפור מסופר על ידה ולא על ידי גיחזי. "וַיִּשְׁאַל הַמֶּלֶךְ לָאִשָּׁה וַתְּסַפֶּר לוֹ".

שאלו חז"ל במדרש: האם האשה הזאת הייתה מתחבאת אחרי השער שמיד שגיחזי מספר את הסיפור כבר היא מגיעה לספר את הסיפור בעצמה למלך? "רבנן אמרי: אפילו בסוף העולם - הסיטה הקב"ה והביאה כדי שלא יספר אותו רשע בשבחו של הקב"ה". (מתוך הסכמת מרן הרב מרדכי אליהו זיע"א, לספר 'מלכי תרשיש' על רבני תוניס, י"ט אלול התשמ"ו). ולפי האמור לעיל מובן למה כל כך חשוב לעסוק בסיפורי הצדיקים שהם למעשה ההספד שלהם שממשיך את כוחותיהם - וראוי שהם יבוא על ידי צדיקים ולא על ידי רשעים. שנאמר (תהלים נ) "ולרשע אמר אלהים: מה לך לספר חקי?".

דִּבְרֵיהֶם הֵם הֶם זִכְרוֹנָם
בכדי שנוכל לעמוד על עיקר תורתו של מורנו הרב ז"ל - הבאנו את דבריו בעצמו. כדברי הירושלמי (שקלים) שאמר "תַּנְיָא רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר, אֵין עוֹשִׂין נְפָשׁוֹת לַצַדִּיקִים דִּבְרֵיהֶם הֵם הֶם זִכְרוֹנָם".
הבאנו חלקים מדבריו של מרן הרב ז"ל שאמר בעת הכתרתו לרב ראשי לישראל ולראשון לציון. הדברים נאמרו בבית הכנסת רבן יוחנן בן זכאי ברובע היהודי בעיר העתיקה בירושלים. הבאנו גם דברים שאמר הרב בעת שהיה עצור בעת שהיה בן עשרים ואחד והשתתף בפעולות מחאה נגד העברה על דת שהייתה בשנים הראשונות של הקמת המדינה. הדברים שנביא לקמן הם חלק מהדברים שאמר לפני השופט לפני שגזר עליו תשעה חודשי מאסר בפועל.


דרשת מרן הרב זצוק"ל בהכתרה שלו לראשון לציון
בארה של מרים - שופעת כמו נהר
מרן הרב זצ"ל הביא בדרשתו את הפסוק משירת הבאר (במדבר פרק כא) "אָז יָשִׁיר יִשְׂרָאֵל אֶת הַשִּׁירָה הַזֹּאת עֲלִי בְאֵר עֱנוּ לָהּ: בְּאֵר חֲפָרוּהָ שָׂרִים כָּרוּהָ נְדִיבֵי הָעָם בִּמְחֹקֵק בְּמִשְׁעֲנֹתָם וּמִמִּדְבָּר מַתָּנָה". על הפסוק הזה מקשה המדרש בילקוט שמעוני "וכי חפירה היתה שם? ומי הם השרים שחפרו אותה? אלא שירה כמו שירה מדברת במשל. והיא מדברת על כך שהבאר הזו נתנה לעם ישראל בזכות האבות שנקראו 'שרים' שנאמר בתהילים (פרק קה מא) "פָּתַח צוּר וַיָּזוּבוּ מָיִם הָלְכוּ בַּצִּיּוֹת נָהָר. כִּי זָכַר אֶת דְּבַר קָדְשׁוֹ אֶת אַבְרָהָם עַבְדּוֹ".
הבאר הזו התהלכה איתם מאז שיצאו ממצרים. הם קיבלו אותה כשהעם היה צמא למים ברפידים. אבל הנביעה הייתה בהר חורב. המקום שבו הם עתידים אחר כך לקבל את התורה. הנהר של המים שהגיע שיצא מהר חורב הגיע עד רפידים. שפע גדול של מים.
הבאר הזאת הלכה איתם במדבר כמו שהלך איתם גם המשכן. שגם הוא ניתן להם בהר סיני. על הבאר הזו נאמר גם ש"כָּרוּהָ נְדִיבֵי הָעָם" ומי הם אותם נדיבים? הנשיאים מנהיגי העם שתפקידם לחבר את המים של הבאר הזו לשבטיהם. "שהיו הנשיאים עומדין על גבה ומושכין במטותיהן כל אחד ואחד לשבטו ולמשפחתו". את כל הדברים האלו מזכיר הרב בדרשתו.

מי הבאר הזו היו מצמיחים נאות דשא וגנים
ממשיך המדרש ואומר "ואשה שהיתה צריכה לילך אצל חברתה מדגל לדגל - היתה הולכת בספינה שנאמר "הלכו בציות נהר" ואין ציות אלא ספינות שנאמר "וצי אדיר לא יעברנו". והמים היו יוצאין ומקיפין אותם שנאמר "ינחני במעגלי צדק", [כמו מעגל שמקיף - כך המים הקיפו את מחנות ישראל.] והיו המים "מגדלין מיני דשאים ואילנות שאין להם סוף שנאמר "בנאות דשא ירביצני על מי מנוחות ינהלני".
בשעה שמתה מרים הנביאה - פסקו מי הבאר. באותה שעה באו בני ישראל להתלונן בפני משה רבנו אמרו לו (במדבר פרק כ ה) "וְלָמָה הֶעֱלִיתֻנוּ מִמִּצְרַיִם לְהָבִיא אֹתָנוּ אֶל הַמָּקוֹם הָרָע הַזֶּה לֹא מְקוֹם זֶרַע וּתְאֵנָה וְגֶפֶן וְרִמּוֹן וּמַיִם אַיִן לִשְׁתּוֹת". אין מים ואין גם "מְקוֹם זֶרַע וּתְאֵנָה וְגֶפֶן וְרִמּוֹן". שכולם היו כשהייתה באר וכולם פסקו כשהיא פסקה.

מתן תורה בזכות משה אהרון ומרים
כשמיכה הנביא (ו, ד) מזכיר לישראל את חסדי ה' הוא אומר:
"כִּי הֶעֱלִתִיךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם, וּמִבֵּית עֲבָדִים פְּדִיתִיךָ, וָאֶשְׁלַח לְפָנֶיךָ אֶת מֹשֶׁה אַהֲרֹן וּמִרְיָם". מו"ר הרב זצ"ל היה תמיד מזכיר את פירוש רבינו חננאל על הגמרא בשבת (פח) "דָּרַשׁ הַהוּא גְלִילָאָה עֲלֵיהּ דְּרַב חִסְדָּא, בְּרִיךְ רַחְמָנָא דִּיהָב אוּרְיָין תְּלִיתַאִי, לְעַם תְּלִיתַאִי, עַל יַד תַּלִיתִאי, בְּיוֹם תַּלִיתִאי, בְּיַרְחָא תְּלִיתַאי".

פירוש: ברוך הקב"ה שנתן לנו תורה משולשת - בתורה נביאים וכתובים. לעם משולש - בכהנים לויים וישראלים. על ידי שלושה - משה אהרון ומרים. ביום השלישי - יום מתן תורה. בחודש השלישי הוא חודש סיון.
מרים ואהרון שותפים גם במתן התורה. קל להסביר את חלקו של אהרון במתן התורה. וצריך להסביר שחלקה של מרים היה גם באמצעות המים. שלא רק מצמיחים אילנות ודשאים אלא מחיים ומרפאים את הגוף והנשמה.

הבאר הזאת מטהרת ומרפאה ומחייה
המשנה במסכת תמיד (לב) מספרת על אלכסנדר מוקדון שבמסע מאוד מיוחד מגיע למקום שהנחו אותו אליו חכמי ישראל והוא מגיע למים שיוצאים מגן עדן. הוא שוטף במים האלו את הדגים המלוחים שהביא איתו מיוון. ונופל בהם ריחא או רוחא. והם חוזרים לחיים. מבין אלכסנדר שהמים הללו יוצאים מגן עדן. ונהר יוצא מעדן להשקות את הגן. ועל המים הללו צומח עץ החיים כמו שמתואר בתחילת ספר בראשית.
מהמקום ההוא גורש אדם הראשון אחרי שחטא. אבל המים הללו לא נעלמו מהעולם. הבאר של מרים הביאה לעם ישראל את המים הללו. אחרי שעם ישראל היו במ"ט שערי טומאה - הם נטהרו על ידי הבאר ארבעים שנה. אחרי שהם היו פצועים בגופם ובנפשם על ידי מצרים - הם התרפאו. "וְהֵסִיר ה' מִמְּךָ כָּל חֹלִי וְכָל מַדְוֵי מִצְרַיִם הָרָעִים אֲשֶׁר יָדַעְתָּ לֹא יְשִׂימָם בָּךְ וּנְתָנָם בְּכָל שׂנְאֶיךָ" (דברים פרק ז טו).

הבאר שמלווה אותה כל ימי היותם במדבר
המים הללו הלכו איתם במדבר כל הארבעים שנה עד שמתה מרים. הם המים שהיו בבית המקדש במקום שהיו בו הלוחות. המעין שיוצא מקודש הקודשים. וכשגלתה שכינה ממקומה עשר גלוית גלתה עימהם גם הבאר. והמקום האחרון שאליו גלתה שכינה הייתה טבריה ולשם גלתה גם הבאר של מרים. ומכאן אפשר להבין את המעשה המפורסם על האר"י ז"ל שלקח את רבי חיים ויטאל תלמידו לכינרת ומצא שם את בארה של מרים. ולקח משם מים להשקות אותו ולפתוח את ליבו להבין את הפנימיות של התורה וסודותיה.

שירת הבאר היתה נאמרת במקדש במנחה של שבת - כי היא שם
הגמרא במסכת ראש השנה (דף לא/א) "במנחתא דשבתא מה היו אומרים? אמר רבי יוחנן: אז ישיר, ומי כמוך, ואז ישיר. איבעיא להו הני כולהו בחד שבתא אמרי להו או דלמא כל שבתא ושבתא אמרי חד? תא שמע דתניא אמר רבי יוסי עד שהראשונה אומרת אחת, שניה חוזרת שתים. שמע מינה כל שבתא ושבתא אמרי חד, שמע מינה.
הזכיר הרב בדרשתו את הגמרא הזו להבין שהסיפור של הבאר ושירת הבאר לא היה רק במדבר. הוא מלווה אותנו תמיד. ובמיוחד ברעוא דרעוין. בעת מנחה של שבת היו שרים את שירת הבאר שאומרת "עלי באר ענו לה".
וטעם הדבר הוא לפי מה שהזכרנו לעיל שמקומה היה תמיד עם ישראל. כמעט כל הנביאים שמדברים על הגאולה העתידה - מספרים על המים הללו שיצאו מקודש הקודשים בעת הגאולה. ולפי הגר"א כך היה גם בימי הבית הראשון והשני - שיצאו מים מקודש הקדשים, רק שהם לא היו מרובים כמו שיהיה לעתיד לבא.
"וַיְשִׁבֵנִי אֶל פֶּתַח הַבַּיִת וְהִנֵּה מַיִם יֹצְאִים מִתַּחַת מִפְתַּן הַבַּיִת קָדִימָה כִּי פְנֵי הַבַּיִת קָדִים וְהַמַּיִם יֹרְדִים מִתַּחַת מִכֶּתֶף הַבַּיִת הַיְמָנִית מִנֶּגֶב לַמִּזְבֵּחַ" (יחזקאל מז) ובהמשך דברי יחזקאל הוא מתאר את הנחל "וְעַל הַנַּחַל יַעֲלֶה עַל שְׂפָתוֹ מִזֶּה וּמִזֶּה כָּל עֵץ מַאֲכָל, לֹא יִבּוֹל עָלֵהוּ וְלֹא יִתֹּם פִּרְיוֹ. לָחֳדָשָׁיו יְבַכֵּר. כִּי מֵימָיו מִן הַמִּקְדָּשׁ הֵמָּה יוֹצְאִים וְהָיָה פִרְיוֹ לְמַאֲכָל וְעָלֵהוּ לִתְרוּפָה".

הבאר הזו בברכות של בלעם
חכמנו אמרו (סנהדרין קה) על ברכותיו של בלעם.
"אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן, מִבִּרְכָתוֹ שֶׁל אוֹתוֹ רָשָׁע, אַתָּה לָמֵד מֶה הָיָה בְּלִבּוֹ. בִּקֵּשׁ לוֹמַר, שֶׁלֹּא יִהְיֶה לָהֶם בָּתֵּי כְּנֵסִיּוֹת וּבָתֵּי מִדְרָשׁוֹת, (במדבר כד) - "מַה טֹּבוּ אֹהָלֶיךָ יַעֲקֹב. לֹא תִּשְׁרֶה שְׁכִינָה עֲלֵיהֶם - "מִשְׁכְּנֹתֶיךָ יִשְׂרָאֵל". לֹא תְּהֵא מַלְכוּתָן נִמְשֶׁכֶת - "כִּנְחָלִים נִטָּיוּ". לֹא יִהְיֶה לָהֶם זֵיתִים וּכְרָמִים - "כְּגַנֹּת עֲלֵי נָהָר". לֹא יְהֵא רֵיחָן נוֹדֵף - "כַּאֲהָלִים נָטַע ה'". לֹא יִהְיוּ לָכֶם מְלָכִים בַּעֲלֵי קוֹמָה - "כַּאֲרָזִים עֲלֵי מָיִם". לֹא יִהְיֶה לָהֶם מֶלֶךְ בֶּן מֶלֶךְ - "יִזַּל מַיִם מִדָּלְיָו". לֹא תְּהֵא מַלְכוּתָן שׁוֹלֶטֶת בָּאֻמּוֹת - "וְזַרְעוֹ בְּמַיִם רַבִּים". לֹא תְּהֵא עַזָּה מַלְכוּתָן - "וְיָרֹם מֵאֲגַג מַלְכּוֹ". לֹא תְּהֵא אֲיֻמָּה מַלְכוּתָן - "וְתִנַּשֵׂא מַלְכֻתוֹ".

אָמַר רַבִּי אַבָּא בַּר כָּהֲנָא, כֻּלָּן חָזְרוּ לִקְלָלָה, חוּץ מִבָּתֵּי כְּנֵסִיּוֹת וּמִבָּתֵי מִדְרָשׁוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר, (דברים כג) "וַיַּהֲפֹךְ ה' אֱלֹהֶיךָ לְּךָ אֶת הַקְּלָלָה לִבְרָכָה, כִּי אֲהֵבְךָ ה' אֱלֹהֶיךָ" - ,קְלָלָה', וְלֹא קְלָלוֹת" - כל הברכות של בלעם חזרו לקללה, כיוון שהם יצאו מלב רע שרצה לקלל ורק הקב"ה הכריח אותו לברך. חוץ מהברכה הזו שיצאה מכל הלב שלו: "מַה טֹּבוּ אֹהָלֶיךָ יַעֲקֹב מִשְׁכְּנֹתֶיךָ יִשְׂרָאֵל". הברכה של בתי כנסיות ומדרשות. והברכה על השראת שכינה. שזה לא נפסק מעם ישראל. התורה, התפילה והשראת השכינה.
הסביר הרב בדרשתו בהכתרה בבית הכנסת רבן יוחנן בן זכאי שהברכה הזו של התורה התפילה והשכינה היא חלק מברכת בארה של מרים. ועליה נאמר כל ההמשך. "כִּנְחָלִים נִטָּיוּ כְּגַנֹּת עֲלֵי נָהָר כַּאֲהָלִים נָטַע ה' כַּאֲרָזִים עֲלֵי מָיִם: יִזַּל מַיִם מִדָּלְיָו וְזַרְעוֹ בְּמַיִם רַבִּים וְיָרֹם מֵאֲגַג מַלְכּוֹ וְתִנַּשֵּׂא מַלְכֻתוֹ: אֵל מוֹצִיאוֹ מִמִּצְרַיִם כְּתוֹעֲפֹת רְאֵם לוֹ יֹאכַל גּוֹיִם צָרָיו וְעַצְמֹתֵיהֶם יְגָרֵם וְחִצָּיו יִמְחָץ: כָּרַע שָׁכַב כַּאֲרִי וּכְלָבִיא מִי יְקִימֶנּוּ מְבָרֲכֶיךָ בָרוּךְ וְאֹרֲרֶיךָ אָרוּר".
הסביר הרב שהתפקיד של הנשיאים היה למשוך מים מהבאר הזו לכל מחנה ישראל. לכל בית ובית. מים שמצמיחים גנות, ארזים, ואהלים. באר שמצמיחה בסופו של דבר את העם ואת מלך המשיח שיהיה יותר גדול מאגג - האיש שכנראה היה שיא השלמות האנושית בעיני בלעם, שיא השלטון - כמו המן האגגי ששלט על כל העולם. שיא המלכות - מאה עשרים ושבע מדינות. השיא בעיניו של בלעם.
לפי המדרש מברך בלעם את ישראל שכמו הגנות גם הוא יצמח על ידי המים האלה שבאים מהר סיני ומקודש הקדשים. מים שמצמיחים גם גנות ארזים ואהלים. וגם בני אדם. גם את מלך המשיח שהיה חזק כארזים.

ארבעה סוגי צדיקים - לפי אור החיים הקדוש
הביא מרן הרב ז"ל בדרשתו את דברי אור החיים הקדוש שפירש את הפסוק על ד' כתות הצדיקים שבעם ה': האחד הוא כשמואל הנביא, שהיה מסבב כל ארץ ישראל ללמד ישראל תורה ומצות בכל שנה ושנה כאומרם ז"ל (שבת נו): השניה היא כת הצדיקים הקבועים לתלמוד תורה ללמוד וללמד ולהורות משפט, והיא כת העומדת בלשכת הגזית העוסקת בתורה ובהוראה כידוע, והיא בגדר הראשון עצמו, אלא שהמבקש ה' יבא אליהם, מוסיף עליהם שמואל שהוא היה מסבב להורותם: השלישית היא הכת הלומדת תורה לשמה לעצמה , להשכיל ולהבין אמרי נועם, יתירה עליה כת הראשונה שלומדת ומלמדת: הרביעית היא כת המחזקת ידי הלומדים, ויוצאים למלאכתם למצוא טרף אדם.
וכנגד ד' כתות אמר ד' דמיונים, כנגד כתו של שמואל אמר "כנחלים נטיו" , שהם עושים כנחל הזה שנוטל מימיו ממקום למקום לשתות ממנו, כמו כן כת זו שטורחין בעצמן להשקות צמא למים חיים: וכנגד כת ב' אמר כגנות עלי נהר , כגן הזה שהוא נטוע וכל הרוצה ליהנות יבא ויהנה, גם מוליכים פירות ממנו וזנים את הרחוקים, כמו כן הם כת נטועה בלשכת הגזית, וכל הרוצה ליהנות יבא ויהנה, גם פירותיהם הולכים למרחוק שהבאים לשם מתחכמין מהם ויוצאים להשקות צמאי תורה, וכן כתיב (ישעיה ב ג) כי מציון תצא תורה וגו': וכנגד כת הג' הלומדים לעצמן ואין בהם כח להשפיע לזולת אמר כאהלים נטע ה' , כיעקב איש תם יושב אוהלים, ללמוד לעצמו ואמר לשון נטיעה, כנטיעה הזאת שכל שהיא מתישנת מוסיף שרשים ואחיזה ביניקתה, כמו כן לומדי תורה כל זמן שמאריך בעסק התורה תוסיף להשתרש נפשו בה: וכנגד כת הד' אמר כארזים עלי מים , ארזים רמז לעשירי עם, בעלי קומה, בעלי כח וגבורה בעולם הזה, אבל אין עושים פירות בתורה, לפי שאינם לומדים בתורה:

איך מרן הרב זצ"ל ראה את תפקידו בחיים?
המשמעות של דברי מרן הרב בדרשתו הייתה לומר כי מטרתו של כל מי שמקבל משרה ציבורית בעם ישראל כמו רב ראשי וראשון לציון הוא להיות כמו הנשיאים הללו שלוקחים את המים מהמעיין שיוצא מהר סיני ומבית המקדש. מים שמלווים אותם כל הדרך. מים שמטהרים אותם ומביאים להם חיים.

למה הנבואה הזו שוברת את בלעם והוא מתחיל לברך באמת
הנבואה הזאת שוברת גם את הגב הקשה של בלעם. גם הוא נשבר ומבין כי עם ישראל הולך לנצח באמת. ולכן גם ההמשך הוא כמו ברכת יעקב אבינו על הגאולה העתידה: "אֵל מוֹצִיאוֹ מִמִּצְרַיִם כְּתוֹעֲפֹת רְאֵם לוֹ יֹאכַל גּוֹיִם צָרָיו וְעַצְמֹתֵיהֶם יְגָרֵם וְחִצָּיו יִמְחָץ: כָּרַע שָׁכַב כַּאֲרִי וּכְלָבִיא מִי יְקִימֶנּוּ מְבָרֲכֶיךָ בָרוּךְ וְאֹרֲרֶיךָ אָרוּר: (במדבר פרק כד ח). כי בכוחה של התורה. בכוחה של התפילה בכוח השראת השכינה מגיעים לגאולה שלימה בגבורה ובעוצמה.
כאן מתסיים ההסכם בין בלק לבעלם. כאן מתייאש בלק ואומר לבלעם לך למקומך. חשבתי שתקלל וברכת את הברכה הכי חזקה שיש. באמת בלעם הולך למקומו אבל בדרך הוא מתעכב קצת וממשיך את הנבואה על ההצלחה והגאולה של עם ישראל.
"אֶרְאֶנּוּ וְלֹא עַתָּה אֲשׁוּרֶנּוּ וְלֹא קָרוֹב דָּרַךְ כּוֹכָב מִיַּעֲקֹב וְקָם שֵׁבֶט מִיִּשְׂרָאֵל וּמָחַץ פַּאֲתֵי מוֹאָב וְקַרְקַר כָּל בְּנֵי שֵׁת: וְהָיָה אֱדוֹם יְרֵשָׁה וְהָיָה יְרֵשָׁה שֵׂעִיר אֹיְבָיו וְיִשְׂרָאֵל עֹשֶׂה חָיִל: וְיֵרְדְּ מִיַּעֲקֹב וְהֶאֱבִיד שָׂרִיד מֵעִיר". "וַיַּרְא אֶת עֲמָלֵק וַיִּשָּׂא מְשָׁלוֹ וַיֹּאמַר רֵאשִׁית גּוֹיִם עֲמָלֵק וְאַחֲרִיתוֹ עֲדֵי אֹבֵד: וַיַּרְא אֶת הַקֵּינִי וַיִּשָּׂא מְשָׁלוֹ וַיֹּאמַר אֵיתָן מוֹשָׁבֶךָ וְשִׂים בַּסֶּלַע קִנֶּךָ: כִּי אִם יִהְיֶה לְבָעֵר קָיִן עַד מָה אַשּׁוּר תִּשְׁבֶּךָּ: וַיִּשָּׂא מְשָׁלוֹ וַיֹּאמַר אוֹי מִי יִחְיֶה מִשֻּׂמוֹ אֵל: וְצִים מִיַּד כִּתִּים וְעִנּוּ אַשּׁוּר וְעִנּוּ עֵבֶר וְגַם הוּא עֲדֵי אֹבֵד".

נבואת יעקב אבינו
גם יעקב שמתנבא על אחרית הימים אומר את אותם מילים כמעט בדיוק. (בראשית מט ט) "גּוּר אַרְיֵה יְהוּדָה מִטֶּרֶף בְּנִי עָלִיתָ כָּרַע רָבַץ כְּאַרְיֵה וּכְלָבִיא מִי יְקִימֶנּוּ: לֹא יָסוּר שֵׁבֶט מִיהוּדָה וּמְחֹקֵק מִבֵּין רַגְלָיו עַד כִּי יָבֹא שִׁילֹה וְלוֹ יִקְּהַת עַמִּים". כל העמים בעולם ינהרו לבית ה' לירושלים כמו בימי שלמה ועוד יותר.
מרן הרב ז"ל היה חוזר על המילים הללו של יעקב אבינו פעמים רבות. במיוחד על "כָּרַע רָבַץ כְּאַרְיֵה וּכְלָבִיא מִי יְקִימֶנּוּ" שתרגם אונקלוס "ינוח ישרי בתקוף כאריא וכליתא ולית מלכא דתזעזעיניה" ינוח וישרה בתוקף כמו אריה ולביאה, ואין מלכות שתזעזע אותם.
היותם של ישראל כמו גיבורים כמו אריות ולביאות מתגברים על החולשה של חטא המרגלים שבה הם נראו כמו חגבים. גבורה זו היא ערובה להצלחתם של ישראל. היא הערובה להצלחתם ולשליטתם על העולם כולו. על זה אומר בלעם אומר "כל בני שת". - כל בני העולם. ויעקב אומר "ולא יקהת עמים". כל העמים כולם.
כל זה מתחיל מהבאר שעליה מתנבאים כל הנביאים באחרית הימים. הבאר שיוצאת מירושלים וממלאת חיים את כל המציאות. והיא הבאר שהנשיאים מושכים ממנה מים במטותם לכל השבטים כולם. כך ראה הרב את תפקידו.

בִּרְצוֹת ה' דַּרְכֵי אִישׁ גַּם אוֹיְבָיו יַשְׁלִם אִתּוֹ - הסיפור עם הבדואים
הסיפור על בלעם שנכנע מול הקדושה מזכיר כמה וכמה סיפורים על מרן הרב זצ"ל על נכרים שנהגו באותה דרך. מרן הרב עצמו סיפור פעם על מעשה שאירע לו: "בתקופה שהייתי דיין בבאר שבע, אירע סכסוך גדול מאד בין כמה שייכים בדואים, לבין הבן של השייך הגדול של הנגב. בית הדין של הבדואים היה סמוך לבית הדין שלנו בבאר שבע.
יום אחד אני רואה התקהלות גדולה סביב בית הדין שלהם, בעקבות אותו סכסוך שמשך קהל רב של בידואים. אני הייתי הולך לבית הדין שלנו. והנה אני רואה לחם זרוק ברחוב, הרמתי אותו, נשקתי אותו והנחתיו במקום גבוה. לפתע אני שם לב שאיזה ש'יך רץ אחרי ועמו שני שוטרים. פנה אלי השיך הגדול של הבידואים בשפה הערבית ואמר לי 'אתה אתה', אבל אני עשיתי עצמי כמי שאינו מבין את השפה הערבית. השוטרים אמרו לי: שהשיך ראה אותי מרים את הלחם מהרצפה, ומעשה זה השאיר עליו רושם גדול, ולכן הוא מעוניין שאני אשפוט בתיק של בנו. אמרתי להם שאני מקבל משכורת כדי לדון בעניינים שבבי"ד שלי. לאחר מכן, הבנתי את מה שאנו אומרים בכל יום בתפילה "וכן יהי רצון שתצילני היום ובכל יום ויום וכו' מבעל דין קשה בין שהוא בן ברית ובין שאינו בן ברית". לאחר שהפצירו בי קבלתי עלי ועשיתי שלום ביניהם".
זה מה שנאמר (דברים פרק ד ו)
"וּשְׁמַרְתֶּם וַעֲשִׂיתֶם כִּי הִוא חָכְמַתְכֶם וּבִינַתְכֶם לְעֵינֵי הָעַמִּים אֲשֶׁר יִשְׁמְעוּן אֵת כָּל הַחֻקִּים הָאֵלֶּה וְאָמְרוּ רַק עַם חָכָם וְנָבוֹן הַגּוֹי הַגָּדוֹל הַזֶּה: כִּי מִי גוֹי גָּדוֹל אֲשֶׁר לוֹ אֱ-לֹהִים קְרֹבִים אֵלָיו כַּה' אֱ-לֹהֵינוּ בְּכָל קָרְאֵנוּ אֵלָיו: וּמִי גּוֹי גָּדוֹל אֲשֶׁר לוֹ חֻקִּים וּמִשְׁפָּטִים צַדִּיקִם כְּכֹל הַתּוֹרָה הַזֹּאת אֲשֶׁר אָנֹכִי נֹתֵן לִפְנֵיכֶם הַיּוֹם" גוי גדול בתורה ובתפלה.



הצהרת הרב בבית המשפט לפני המאסר
מִבֵּית הָסוּרִים יָצָא לִמְלֹךְ
שלמה המלך אומר בספר קהלת (פרק ד יג) "טוֹב יֶלֶד מִסְכֵּן וְחָכָם מִמֶּלֶךְ זָקֵן וּכְסִיל אֲשֶׁר לֹא יָדַע לְהִזָּהֵר עוֹד: כִּי מִבֵּית הָסוּרִים יָצָא לִמְלֹךְ כִּי גַּם בְּמַלְכוּתוֹ נוֹלַד רָשׁ". הכוונה היא כמובן על יוסף הצדיק שיצא למלוך מבית הסוהר. ואפשר לפרש אותם גם על מורנו הרב ז"ל. שהיה בבית הסוהר תשעה חודשים בגלל מאבקו על הפצת התורה בישראל.
הרב היה חלק מחבורה קטנה של תלמידי חכמים שהיו מסתובבים במחנות העולים הרבים שהגיעו בתקופה ההיא למדינת ישראל המתחדשת. על אותה שעה נאמר "חוצפא יסגי" החוצפה של המנהיגים החילוניים הגיעה עד כדי כך שהם היו גוזרים את פיאותיהם של העולים ומנסים להעביר אותם על דת בעל כורחם.
הרב בדרשתו כואב את המציאות הנוראה הזו ושואל איפה כל לומדי התורה? האם הם לא למדו כמוני את הגמרא שאומרת "כל ישראל ערבים זה בזה"? מסירות נפש גדולה הייתה להם על הפצת התורה בכל ישראל ובסופו של דבר הם תכננו להשליך לכנסת פצצת עשן ביום שבו תכנן בן גוריוו להעביר חוק גיוס חובה לכל הבנות בעם ישראל. גם הדתיות וגם החילוניות. הם ראו בזה העברה של ממש על דת. ונתפסו. אחר כך הם ישבו בכלא תשעה חודשים.
יש לנו אחריות על עם ישראל - כמו כל אחד
מרן הרב ז"ל אמר לפני השופט שכל ישראל ערבים זה בזה והוא לא יכול לשבת בשקט כשמעבירים את האחים שלו על דת. הוא לא מבין את לומדי התורה האחרים והוא מקווה שהמעשים שלהם לא יקטרגו עליהם שהם יושבים שקטים ושאננים. "את השקפתי קניתי מהתורה שלמדתי בה, הכל כתוב בה בכתב אמת ברור ומפורש, ואם יש אנשים מאמינים, ובלמדם תורה זו וכל הכתוב בה ובעמדם על כל ציוויה, יש להם חשבונות רבים שבהם פוטרים הם את עצמם מלמלא אותם, מה פשעי ומה חטאתי אני אם לא הצלחתי לעשות לי חשבונות רבים כאלה?".
"כולנו פה הנאשמים עסקנו ועוסקים בחנוך ובהדרכת הנוער זה כמה שנים וגם שלא על מנת לקבל פרס וכולנו נתקלנו בעבודתנו בבעיה כאובה, כשנשאלנו ע"י חניכנו לתרץ את הסתירה הנוראה שבין אמרי פינו ובין כל הנראה לעין מצד המחטיאים את הרבים ובין השקט והשאננות במחנה היראים, לא ראינו איפוא דרך אחרת לפנינו אלא לעשות דברים שיכריחו אותנו ואת החושבים כמונו לצאת מן השאננות ולהעמיד את החרדים לדבר ה' ולגורל עמם על הסכנה הצפויה לכולנו מהם".

"ועל האמת נודה כי לא פחדנו מן הסכנה, לא הרגשנו שום מורא ומוסר כליות מפני החוק הקיים, כי אמרנו מה החוק האנגלו-עותומני-רומי-ברברי, מול חוקת הנצח של תורת ישראל תורת החיים. מורא אחד היה בקרבנו והוא מורא שמים. חשבנו שמא זרה הדרך הזאת לרוח ישראל סבא. או שמא נשאר בודדים במערכה והקהל החרדי ישאר שאנן ושקט גם אחרי כן כמקודם לכן, ונמצאנו חייבים בזה שהורדנו את קולר האחריות מצוארנו ותלינו אותו על צוארי הרבים ונמצא שם שמים מחולל יותר".
לסיכום אומר הרב כי הם חושבים שנכשלו במטרתם. והציבור לא התעורר חשבנו "יש עוד ניצוץ חי בקרב מחנה היראים והוא עלול להתלקח לשלהבת גדולה". זה לא קרה. ואף שאין לנו רשות ח"ו לחלוק על מרן הרב ז"ל. אבל אחרי המעשה הזה נרתע בן גוריון ועצר את חוק גיוס חובה לבנות. חוק שהיה משלים את "העברה על דת" שהייתה באותם ימים במחנות העולים על ידי שליחי בן גוריון וחבריו.
מרן הרב ז"ל אמר כי הם לא ראו בשיטה ההיא דרך חיים. "לא קבענו לעצמנו שטה של כֹּחַ בתור שטה שאין לזוז ממנה. אדרבא חכינו תמיד שנוכל לשנות את הקו לקו יוצר ומחנך לשטה מועילה ובונה. לא להרס ח"ו פנינו ובודאי שלא לאלימות. אדרבא, אמרנו, מי יתן ויקדים אותו יום שבו יבערו את נגע הכפיה האנטי-דתית, יאפשרו להורים דתיים לחנך את ילדיהם ברוחם הם ואז לא יהא צורך להשתמש בדרכים נלוזות ומבחילות המעוררות גועל וזרות לנו ולהם גם יחד.
לא היינו בכל דרכנו זו אלא ממשיכים בעבודת החנוך שלנו, אמרנו יהא זה חנוך לעצמנו שנדע כי אמנם אין התורה שלנו ראויה לעמוד בקרן זוית וכדאית היא שנביא את עצמנו בסכנה עבורה".
מסירות נפש על קידוש ה' - מביאה ניסים וקבלת התפילת
הגמרא במסכת ברכות (כ' ע"א) אומרת "אָמַר לֵיהּ רַב פָּפָּא לְאַבַּיֵי: מַאי שְׁנָא רִאשׁוֹנִים דְּמִתְרָחִישׁ לְהוּ נִיסָא, וּמַאי שְׁנָא אֲנָן, דְּלָא מִתְרָחִישׁ לָן נִיסָא?" למה לראשונים היו מתרחשים ניסים ולנו לא? למה כשרבי יהודה היה רק שולף את נעלו לתפילה היה יורד גשם ואנחנו מתפללים וצווחים ולא שומעים את קולנו? ענה לו אביי: הסיבה היא כי הראשונים היו מוסרים את עצמם על קדושת השם. "קַמָּאֵי, הֲווּ קָא מַסְרֵי נַפְשַׁיְיהוּ אַקְדֻשַּׁת הַשֵּׁם". ומביאה הגמרא דוגמא על רב אדה בר אהבה. "חַזְיָיהּ לְהַהִיא כּוּתִית דַּהֲוָת לְבִישַׁת כַּרְבַּלְתָּא בְּשׁוּקָא. סָבַר דְּבַת יִשְׂרָאֵל הִיא. קָם קַרְעֵיהּ מִינָהּ, אִגְלָאִי מִילְתָא דְּכוּתִית הִיא. שַׁיְימוּהָ בְּאַרְבַּע מְאָה זוּזֵי. אָמַר לָהּ, מַה שְּׁמֵךְ? אָמְרָה לֵיהּ, ,מָתוּן'. אָמַר לָה, מָתוּן מָתוּן - אַרְבַּע מְאָה זוּזֵי שַׁוְיָא".
ראה רב אדה בר אהבה כותית אחת שלובשת כובע של פריצות והולכת ברשות הרבים עם הכובע הזה. חשב שהיא יהודיה וקם קרע אותו ממנה. הסתבר שהיא כותית והיא תבעה אותו בבית משפט. שם נפסק שהוא צריך לשלם לה ארבע מאות זוז. שאל אותה רב אדה בר אהבה מה שמך: אמרה לו מתון (כמו מאתיים). אמר לה : "מָתוּן מָתוּן - אַרְבַּע מְאָה זוּזֵי שַׁוְיָא" משפט דו משמעי שאומר מאתים מאתים שווה ארבע מאות זוז. וגם אם הייתי יותר מתון הייתי מרויח את הארבע מאות זוז שהפסדתי.
הסיפור הוא סיפור על טעות של רב אדה בר אהבה. אבל הגמרא מביאה אותו בדיוק מגמה ההפוכה. בגלל הסיפור הזה של הטעות, היה מתרחש להם ניסים. בגלל שמסרו את נפשם וממונם על קדושת עם ישראל ועל קדושת ה' - התפילות שלהם היו נענות. את הגמרא הזו הביא הרב בטיעונים שלו בגיל עשרים ואחת בבית המשפט. ומי שרוצה להבין איך התפילות של מרן הרב ז"ל היו נענות. יש לו תשובה ממרן הרב ז"ל בעצמו. - להפיץ תורה בעם ישראל במסירות נפש. להרבות כבוד שמים. ויהי רצון שזכות הרב תעמוד לנו להמשיך בדרכו באהבת ה'. אהבת תורה ואהבת המצוות. אהבת הארץ ואהבת כל אחד ואחד מישראל כנפשו ומאודו. אמן. כן יהי רצון.

אנחנו מבקשים מכל מי שיש לו סיפור על מו"ר הרב זצוק"ל שיכתוב אותו ויעביר לנו לפקס. אנו משתדלים להוציא כמה מהסיפורים הללו בספר שיצא בע"ה לקראת אזכרת השלושים. מי שיש לו סיפור מתבקש להזדרז.
02-6522222 או למייל HS@NETO.NET.IL
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il