. וַיַּעֲבֹד יִשְׂרָאֵל אֶת ה' כֹּל יְמֵי יְהוֹשֻׁעַ וְכֹל יְמֵי הַזְּקֵנִים אֲשֶׁר הֶאֱרִיכוּ יָמִים אַחֲרֵי יְהוֹשֻׁעַ וַאֲשֶׁר יָדְעוּ אֵת כָּל מַעֲשֵׂה ה' אֲשֶׁר עָשָׂה לְיִשְׂרָאֵל:

מ"גֵחֲזִי, נַעַר אִישׁ הָאֱלֹהִים לֵאמֹר: סַפְּרָה נָּא לִי אֵת כָּל הַגְּדֹלוֹת אֲשֶׁר עָשָׂה אֱלִישָׁע: וַיְהִי הוּא מְסַפֵּר לַמֶּלֶךְ אֵת אֲשֶׁר הֶחֱיָה אֶת הַמֵּת וְהִנֵּה הָאִשָּׁה אֲשֶׁר הֶחֱיָה אֶת בְּנָהּ צֹעֶקֶת אֶל הַמֶּלֶךְ עַל בֵּיתָהּ וְעַל שָׂדָהּ וַיֹּאמֶר גֵּחֲזִי אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ זֹאת הָאִשָּׁה וְזֶה בְּנָהּ אֲשֶׁר הֶחֱיָה אֱלִישָׁע". פתאום מגיעה האשה שהנס קרה איתה ומספרת את המעשה בעצמה. והסיפור מסופר על ידה ולא על ידי גיחזי. "וַיִּשְׁאַל הַמֶּלֶךְ לָאִשָּׁה וַתְּסַפֶּר לוֹ".

"כִּי הֶעֱלִתִיךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם, וּמִבֵּית עֲבָדִים פְּדִיתִיךָ, וָאֶשְׁלַח לְפָנֶיךָ אֶת מֹשֶׁה אַהֲרֹן וּמִרְיָם". מו"ר הרב זצ"ל היה תמיד מזכיר את פירוש רבינו חננאל על הגמרא בשבת (פח) "דָּרַשׁ הַהוּא גְלִילָאָה עֲלֵיהּ דְּרַב חִסְדָּא, בְּרִיךְ רַחְמָנָא דִּיהָב אוּרְיָין תְּלִיתַאִי, לְעַם תְּלִיתַאִי, עַל יַד תַּלִיתִאי, בְּיוֹם תַּלִיתִאי, בְּיַרְחָא תְּלִיתַאי".

"אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן, מִבִּרְכָתוֹ שֶׁל אוֹתוֹ רָשָׁע, אַתָּה לָמֵד מֶה הָיָה בְּלִבּוֹ. בִּקֵּשׁ לוֹמַר, שֶׁלֹּא יִהְיֶה לָהֶם בָּתֵּי כְּנֵסִיּוֹת וּבָתֵּי מִדְרָשׁוֹת, (במדבר כד) - "מַה טֹּבוּ אֹהָלֶיךָ יַעֲקֹב. לֹא תִּשְׁרֶה שְׁכִינָה עֲלֵיהֶם - "מִשְׁכְּנֹתֶיךָ יִשְׂרָאֵל". לֹא תְּהֵא מַלְכוּתָן נִמְשֶׁכֶת - "כִּנְחָלִים נִטָּיוּ". לֹא יִהְיֶה לָהֶם זֵיתִים וּכְרָמִים - "כְּגַנֹּת עֲלֵי נָהָר". לֹא יְהֵא רֵיחָן נוֹדֵף - "כַּאֲהָלִים נָטַע ה'". לֹא יִהְיוּ לָכֶם מְלָכִים בַּעֲלֵי קוֹמָה - "כַּאֲרָזִים עֲלֵי מָיִם". לֹא יִהְיֶה לָהֶם מֶלֶךְ בֶּן מֶלֶךְ - "יִזַּל מַיִם מִדָּלְיָו". לֹא תְּהֵא מַלְכוּתָן שׁוֹלֶטֶת בָּאֻמּוֹת - "וְזַרְעוֹ בְּמַיִם רַבִּים". לֹא תְּהֵא עַזָּה מַלְכוּתָן - "וְיָרֹם מֵאֲגַג מַלְכּוֹ". לֹא תְּהֵא אֲיֻמָּה מַלְכוּתָן - "וְתִנַּשֵׂא מַלְכֻתוֹ".

"אֶרְאֶנּוּ וְלֹא עַתָּה אֲשׁוּרֶנּוּ וְלֹא קָרוֹב דָּרַךְ כּוֹכָב מִיַּעֲקֹב וְקָם שֵׁבֶט מִיִּשְׂרָאֵל וּמָחַץ פַּאֲתֵי מוֹאָב וְקַרְקַר כָּל בְּנֵי שֵׁת: וְהָיָה אֱדוֹם יְרֵשָׁה וְהָיָה יְרֵשָׁה שֵׂעִיר אֹיְבָיו וְיִשְׂרָאֵל עֹשֶׂה חָיִל: וְיֵרְדְּ מִיַּעֲקֹב וְהֶאֱבִיד שָׂרִיד מֵעִיר". "וַיַּרְא אֶת עֲמָלֵק וַיִּשָּׂא מְשָׁלוֹ וַיֹּאמַר רֵאשִׁית גּוֹיִם עֲמָלֵק וְאַחֲרִיתוֹ עֲדֵי אֹבֵד: וַיַּרְא אֶת הַקֵּינִי וַיִּשָּׂא מְשָׁלוֹ וַיֹּאמַר אֵיתָן מוֹשָׁבֶךָ וְשִׂים בַּסֶּלַע קִנֶּךָ: כִּי אִם יִהְיֶה לְבָעֵר קָיִן עַד מָה אַשּׁוּר תִּשְׁבֶּךָּ: וַיִּשָּׂא מְשָׁלוֹ וַיֹּאמַר אוֹי מִי יִחְיֶה מִשֻּׂמוֹ אֵל: וְצִים מִיַּד כִּתִּים וְעִנּוּ אַשּׁוּר וְעִנּוּ עֵבֶר וְגַם הוּא עֲדֵי אֹבֵד".

נבואת יעקב אבינו
גם יעקב שמתנבא על אחרית הימים אומר את אותם מילים כמעט בדיוק. (בראשית מט ט) "גּוּר אַרְיֵה יְהוּדָה מִטֶּרֶף בְּנִי עָלִיתָ כָּרַע רָבַץ כְּאַרְיֵה וּכְלָבִיא מִי יְקִימֶנּוּ: לֹא יָסוּר שֵׁבֶט מִיהוּדָה וּמְחֹקֵק מִבֵּין רַגְלָיו עַד כִּי יָבֹא שִׁילֹה וְלוֹ יִקְּהַת עַמִּים". כל העמים בעולם ינהרו לבית ה' לירושלים כמו בימי שלמה ועוד יותר.
מרן הרב ז"ל היה חוזר על המילים הללו של יעקב אבינו פעמים רבות. במיוחד על "כָּרַע רָבַץ כְּאַרְיֵה וּכְלָבִיא מִי יְקִימֶנּוּ" שתרגם אונקלוס "ינוח ישרי בתקוף כאריא וכליתא ולית מלכא דתזעזעיניה" ינוח וישרה בתוקף כמו אריה ולביאה, ואין מלכות שתזעזע אותם.
היותם של ישראל כמו גיבורים כמו אריות ולביאות מתגברים על החולשה של חטא המרגלים שבה הם נראו כמו חגבים. גבורה זו היא ערובה להצלחתם של ישראל. היא הערובה להצלחתם ולשליטתם על העולם כולו. על זה אומר בלעם אומר "כל בני שת". - כל בני העולם. ויעקב אומר "ולא יקהת עמים". כל העמים כולם.
כל זה מתחיל מהבאר שעליה מתנבאים כל הנביאים באחרית הימים. הבאר שיוצאת מירושלים וממלאת חיים את כל המציאות. והיא הבאר שהנשיאים מושכים ממנה מים במטותם לכל השבטים כולם. כך ראה הרב את תפקידו.

בִּרְצוֹת ה' דַּרְכֵי אִישׁ גַּם אוֹיְבָיו יַשְׁלִם אִתּוֹ - הסיפור עם הבדואים
הסיפור על בלעם שנכנע מול הקדושה מזכיר כמה וכמה סיפורים על מרן הרב זצ"ל על נכרים שנהגו באותה דרך. מרן הרב עצמו סיפור פעם על מעשה שאירע לו: "בתקופה שהייתי דיין בבאר שבע, אירע סכסוך גדול מאד בין כמה שייכים בדואים, לבין הבן של השייך הגדול של הנגב. בית הדין של הבדואים היה סמוך לבית הדין שלנו בבאר שבע.
יום אחד אני רואה התקהלות גדולה סביב בית הדין שלהם, בעקבות אותו סכסוך שמשך קהל רב של בידואים. אני הייתי הולך לבית הדין שלנו. והנה אני רואה לחם זרוק ברחוב, הרמתי אותו, נשקתי אותו והנחתיו במקום גבוה. לפתע אני שם לב שאיזה ש'יך רץ אחרי ועמו שני שוטרים. פנה אלי השיך הגדול של הבידואים בשפה הערבית ואמר לי 'אתה אתה', אבל אני עשיתי עצמי כמי שאינו מבין את השפה הערבית. השוטרים אמרו לי: שהשיך ראה אותי מרים את הלחם מהרצפה, ומעשה זה השאיר עליו רושם גדול, ולכן הוא מעוניין שאני אשפוט בתיק של בנו. אמרתי להם שאני מקבל משכורת כדי לדון בעניינים שבבי"ד שלי. לאחר מכן, הבנתי את מה שאנו אומרים בכל יום בתפילה "וכן יהי רצון שתצילני היום ובכל יום ויום וכו' מבעל דין קשה בין שהוא בן ברית ובין שאינו בן ברית". לאחר שהפצירו בי קבלתי עלי ועשיתי שלום ביניהם".
זה מה שנאמר (דברים פרק ד ו)
"וּשְׁמַרְתֶּם וַעֲשִׂיתֶם כִּי הִוא חָכְמַתְכֶם וּבִינַתְכֶם לְעֵינֵי הָעַמִּים אֲשֶׁר יִשְׁמְעוּן אֵת כָּל הַחֻקִּים הָאֵלֶּה וְאָמְרוּ רַק עַם חָכָם וְנָבוֹן הַגּוֹי הַגָּדוֹל הַזֶּה: כִּי מִי גוֹי גָּדוֹל אֲשֶׁר לוֹ אֱ-לֹהִים קְרֹבִים אֵלָיו כַּה' אֱ-לֹהֵינוּ בְּכָל קָרְאֵנוּ אֵלָיו: וּמִי גּוֹי גָּדוֹל אֲשֶׁר לוֹ חֻקִּים וּמִשְׁפָּטִים צַדִּיקִם כְּכֹל הַתּוֹרָה הַזֹּאת אֲשֶׁר אָנֹכִי נֹתֵן לִפְנֵיכֶם הַיּוֹם" גוי גדול בתורה ובתפלה.