אני בכור ורציתי לדעת על מה ניתן לעשות סיום מסכת? האם ניתן לעשות סיום על משנה או ספר בתנ"ך? האם אוכל לעשות סיום מסכת על מסכת מאוד מאוד קטנה, כדוגמת מסכת תמיד או מסכת כלה?

שלום וברכה, ניתן לעשות סיום על מסכת מאד קצרה בגמרא כמו מסכת תמיד, על אף שאין בה גמרא על כמה פרקים. ואם עושים את הסיום בערב פסח, בכור רשאי לשבור את הצום ולאכול לכבוד סעודת המצוה. לגבי מסכת משניות - יש בדבר מחלוקת, וניתן להקל בשעת הצורך כאשר לומדים את המשנה בצורה רצינית עם מפרשים או כאשר לומדים סדר שלם במשנה בהבנה. כמו כן ניתן להקל בשעת הצורך גם במסכתות הקטנות כמו מסכת כלה, מסכת ציצית או מזוזה אם לומדים אותם עם מפרשים בצורה רצינית. המסיים ספר בתנ"ך שלמד עם מפרשים בהבנה למשך תקופה נחשב סיום שעושים עליו סעודת מצווה. מקורות והרחבה: בגמרא שבת (קי"ח:) מסופר שאביי העיד על עצמו שכאשר היה רואה תלמיד חכם שסיים מסכת היה עושה יום טוב לחכמים. על פי זה כתב הרמ"א (יו"ד רמו כו): "כשמסיים מסכת, מצוה לשמוח ולעשות סעודה, ונקראת סעודת מצוה". בביאור הגר"א (עו) ציין גם לגמרא בבבא בתרא (קכא:) שעשו יום טוב בט"ו באב משום שסיימו לכרות את העצים למערכה. וביאר הרשב"ם (שם) ששמחו שסיימו מצווה גדולה. וכן מצינו (סימן תרסט) ששמחים בשמחת תורה על גמרה של תורה, ומובא במדרש שלמדו עניין זה משלמה המלך שעשה משתה בסיום בניין בית המקדש. על איזה לימוד ניתן לעשות 'סיום' ולשבור בו את הצום שנהגו בו הבכורים בערב פסח, או לאכול בשר בתשעת הימים? עולה מדברי הפוסקים שהכלל בעניין זה הוא שאין עושים סעודת מצווה אלא על סיום של לימוד משמעותי המביא שמחה בסיום הלימוד. על כן לימוד מסכת גמרא נחשב סיום, והסעודה נחשבת סעודת מצוה, משום שבלימוד גמרא יש יגיעה גדולה ועמל. וכן סיום של ספר בתנ"ך או משנה ניתן להחשיבו סיום בתנאי שיהיה לימוד משמעותי. כעת נפרט: מסכת גמרא: לדעת רוב הפוסקים סיום לימוד מסכת תמיד נחשב סיום מסכת למרות שאין עליה הרבה גמרא [אור לציון (ח"ג, פרק יב, תשובה א), הגרי"ש אלישיב (אשרי האיש נה יד), והגרי"י קנייבסקי (ארחות רבינו ח"ב עמ' נז). וכן דעת הגר"ד ליאור שליט"א]. אמנם דעת הגר"ח קנייבסקי שמסכת תמיד אינו נחשב סיום מסכת לעניין זה (שערי ציון ח"א - שיח חיים, עמ' לט). שמעתי מהגאון הרב אשר וייס שליט"א שהמסכת הכי קצרה בש"ס זה מסכת מכות ירושלמי. משמע שלדעתו מסכת תמיד אינה נקראת סיום מסכת לעניין חשיבות של סיום בערב פסח. מסכת משנה: כתב בחזון עובדיה פסח (תענית בכורים, י, עמ' רי): "ואפשר להקל בשעת הדחק גם בסיום מסכת משניות (ואפילו מסכת קטנה), עם פירוש רבינו עובדיה מברטנורא, (וקצת מקיצור תוספות יום טוב). ומכל מקום נראה שאין להקל בסיום מסכת משניות אלא לעצמו, אבל לפטור אחרים מהתענית אין זה כדאי. ולימוד בלי הבנה אפילו מסכת שלמה אינו חשוב לימוד כראוי לפטור על ידו מתענית בכורים". (ראה שם הערה מה). ובספר כל משאלותיך (עמ' שלח) נשאל הגר"ח קנייבסקי זצ"ל: "סיום סדר או מסכת משניות שאין בהם גמרא כגון בזרעים וטהרות אם זה כסיום מסכת?". והשיב: "יש אומרים שכן ויש אומרים שלא". ובספר שערי ציון (שם) מובא בשם הגרח"ק שלא נוהגים לעשות סיום על מסכת משנה. ובספר מקראי קודש לרב הררי (פרק א סעיף לא, הערה מו) הביא את דעות הפוסקים לעניין סיום מסכתות משנה: א. לדעת המשיב שלום אין לעשות סיום על משנה כלל אלא רק על גמרא. ב. לדעת הבצל חכמה (ועוד פוסקים) ניתן לעשות סיום על סדר שלם של משנה. ג. לדעת האפרקסתא דעניא (ועוד פוסקים) ניתן לעשות סיום גם על מסכת אחת משנה. ובספר הליכות שלמה פסח (פרק ח, הערה 6) כתב בשם הגרש"ז אוירבך זצ"ל: "ואין סומכין בזה על לימוד מסכת משניות אלא על לימוד גמרא". עוד כתב שם: "ומכל מקום כשנשאל פעם בליל ערב פסח על ידי חייל ששהה במקום שלא היה שם מסיים מסכת, ודעת רבנו היתה שיש להקל לו שלא יתענה, הורה לו שילמד בלילה זה ולמחרתו מסכת אבות (מתוך הסידור) וכשישלימנה יפסיק תעניתו". ראה עוד מה שכתב בזה שם. מסכתות קטנות: במקראי קודש (שם בסעיף לב, הערה מז) הביא בשם הג"ר שאול ישראלי זצ"ל ועוד פוסקים שניתן לעשות סיום על המסכתות הקטנות כגון מסכת כלה, וכן על מסכת תפילין, מזוזה וכדומה. ודווקא אם למד אותם בעיון. ספר בתנ"ך פסק האגרות משה (ח"א סי' קנז) שניתן לעשות סיום על ספר בתנ"ך אם למד אותו בעיון ("אבל פשוט שהוא רק כשלמדו כפי פירוש אמת, שהוא כאחד מפירושי רבותינו הראשונים ולא בפירושים מאנשים דעלמא, שרובן בדואים ואינם אמת והרבה יש גם כעין מגלה פנים בתורה שלא כהלכה"). דעת הגר"א וייס הגר"א וייס שליט"א הביא את דברי הפוסקים אם סיום מסכת או סיום ספר תנ"ך נחשב סיום והכריע שבמסכת גמרא כל מסכת היא סיום ולא פלוג. ובמשניות וספרים אחרים הכל תלוי בעניין. וז"ל (כ"י): "ולפיכך נראה ברור להלכה (לעניין סיום על משניות) דהכל לפי הענין ואם מדובר במסכתות השגורות על פי הבריות ובלימוד משניות ללא עיון רב אין סעודת הסיום נחשב סעודת מצוה, ובודאי לא להקל בדיני אבילות ובמנהג אבילות בהלכות ת"ב, אך אם מדובר באחת המסכתות הגדולות והקשות כגון נגעים אהלות וכלים, והמסיים למד מסכתות אלה בעיון מילתא דפשיטא שראוי לעשות סעודה גדולה ובודאי הוי סעודת מצוה, וכיוצא בזה נראה דהמסיים סדר מששה סדרי משנה, ובודאי סדר זרעים שאין עליהם גמ' (בתלמוד בבלי) או טהרות שאין בה אף בתלמודא דירושלים, וק"ו במי שמסיים ששה סדר משנה ודאי סעודתו סעודת מצוה לכל דבר. ואף שיש מקום לבע"ד לשאול וכי נחלק בין מסכת קטנה כמו מסכת מכות למס' גדולה כגון בבא בתרא, והתשובה פשוטה דמשניתנה הלכה דהמסיים מסכת עושה סעודה לגומרה של תורה לא פלוג, והחכמים השוו מידותיהם וכל סיום מסכת בגמ' הוי שמחה משא"כ בסיום משניות. וכיוצא בדבר נראה לענ"ד במי שסיים ספר מתורה שבכתב". עכ"ד. שנזכה ללמוד תורה לשמה, לסיים הרבה מסכתות בחריפות ובקיאות!