בית המדרש

קטגוריה משנית
לחץ להקדשת שיעור זה

לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת

הרב אברהם בן ציון ב"ר שבתי זצ"ל

2 דק' קריאה 5 דק' האזנה
יש אומרים: אילו ראינו בעינינו היום נסים כאלה כמו שהיו ביציאת-מצרים, אילו ראינו שהים כולו נהפך לדם כמו שהיאור נהפך לדם, עפ"י דבר משה במצוות ה', אילו ראינו את מכת הצפרדעים, ערוב, דבר, שחין, ברד, ארבה, חושך, מכת בכורות. יש אומרים: אילו ראינו כל זאת היום, מי לא היה מאמין בה' עושה הנסים והנפלאות. אילו לעינינו היה נקרע הים לשניים, ואנו בני-ישראל ניצלים ואויבינו טובעים בים בדרך נס נפלאה, מי לא היה מאמין באמונה שלמה בה' עושה הנפלאות.

אך האומרים זאת טוענים: אנו לא רואים נסים, את הסיפורים על יציאת-מצרים ועל כל הנסים שהיו שם שמענו מאבותינו ואבותינו מאבותם במסורת ארוכה, ומנין לנו שהיא נכונה? יש הרבה אגדות עם ישנות שאינן נכונות, אנשים קוראים להם "סיפורי-סבתא", ומנין לנו הביטחון שהמסורת הזו שנמסרה מדור לדור, כל כך הרבה דורות היא מוסמכת? מנין לנו שהיא נאמנת ולא פרי דמיון, ומדוע החבר אומר למלך כוזר שבשבילנו המסורת היא בטוחה כאילו אנחנו ראינו בעצמנו את יציאת-מצרים? התשובה לכך היא כי מי שמכיר את ממשיכי המסורת, מי שמכיר תלמידי חכמים חכמי ישראל מי שמכיר אותם מקרוב, לא מהתקשורת, לא משמועות, אלא מכיר את חכמי ישראל עצמם, מכיר את מידותיהם, יודע את הדייקנות שלהם במסורת דבר תורה, יודע את מידת האמת שלהם, יודע עד כמה הם נזהרים שלא להוסיף ולא לגרוע במסורת התורה, עד כמה תלמידי חכמים משתדלים לומר את אשר שמעו בלשון רבותיהם, כדי לדייק. מי שמכיר את חכמי ישראל מקרוב, יודע שעל מסורת של אנשים כאלה אפשר לסמוך ללא כל ספק. את הזהירות מלשנות, מלתקן, מלהוסיף, אפשר לראות בספרות התלמודית המודפסת. אפשר לראות בצד העמוד הערות לתיקוני טעויות, טעויות שנראות לכאורה כשגיאות דפוס ברורות, ובכל זאת אין משנים את הלשון בגוף הדברים, אין מתקנים אלא מעירים בצד העמוד. לא סומכים על סברא, לא משנים. זה מראה את הזהירות המרובה בשמירת הנוסחאות הישנות.

מי שמכיר את גדולי ישראל, נושאי התורה, אין לו כל ספק שעל נושאי מסורת כאלה אפשר לסמוך. לא מדובר במסורת שעוברת ע"י יחידים שיחיד מסר ליחיד וכך עברו הדברים, אלא מדובר ברבבות רבבות בכל דור שמוסרים איש מפי איש את המסורת החיה, מסורת התורה נמסרת בכתב - זו התורה שבכתב, ונמסרת בע"פ, וכאשר הדברים נמסרים בע"פ מאב לתלמיד, מאב לבנו, הדברים שומרים על חיותם - רוח התורה נשמרת. "חיי עולם נטע בתוכנו" - זו תורה שב ע"פ שהיא חיה, אין כאן אותיות יבשות בלבד אלא תורת-חיים, חיי תורה שעוברים מדור לדור ע"י עם שלם גדול וחכם.

את עוצמת המסורת אפשר לראות כאשר משווים את המסורות של העדות השונות, ורואים איזה דמיון ואיזה יסוד משותף קיים בין כל העדות בישראל, אעפ"י שהיו מרוחקים ומנותקים זה מזה כמו התימנים והאשכנזים, בכל זאת כל היסודות הם אותם יסודות.

מכאן ברור שהמסורת היא עדות נאמנה לכל המאורעות שאירעו את אבותנו, והרי היא לנו כמראה העין, כאילו אנחנו ראינו בעינינו את יציאת מצרים וכל הנסים, את מתן תורה וכו'. זהו הבסיס עליו מבסס ספר הכוזרי את אמונת ישראל.
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il