אמונה, ביטחון ושמחה | הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א | בית המדרש

פרשת שבוע ותנ"ך
חקת

קטגוריה משנית

לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת

עמרם בן סולטנה

7101

2 דק' קריאה

אמונה שלמה בד' משמעותה ביטחון וממילא רוגע ושמחה. מי שפגוע, מי שכועס, מי שעצוב, זה מורה על פגם באמונה. המאמין בד' בוטח בו ביטחון מלא, יש לו על מי להישען: על אבינו שבשמים, שהוא טוב ומיטיב, וכל מה שהוא עושה הכל לטובה. על כן המאמין תמיד הוא בשמחה. לא כולם מבינים שאמונה זה שמחה, ומי שחסר שמחה זו מורה על חסרון באמונה. אבל כך הדבר. מי שמאמין באמת באמונה שלמה לא יתכן שיהיה בכעס או בעצבות.

יסוד זה מלמד אותנו המהר"ל בפרשת חטאם של משה ואהרן אשר בגלל חטא זה נענשו ולא זכו להיכנס לארץ-ישראל. לאחר שמתה מרים, לא היה מים לעדה. אמר הקב"ה למשה: "קח את המטה והקהל את העדה אתה ואהרן אחיך ודברתם אל הסלע לעיניהם ונתן מימיו גו'". ומשה אמר: "שמעו נא המורים וגו', ויך את הסלע במטהו פעמים וגו'".
יש אומרים שהחטא היה מה שכעס על ישראל ואמר "שמעו נא המורים", ויש אומרים שהחטא היה מה שהכה את הסלע.

ואילו המהר"ל אומר ששני הדברים אחד הם. והוא מסביר שהחטא היה חוסר האמונה, כי אמונה היא שמי שבוטח בו יתברך יש בו רק שמחה. זה עניינה של האמונה, שמאמין בד' ובוטח בו, ועם הבטחון מגיעה השמחה. אבל אם יש כעס אין כאן אמונה, ומה שהכו פעמיים מראה על מיעוט האמונה וביטחון בד', ולכן משה כעס.
וזה מה שאמר ד' "יען לא האמנתם בי להקדישני לעיני בני ישראל לכן לא תביאו את הקהל הזה אל הארץ אשר נתתי להם". "יען לא האמנתם בי". החטא הוא חוסר האמונה, וזה התבטא בכעס, בעצבנות . אילו בטחו בד' והיו מדברים אל הסלע והסלע היה מקבל הדבור ומוציא מים, זה היה מביא את ישראל לאמונה שלמה, שאם הסלע הדומם עושה רצון ד' מרצונו שלא בהכרח, על אחת כמה וכמה שבני ישראל צריכים להמשך אחר דבר ד' ולעבדו בשמחה, ובזה היו ישראל קונים אמונה שלמה.

דבר זה גרם שמשה ואהרן לא נכנסו לארץ-ישראל. חכמים אומרים במקום אחר שאילו משה היה נכנס לארץ-ישראל והיה בונה את בית המקדש הוא לא היה נחרב. הוי אומר, אילו משה היה נכנס לארץ-ישראל היתה זו גאולה שלמה כמו הגאולה העתידה בימי המשיח שאנו מצפים לבואו במהרה, ורק מחמת חטא זה נתעכבה כניסתו של משה לארץ ונתעכבה הגאולה השלמה אלפי שנים.
הוי אומר שענין הגאולה העתידה, שישראל יגיעו לאמונה שלמה, לביטחון שלם ולשמחה שלמה. אמונה, ביטחון ושמחה, זו האמונה השלמה העתידה.

ככל שאנו מפתחים את שלמות האמונה, את העבודה בשמחה באהבה, לא מתוך לחץ פנימי, לא מתוך כפייה פנימית מפחד של עונש, אלא מרצון, מאהבה מהכרה שד' יתברך טוב, כך הננו מתקרבים לגאולה השלמה, שזה עניינה, אמונה, בטחון, שמחה.