פרשת אמור | רבנים שונים | בית המדרש

פרשת שבוע ותנ"ך
אמור

קטגוריה משנית

1721

7 דק' קריאה

[כא] (א) ויאמר יהוה אל משה אמר אל הכהנים בני אהרן ואמרת אלהם לנפש לא יטמא בעמיו: (ב) כי אם לשארו הקרב אליו לאמו ולאביו ולבנו ולבתו ולאחיו: (ג) ולאחתו הבתולה הקרובה אליו אשר לא היתה לאיש לה יטמא: (ד) לא יטמא בעל בעמיו להחלו: (ה) לא יקרחה (יקרחו) קרחה בראשם ופאת זקנם לא יגלחו ובבשרם לא ישרטו שרטת: (ו) קדשים יהיו לאלהיהם ולא יחללו שם אלהיהם כי את אשי יהוה לחם אלהיהם הם מקריבם והיו קדש: (ז) אשה זנה וחללה לא יקחו ואשה גרושה מאישה לא יקחו כי קדש הוא לאלהיו: (ח) וקדשתו כי את לחם אלהיך הוא מקריב קדש יהיה לך כי קדוש אני יהוה מקדשכם: (ט) ובת איש כהן כי תחל לזנות את אביה היא מחללת באש תשרף: (י) והכהן הגדול מאחיו אשר יוצק על ראשו שמן המשחה ומלא את ידו ללבש את הבגדים את ראשו לא יפרע ובגדיו לא יפרם: (יא) ועל כל נפשת מת לא יבא לאביו ולאמו לא יטמא: (יב) ומן המקדש לא יצא ולא יחלל את מקדש אלהיו כי נזר שמן משחת אלהיו עליו אני יהוה: (יג) והוא אשה בבתוליה יקח: (יד) אלמנה וגרושה וחללה זנה את אלה לא יקח כי אם בתולה מעמיו יקח אשה: (טו) ולא יחלל זרעו בעמיו כי אני יהוה מקדשו: (טז) וידבר יהוה אל משה לאמר: (יז) דבר אל אהרן לאמר איש מזרעך לדרתם אשר יהיה בו מום לא יקרב להקריב לחם אלהיו: (יח) כי כל איש אשר בו מום לא יקרב איש עור או פסח או חרם או שרוע: (יט) או איש אשר יהיה בו שבר רגל או שבר יד: (כ) או גבן או דק או תבלל בעינו או גרב או ילפת או מרוח אשך: (כא) כל איש אשר בו מום מזרע אהרן הכהן לא יגש להקריב את אשי יהוה מום בו את לחם אלהיו לא יגש להקריב: (כב) לחם אלהיו מקדשי הקדשים ומן הקדשים יאכל: (כג) אך אל הפרכת לא יבא ואל המזבח לא יגש כי מום בו ולא יחלל את מקדשי כי אני יהוה מקדשם: (כד) וידבר משה אל אהרן ואל בניו ואל כל בני ישראל:
[כב] (א) וידבר יהוה אל משה לאמר: (ב) דבר אל אהרן ואל בניו וינזרו מקדשי בני ישראל ולא יחללו את שם קדשי אשר הם מקדשים לי אני יהוה: (ג) אמר אלהם לדרתיכם כל איש אשר יקרב מכל זרעכם אל הקדשים אשר יקדישו בני ישראל ליהוה וטמאתו עליו ונכרתה הנפש ההוא מלפני אני יהוה: (ד) איש איש מזרע אהרן והוא צרוע או זב בקדשים לא יאכל עד אשר יטהר והנגע בכל טמא נפש או איש אשר תצא ממנו שכבת זרע: (ה) או איש אשר יגע בכל שרץ אשר יטמא לו או באדם אשר יטמא לו לכל טמאתו: (ו) נפש אשר תגע בו וטמאה עד הערב ולא יאכל מן הקדשים כי אם רחץ בשרו במים: (ז) ובא השמש וטהר ואחר יאכל מן הקדשים כי לחמו הוא: (ח) נבלה וטרפה לא יאכל לטמאה בה אני יהוה: (ט) ושמרו את משמרתי ולא ישאו עליו חטא ומתו בו כי יחללהו אני יהוה מקדשם: (י) וכל זר לא יאכל קדש תושב כהן ושכיר לא יאכל קדש: (יא) וכהן כי יקנה נפש קנין כספו הוא יאכל בו ויליד ביתו הם יאכלו בלחמו: (יב) ובת כהן כי תהיה לאיש זר הוא בתרומת הקדשים לא תאכל: (יג) ובת כהן כי תהיה אלמנה וגרושה וזרע אין לה ושבה אל בית אביה כנעוריה מלחם אביה תאכל וכל זר לא יאכל בו: (יד) ואיש כי יאכל קדש בשגגה ויסף חמשיתו עליו ונתן לכהן את הקדש: (טו) ולא יחללו את קדשי בני ישראל את אשר ירימו ליהוה: (טז) והשיאו אותם עון אשמה באכלם את קדשיהם כי אני יהוה מקדשם: (יז) וידבר יהוה אל משה לאמר: (יח) דבר אל אהרן ואל בניו ואל כל בני ישראל ואמרת אלהם איש איש מבית ישראל ומן הגר בישראל אשר יקריב קרבנו לכל נדריהם ולכל נדבותם אשר יקריבו ליהוה לעלה: (יט) לרצנכם תמים זכר בבקר בכשבים ובעזים: (כ) כל אשר בו מום לא תקריבו כי לא לרצון יהיה לכם: (כא) ואיש כי יקריב זבח שלמים ליהוה לפלא נדר או לנדבה בבקר או בצאן תמים יהיה לרצון כל מום לא יהיה בו: (כב) עורת או שבור או חרוץ או יבלת או גרב או ילפת לא תקריבו אלה ליהוה ואשה לא תתנו מהם על המזבח ליהוה: (כג) ושור ושה שרוע וקלוט נדבה תעשה אתו ולנדר לא ירצה: (כד) ומעוך וכתות ונתוק וכרות לא תקריבו ליהוה ובארצכם לא תעשו: (כה) ומיד בן נכר לא תקריבו את לחם אלהיכם מכל אלה כי משחתם בהם מום בם לא ירצו לכם: (כו) וידבר יהוה אל משה לאמר: (כז) שור או כשב או עז כי יולד והיה שבעת ימים תחת אמו ומיום השמיני והלאה ירצה לקרבן אשה ליהוה: (כח) ושור או שה אתו ואת בנו לא תשחטו ביום אחד: (כט) וכי תזבחו זבח תודה ליהוה לרצנכם תזבחו: (ל) ביום ההוא יאכל לא תותירו ממנו עד בקר אני יהוה: (לא) ושמרתם מצותי ועשיתם אתם אני יהוה: (לב) ולא תחללו את שם קדשי ונקדשתי בתוך בני ישראל אני יהוה מקדשכם: (לג) המוציא אתכם מארץ מצרים להיות לכם לאלהים אני יהוה:
[כג] (א) וידבר יהוה אל משה לאמר: (ב) דבר אל בני ישראל ואמרת אלהם מועדי יהוה אשר תקראו אתם מקראי קדש אלה הם מועדי: (ג) ששת ימים תעשה מלאכה וביום השביעי שבת שבתון מקרא קדש כל מלאכה לא תעשו שבת הוא ליהוה בכל מושבתיכם: (ד) אלה מועדי יהוה מקראי קדש אשר תקראו אתם במועדם: (ה) בחדש הראשון בארבעה עשר לחדש בין הערבים פסח ליהוה: (ו) ובחמשה עשר יום לחדש הזה חג המצות ליהוה שבעת ימים מצות תאכלו: (ז) ביום הראשון מקרא קדש יהיה לכם כל מלאכת עבדה לא תעשו: (ח) והקרבתם אשה ליהוה שבעת ימים ביום השביעי מקרא קדש כל מלאכת עבדה לא תעשו: (ט) וידבר יהוה אל משה לאמר: (י) דבר אל בני ישראל ואמרת אלהם כי תבאו אל הארץ אשר אני נתן לכם וקצרתם את קצירה והבאתם את עמר ראשית קצירכם אל הכהן: (יא) והניף את העמר לפני יהוה לרצנכם ממחרת השבת יניפנו הכהן: (יב) ועשיתם ביום הניפכם את העמר כבש תמים בן שנתו לעלה ליהוה: (יג) ומנחתו שני עשרנים סלת בלולה בשמן אשה ליהוה ריח ניחח ונסכה יין רביעת ההין: (יד) ולחם וקלי וכרמל לא תאכלו עד עצם היום הזה עד הביאכם את קרבן אלהיכם חקת עולם לדרתיכם בכל משבתיכם: (טו) וספרתם לכם ממחרת השבת מיום הביאכם את עמר התנופה שבע שבתות תמימת תהיינה: (טז) עד ממחרת השבת השביעת תספרו חמשים יום והקרבתם מנחה חדשה ליהוה: (יז) ממושבתיכם תביאו לחם תנופה שתים שני עשרנים סלת תהיינה חמץ תאפינה בכורים ליהוה: (יח) והקרבתם על הלחם שבעת כבשים תמימם בני שנה ופר בן בקר אחד ואילם שנים יהיו עלה ליהוה ומנחתם ונסכיהם אשה ריח ניחח ליהוה: (יט) ועשיתם שעיר עזים אחד לחטאת ושני כבשים בני שנה לזבח שלמים: (כ) והניף הכהן אתם על לחם הבכרים תנופה לפני יהוה על שני כבשים קדש יהיו ליהוה לכהן: (כא) וקראתם בעצם היום הזה מקרא קדש יהיה לכם כל מלאכת עבדה לא תעשו חקת עולם בכל מושבתיכם לדרתיכם: (כב) ובקצרכם את קציר ארצכם לא תכלה פאת שדך בקצרך ולקט קצירך לא תלקט לעני ולגר תעזב אתם אני יהוה אלהיכם: (כג) וידבר יהוה אל משה לאמר: (כד) דבר אל בני ישראל לאמר בחדש השביעי באחד לחדש יהיה לכם שבתון זכרון תרועה מקרא קדש: (כה) כל מלאכת עבדה לא תעשו והקרבתם אשה ליהוה: (כו) וידבר יהוה אל משה לאמר: (כז) אך בעשור לחדש השביעי הזה יום הכפרים הוא מקרא קדש יהיה לכם ועניתם את נפשתיכם והקרבתם אשה ליהוה: (כח) וכל מלאכה לא תעשו בעצם היום הזה כי יום כפרים הוא לכפר עליכם לפני יהוה אלהיכם: (כט) כי כל הנפש אשר לא תענה בעצם היום הזה ונכרתה מעמיה: (ל) וכל הנפש אשר תעשה כל מלאכה בעצם היום הזה והאבדתי את הנפש ההוא מקרב עמה: (לא) כל מלאכה לא תעשו חקת עולם לדרתיכם בכל משבתיכם: (לב) שבת שבתון הוא לכם ועניתם את נפשתיכם בתשעה לחדש בערב מערב עד ערב תשבתו שבתכם: (לג) וידבר יהוה אל משה לאמר: (לד) דבר אל בני ישראל לאמר בחמשה עשר יום לחדש השביעי הזה חג הסכות שבעת ימים ליהוה: (לה) ביום הראשון מקרא קדש כל מלאכת עבדה לא תעשו: (לו) שבעת ימים תקריבו אשה ליהוה ביום השמיני מקרא קדש יהיה לכם והקרבתם אשה ליהוה עצרת הוא כל מלאכת עבדה לא תעשו: (לז) אלה מועדי יהוה אשר תקראו אתם מקראי קדש להקריב אשה ליהוה עלה ומנחה זבח ונסכים דבר יום ביומו: (לח) מלבד שבתת יהוה ומלבד מתנותיכם ומלבד כל נדריכם ומלבד כל נדבתיכם אשר תתנו ליהוה: (לט) אך בחמשה עשר יום לחדש השביעי באספכם את תבואת הארץ תחגו את חג יהוה שבעת ימים ביום הראשון שבתון וביום השמיני שבתון: (מ) ולקחתם לכם ביום הראשון פרי עץ הדר כפת תמרים וענף עץ עבת וערבי נחל ושמחתם לפני יהוה אלהיכם שבעת ימים: (מא) וחגתם אתו חג ליהוה שבעת ימים בשנה חקת עולם לדרתיכם בחדש השביעי תחגו אתו: (מב) בסכת תשבו שבעת ימים כל האזרח בישראל ישבו בסכת: (מג) למען ידעו דרתיכם כי בסכות הושבתי את בני ישראל בהוציאי אותם מארץ מצרים אני יהוה אלהיכם: (מד) וידבר משה את מעדי יהוה אל בני ישראל:
[כד] (א) וידבר יהוה אל משה לאמר: (ב) צו את בני ישראל ויקחו אליך שמן זית זך כתית למאור להעלת נר תמיד: (ג) מחוץ לפרכת העדת באהל מועד יערך אתו אהרן מערב עד בקר לפני יהוה תמיד חקת עולם לדרתיכם: (ד) על המנרה הטהרה יערך את הנרות לפני יהוה תמיד: (ה) ולקחת סלת ואפית אתה שתים עשרה חלות שני עשרנים יהיה החלה האחת: (ו) ושמת אותם שתים מערכות שש המערכת על השלחן הטהר לפני יהוה: (ז) ונתת על המערכת לבנה זכה והיתה ללחם לאזכרה אשה ליהוה: (ח) ביום השבת ביום השבת יערכנו לפני יהוה תמיד מאת בני ישראל ברית עולם: (ט) והיתה לאהרן ולבניו ואכלהו במקום קדש כי קדש קדשים הוא לו מאשי יהוה חק עולם: (י) ויצא בן אשה ישראלית והוא בן איש מצרי בתוך בני ישראל וינצו במחנה בן הישראלית ואיש הישראלי: (יא) ויקב בן האשה הישראלית את השם ויקלל ויביאו אתו אל משה ושם אמו שלמית בת דברי למטה דן: (יב) ויניחהו במשמר לפרש להם על פי יהוה: (יג) וידבר יהוה אל משה לאמר: (יד) הוצא את המקלל אל מחוץ למחנה וסמכו כל השמעים את ידיהם על ראשו ורגמו אתו כל העדה: (טו) ואל בני ישראל תדבר לאמר איש איש כי יקלל אלהיו ונשא חטאו: (טז) ונקב שם יהוה מות יומת רגום ירגמו בו כל העדה כגר כאזרח בנקבו שם יומת: (יז) ואיש כי יכה כל נפש אדם מות יומת: (יח) ומכה נפש בהמה ישלמנה נפש תחת נפש: (יט) ואיש כי יתן מום בעמיתו כאשר עשה כן יעשה לו: (כ) שבר תחת שבר עין תחת עין שן תחת שן כאשר יתן מום באדם כן ינתן בו: (כא) ומכה בהמה ישלמנה ומכה אדם יומת: (כב) משפט אחד יהיה לכם כגר כאזרח יהיה כי אני יהוה אלהיכם: (כג) וידבר משה אל בני ישראל ויוציאו את המקלל אל מחוץ למחנה וירגמו אתו אבן ובני ישראל עשו כאשר צוה יהוה את משה: