תחפושות ומסכות | הרב דב בערל וויין | בית המדרש

שבת ומועדים
עניני החג

קטגוריה משנית

לימוד השיעור מוקדש להצלחת

עם ישראל

2177

3 דק' קריאה

אחד המנהגים האהובים בחג פורים הוא שאנשים, שבדרך כלל נראים שפויים ונורמליים, לובשים תחפושות מוזרות ועוטים מסכות. למשך יום אחד בשנה לפחות מותר להם להעמיד פנים שהם מי שאינם. אדם יכול להיות פיראט או ערבי, חרדי או גיבור ספורט, קיבוצניק או שוטר, כל עוד הוא מבין שזאת רק תלבושת שהוא עוטה ולא הדבר האמיתי. ואולם, הרבה מחקרים פסיכולוגיים מראים שדווקא התחפושת שאנחנו עוטים בפורים בעצם מייצגת את האדם האמיתי שמסתתר בתוכנו. היא נותנת ביטוי לרצון הפנימי שלנו להיות מה שהתחפושת מייצגת. מכאן משתמע שדווקא המראה הרגיל והיומיומי שלנו הוא התחפושת, הסוואה של האני האמיתי ושל הרצון האמיתי. נדמה שכל השנה אדם מתחפש למי שאיננו באמת, ורק בפורים הוא מגלה את עצמו כפי שהוא באמת.
המשחק הזה הוא חלק בלתי נפרד מהחיים, בייחוד בנורמות ההתנהגות והנראות של החברה שלנו היום. אנחנו נשפטים על פי המראה החיצוני שלנו, לפי הכיפה או היעדרה, לפי אורך המקטורן ומידת הצמידות של הבגדים. אך מי הוא האדם האמיתי? מה התחפושת או המסכה ומה מייצג את האמת הפנימית? כפי שניסח זאת הרבי מקוצק, רבי מנחם מנדל, "אם אני אני ואתה אתה, אז אני אני ואתה אתה. אך אם אני אתה, ואתה אני, אז אני לא אני, ואתה לא אתה." במובן זה פורים מייצג מצב נצחי כמעט של בלבול בשאלת האני האמיתי שלנו והתכלית האמיתית של חיינו. פורים מאתגר אותנו לגלות מי אנחנו באמת.
חז"ל אמרו שבפורים אדם צריך להגיע למצב שכבר איננו יודע להבדיל בין ארור המן לברוך מרדכי. מה שמטריד הוא העובדה שגם בלי להתבסם אנחנו מתקשים לזהות מי הוא המן האמיתי ומי הוא מרדכי האמיתי בחיינו. המן לא פעם מתלבש בבגדי מרדכי ומתחפש אליו אפילו כישרון רב, ומרדכי נראה לעתים לבוש בבגדי מלכות שאינם יהודים, אבל זאת רק תחפושת ולא המהות שלו. בעולם של הסוואות ותחפושות קשה מאוד לזהות מי גיבור ומי נבל, מי טוב ומי טוב פחות. האם אהבת ישראל שעליה מכריזים ג'יי-סטריט ו"שלום עכשיו" היא מסכה שמסתיר את השנאה האמיתית שלהם לקיומה הנוכחי של ישראל כמדינה יהודית? ואולי הם באמת אוהבי ישראל, וההצהרות והמדיניות האנטי-ישראלית שלהם אינן אלא תחפושת ולא הזהות והמטרה האמיתית שלהם? איך אפשר לדעת בוודאות? האיחוד האירופי, משרד החוץ האמריקני ונשיא ארה"ב וממשלו מכריזים על נאמנותם לזכות קיומה של ישראל. האם זה מה שהם באמת חושבים ומאמינים? האם אפשר לסמוך עליהם ברגע האמת וברגעי הכרעה קשים? האם הם ארור המן או ברוך מרדכי? וכיצד אנחנו אמורים להיות מסוגלים להבדיל בין השניים? חג הפורים מעלה שאלות קשות בעולמנו.
בסופו של דבר, הקב"ה הוא שמכריע בכל העניינים האלה. אנחנו יכולים רק לעשות כמיטב יכולתנו ולפעול בצורה הגיונית וסבירה ככל האפשר כדי להגן על האינטרסים שלנו. פורים מזכיר לנו שכל העניינים שנוגעים לעם היהודי, ובוודאי למדינה היהודית, הם קיומיים מעצם מהותם. החלטות שגויות וחוסר יכולת לראות את הפנים האמיתיות של האירועים תמיד יובילו למדיניות מוטעית, לתבוסות כואבות ולדם יהודי שנשפך.
עשרים השנים האחרונות בדיפלומטיה הישראלית מוכיחות את אמיתותה של אמירה זו. רבין ופרס לא ראו את ערפאת כהמן. הם טעו מאוד. נתניהו לא הבין נכון את אבו מאזן בתחילה. גם הוא טעה. העולם כולו טעה לחשוב ש"האביב הערבי" הוא דבר חיובי והקריב בעלי ברית משכבר לטובת המהפכה האיסלמית. הוא מגלה בכל יום שהוא שגה. ומה הייתה העמדה שלנו היום אילו קיבל אסד האב את ההצעה של אהוד ברק, וכמעט כל הגולן כולו היה עובר לסוריה?
רק אלוקים הציל אותנו מטעויות בזיהוי ומשגיאות בשיקול הדעת. כולנו יודעים שהנס הנסתר של פורים הוא פעילותו של הקב"ה, כביכול, מאחורי הקלעים באמצעות מעשיהם של בני אדם שונים. אנחנו חוזרים לנסיבות שמזכירות את פורים גם בימינו ובנסיבות חיינו. התבוננו בתשומת לב וראו מי לובש תחפושת ועוטה מסכה מבחוץ בלבד ומי באמת מתחזה למישהו אחר. העתיד שלנו תלוי בזה.