הלכות השכמת הבוקר | הרב אליעזר מלמד | בית המדרש

קטגוריה משנית

לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת

יעקב בן בכורה

10204

3 דק' קריאה • 6 דק' האזנה

שרת המדיה מוקדש על ידי משפחת גרין לעילוי נשמת יקיריהם

1 - יקום כארי
רבי יוסף קארו פתח את ספרו הגדול, השולחן-ערוך חלק אורח חיים, בהלכה זו: "יתגבר כארי לעמוד בבוקר לעבודת בוראו, שיהא הוא מעורר השחר".
הדרך שבה אדם קם בבוקר משנתו, מצביעה במידה רבה על מצבו הנפשי הכללי, ומשפיעה על תיפקודו במשך היום כולו. אדם שיש לו יעוד בחיים, קם בחשק ובזריזות לקראת היום החדש, והוא קם מוקדם בבוקר, כדי שיוכל להספיק יותר במשך היום. אבל אדם שאיבד את ערכיו ויעודו, חייו איבדו את טעמם, ואין לו אתגר שלמענו שווה לקום בבוקר. זאת הסיבה לכך שהוא חש בבקרים עייפות ומועקה, וכל כך קשה לו לקום, עד שרצונו היחיד הוא להמשיך לישון במטתו החמה. אלא שאין ברירה, עליו לקום בסופו של דבר. וכך הוא קם מאוחר ובכבדות אל עוד בוקר אפרורי וקודר. ולכן, ההלכה מורה לנו לקום בבוקר בזריזות ובהתהלבות. לא לחכות עד הרגע האחרון, עד שלא תהיה ברירה יותר ונאלץ לקום, אלא להתגבר ולהקדים קום כאריה. גם כשאנו עייפים ועצובים, הקימה בזריזות תעורר בנפשנו חיוניות ושמחה, וכך נוכל להתחיל את היום במרץ ובאמונה פנימית.
עוד כתבו הפוסקים : שטוב לומר מיד בקומו מן השינה, "מודה אני לפניך מלך חי וקיים שהחזרת בי נשמתי בחמלה, רבה אמונתך". האמונה נותנת לאדם תכלית בחייו. אם הקב"ה בחר להעניק לי חיים, משמע שיש לחיי ערך, ואם כן אפשר לקום ולהתגבר על קורי השינה ממש כמו ארי, שבוטח בעצמו ויודע את ערכו (עיין לקוטי הלכות למהר"ן).

2 - התלבשות בצניעות
כתב השולחן-ערוך חלק אורח חיים סימן ב' (שו"ע או"ח ב), בעת שאדם מתלבש, אפילו כשהוא לבדו בביתו, עליו לנהוג בצניעות, ואל יאמר אדם הנני בחדרי חדרים ומי רואני, כי הקב"ה מלא כל הארץ כבודו. לכן לא יקום ממטתו ערום ואחר כך יתלבש, אלא ילבש את חלוקו בעודו על מטתו, מתחת לשמיכה. והסיבה לכך היא, שפעם היו נוהגים לישון ללא בגדים כלל, וכדי לשמור על הצניעות, הורתה ההלכה להתלבש באופן כזה שמקום ערוותו של האדם ישאר תמיד מכוסה, תחת השמיכה או תחת הבגד. ואמנם יש שהחמירו, שגם את המכנסיים צריך ללבוש מתחת לשמיכה (מ"ב סק"א). אבל להלכה, רק את הלבנים התחתונים צריך להקפיד וללבוש בצניעות מתחת לשמיכה או בגד, או בחדר המקלחת, ואילו את שאר הבגדים מותר ללבוש בכל חדר רגיל (ערוה"ש ב, א).
כדי לבאר מעט את העניין יש להקדים, שמתחילה כשנברא האדם הראשון הוא היה טהור ונקי, ולא הרגיש צורך להתלבש בבגדים, אולם לאחר החטא, התחיל להתבייש בעירומו, ומאז כולנו מתלבשים בבגדים.
הגוף החשוף מדגיש בצורה קיצונית מדי את הצד החומרני ואולי אף הבהמי שבאדם. אמנם יש בצורת הגוף על כל פרטי אבריו גם רמזים עמוקים ונפלאים אודות הנשמה, שתורת הקבלה עוסקת בהם בהרחבה, אבל במבט פשוט רואים בעיקר את הצד הגשמי, שמשכיח את הפנימיות הרוחנית. והואיל והפנימיות היא עיקר האדם, על כן יש לדאוג שהעיקר יובלט על פני הטפל. ואדרבה, מתוך הדגשת הרוחניות הפנימית, שהיא מקור היופי, יתפשט היופי האצילי גם על הגוף החיצוני. וזהו שאמרו חכמים שהצניעות משמרת את היופי, על ידי שהיא מטפחת את השורש הניצחי שלו.

3 - סדר נעילת הנעליים
בתלמוד מסכת שבת (שבת סא, א) מובאות שתי מימרות שנראות לכאורה כסותרות זו את זו. באחת נאמר שיש לנעול תחילה את הנעל הימנית, משום שתמיד יש להקדים את הימין. ובמימרא האחרת נאמר שצריך להקדים את הנעל השמאלית, משום שיש ללמוד מן התפילין שבכל ענייני קשירה יש להקדים את השמאל, כשם שקושרים את התפילין על היד השמאלית. ואמר רב נחמן בר יצחק, שאין סתירה בין שתי המימרות, וירא שמיים נוהג על פי שתיהן. שבתחילה הוא נועל את הנעל הימנית ולא קושר את שרוכיה, ולאחר מכן נועל את השמאלית, ועל ידי כך הוא מקדים את הימין. אבל לעניין הקשירה, יש ללמוד מן התפילין, להקדים ולשרוך תחילה את הנעל השמאלית, ורק לאחר מכן את הימנית. וכך פסק להלכה השולחן-ערוך חלק אורח חיים מגמת ההלכה היא, שכל פעולה שאנו עושים, ואפילו פעולה שגרתית כנעילת הנעליים, תהיה עד כמה שאפשר בתכלית הדיוק. הרי ממילא כל אחד נועל בכל יום את נעליו, ואם כן מדוע שלא נלמד לעשות זאת באופן השלם ביותר. ברור עס זאת שמי שהפך את הסדר, אינו צריך לחלוץ את מנעליו כדי לשוב ולנעול אותם כפי שמוזכר בשולחן-ערוך. אלא הכוונה היא ללמדנו איך לכתחילה נכון לנעול את הנעליים.
על ידי הלכות כאלו, מלמדים אותנו חז"ל לייחס ערך לכל פעולה שהאדם עושה. ומתוך כך, אנו לומדים להבין באופן עמוק יותר, את כל פרטי המעשים המרכיבים את חיינו.