האם הקב"ה קרוב מכל קרוב או רחוק מכל רחוק? | הרב יוסף כרמל | בית המדרש

פרשת שבוע ותנ"ך
יתרו

קטגוריה משנית

מדורים
פרשת שבוע

לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת

חנה בת חיים

5627

3 דק' קריאה

דווקא בפרשה בה אנו קוראים על מעמד הר סיני תקנו לנו חז"ל לקרא את עניין הקדשת ישעיה כנביא, כהפטרה. ננסה להסביר מדוע.

מעמד הר סיני השריש בלב בני ישראל את יסודות האמונה, באל אחד יחיד ומיוחד. במעמד יחיד בהיסטוריה האנושית התגלה האל ה"יושב בסתר עליון" אל העם הנבחר. התגלות זו לא הפכה את האלוקים הבלתי נראה לנראה "כִּי לֹא יִרְאַנִי הָאָדָם וָחָי" (שמות ל"ג כ). אבל בכל אופן כתוב "וְכָל הָעָם רֹאִים אֶת הַקּוֹלֹת וְאֶת הַלַּפִּידִם וְאֵת קוֹל הַשֹּׁפָר וְאֶת הָהָר עָשֵׁן וַיַּרְא הָעָם וַיָּנֻעוּ וַיַּעַמְדוּ מֵרָחֹק" (שמות פרק כ יד). מרגע זה ואילך החלה לנסר בחלל העולם השאלה המטרידה, היכן יש לחפש את האלוקות? האם ביכולתנו למצוא אותו בתוכנו? או שעלינו לנסות לאתר אותו אי שם בגבוהי מרומים. האם " מִבְּשָׂרִי אֶחֱזֶה אֱלו-ֹה"ַּ (איוב י"ט כו) או "גָבֹהַּ מֵעַל גָּבֹהַּ שֹׁמֵר" (קהלת ה' ז). החוקרים הגדירו זאת כמתח בין "אימננטיות" ל"טרנסצנדנטליות". בהפטרה שלנו אנו מוצאים את הפסוק "וְקָרָא זֶה אֶל זֶה וְאָמַר קָדוֹשׁ קָדוֹשׁ קָדוֹשׁ ה’ צְבָאוֹת מְלֹא כָל הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ" (ישעיהו ו' ג). פסוק זה נבחר על ידי אנשי כנסת הגדולה כפסוק שמופיע הכי הרבה פעמים בכל יום בתפילותינו. פסוק זה גם שובץ במרכזו של כל חלק מחלקי התפילה המרכזיים. הוא נמצא בלב ברכות קריאת שמע, במרכזה של ה"קדושה" הנאמרת בחזרת הש"ץ של תפילת "שמונה עשרה" וגם כחלק חשוב של "קדושה דסידרא" גם בצורתו המקורית וגם בתרגום לארמית. מה מייחד פסוק זה? יתכן וההסבר הוא זה. פסוקינו פותח בביטוי "קָדוֹשׁ" ומסתיים בביטוי "כְּבוֹדו". קדושה משמעותה ריחוק, יראה, דין, איסור. בעולם מושגים זה שולט השכל והניתוח הקר. לעומתו כבוד משמעותו גילוי שכינה, קרבה, אהבה, חסד ורחמים, היתר. בעולם מושגים זה שולטים הרגש והיחס החם. המתח בין שתי הרשימות בא לידי ביטוי בפסוק "וְעָשׂוּ לִי מִקְדָּשׁ וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹכָם" (שמות כ"ה ח). מצד אחד המקדש שיש להיזהר בו בהלכות מורא מקדש ומצד שני הקרבה הגדולה של ושכנתי בתוכם נאמר ולא בתוכו. את אותו רעיון ניתן למצוא גם בשתי ההגדרות של חכמי האמת. מצד אחד "לית אתר פנוי מיניה" ומצד שני "לית מחשבה תפיסא ביה".

איזה עולם מושגים הוא יותר יהודי? התשובה היא ששניהם, אלא שכל יהודי עובד את אלוקיו בשתי המערכות הללו גם יחד. יש יהודי שעבודת ד' שלו כוללת בעיקר מושגים מן הרשימה הראשונה ויש יהודי שעבודת ד' שלו כוללת בעיקר מושגים מן הרשימה השניה. כל אחד ואחד, חייב לשאול את עצמו, מה יותר מתאים לאישיותו הוא ולפי זה לכלכל את צעדיו. מה שעוד יותר חשוב הוא לקבל החלטות נכונות בנושא חינוך הילדים. על כתפי ההורים מוטלת האחריות, לזהות את נטיית לבו של כל ילד ועל פי זה להחליט לאיזה מוסדות חינוך עם איזו אוירה לשלוח כל אחד מילדיהם.

ניתן להגדיר את הדברים גם בדרך הבאה. שני המוקדים של ה"קדושה" וה"כבוד" והמתח ביניהם, הם שני המוקדים של האליפסה שעל גביה אין סוף נקודות. המכנה המשותף של כל הנקודות האלה הוא שהן רחוקות מרחק זהה משני המוקדים גם יחד. כל נקודה כזו מייצגת יהודי באשר הוא. יש יהודים הנמצאים קרוב יותר למוקד של הקדושה ורחוקים יותר ממוקד הכבוד ויש יהודים הנמצאים קרוב יותר למוקד הכבוד ורחוקים יותר ממוקד הקדושה. כל עוד היהודי נמצא על האליפסה מובטח הוא שלא יקפא למוות אין שם במרחבי השכל ומצד שני מובטח הוא שלא יישרף למוות בחום הרגש.

אם נסתכל על הדברים כך יקל עלינו לקבל כל יהודי גם אם מיקומו על האליפסה רחוק מאוד ממיקומנו שלנו.