כּוֹרֵךְ | הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א | בית המדרש

ספריה
והגדת לבנך

קטגוריה משנית

לימוד השיעור מוקדש להצלחת

עם ישראל

1992

2 דק' קריאה

1 הכורך הוא זכר למנהגו של הלל הזקן שהיה כורך את המצה והמרור ביחד. פסח ומצה הם סימני החרות ואילו המרור הוא סימן לעבדות. לצערנו עדיין איננו בגאולה השלימה, ועוד יש לנו מספיק מרירות. על כן אנו כורכים סימנים אלו יחד, כדי להמתיק את ייסורי הגלות. מדתו של הלל אוהב השלום (אבות א, יב) תמתיק לנו גם את ייסורי המחלוקות שבגלות. כוח החירות שבמצה גם מבטא את הסגולה הטבעית הפנימית שבעם ישראל. כמובן שמסביב לטבע זה יש עוד נטיות פרטיות שצריך ליישר אותם משום שעדיין אינן מותאמות לטבע הפנימי, אך מתוך החירות נוכל להתגבר על הנטיות הפרטיות שאינן ישרות על ידי עמל ועבדות המבטלת את הרצון השלילי. יש כאן שני כוחות המחוברים זה לזה, כוח העבדות וכוח החירות ואנו מצרפים וכורכים אותם ביחד.
אמנם לכל כוח יש את תפקידו. ויש מצבים בהם צריך להופיע דווקא כוח אחד מבין הכוחות. יש מצבים בהם צריך להופיע דווקא כוח החרות, וכוח העבדות פוגע באותו רגע וצריך שלא יופיע, ולפעמים הפוך. לפעמים צריך לתת לכוחות הנפש להופיע בטבעיות, וכפי המקובל להגדיר זאת היום 'להתחבר', ולפעמים צריך האדם דווקא לעמול כנגד כוחות הנפש הטבעיים שלו. אך השלמות הגמורה היא, כפי שכבר אמרנו, כאשר שני הכוחות הולכים ביחד ואינם סותרים זה את זה, כאשר יש עבדות מתוך חרות. להיות עבד לאין סוף זה בן חורין אמתי. בן חורין אמתי הוא אדם היכול לשלוט על כל כוחותיו וגם על כוח החופש שלא ימשוך אותו לכיוונים שאינו רוצה בהם. אדם שרוצה לעבוד את ה' רק בצורה טבעית, רק באופן המתיישב עם כוחות נפשו, הוא משועבד לנטיות הטבעיות ולרצון החופש שלו, הוא לא בן חורין לגמרי. לאחר שעבדנו על כל כח לחוד, אכלנו מצה לחוד ומרור לחוד, אנו מגיעים למצב העליון והשלם שבו מאחדים את הכוחות גם יחד.

^ 1.. מתוך שיעור על עולת ראיה, ח"ב, הגדה של פסח, עמ' רפט.