819
וְאַחַר זֹאת הַהֲכָנָה, יָעִיר כֹּחַ הָרָצוֹן אֵת כֹּל הָאֵיבָרִים הַמְשַׁמְּשִׁים אוֹתוֹ בִּזְרִיזוּת וְחֵשֶׁק וְשִׂמְחָה, וְיַעַמְדוּ בְּעֵת עֲמִידָה מִבְּלִי עַצְלָה, וְיִשְׁתַּחֲווּ עֵת שֶׁיְּצַוֵּם בְּהִשְׁתַּחֲוָיָה, וְיֵשְׁבוּ בְּעֵת הַיְּשִׁיבָה, וְיַבִּיטוּ הָעֵינַיִם הַבָּטַת הָעֶבֶד אֶל אֲדוֹנָיו, וְיַעַמְדוּ הַיָּדַיִם מֵהִתְעַסְּקוּתָן, וְלֹא תִּצְטָרֵף הָאַחַת אֶל הָאַחֶרֶת, וְיִשְׁתַּוּוּ הָרַגְלַיִם לָעֲמִידָה, וְיַעַמְדוּ כֹּל הָאֵיבָרִים כְּנִבְהָלִים וִירֵאִים לְמִשְׁמַעְתּוֹ וְהַנְהָגָתוֹ, לֹא יַשְׁגִּיחוּ אִם יִהְיֶה בָּהֶם כְּאֵב אוֹ חֻלְשָׁה, וְתִהְיֶה הַלָּשׁוֹן מַתְאִימָה לַמַּחְשָׁבָה, כְּדֵי שֶׁלֹּא תִּהְיֶה יְתֵרָה עָלֶיהָ, וְלֹא יְדַבֵּר בִּתְפִלָּתוֹ עַל דֶּרֶך הַשִּׁגְרָה וְהַהֶרְגֵּל כְּמוֹ הַזַּרְזִיר וְהַתֻּכִּי, אֶלָּא עִם כֹּל מִלָּה מַחְשָׁבָה וְהִתְבּוֹנְנוּת בָּהּ, וְתִהְיֶה הָעֵת הַהִיא לֵב זְמַנּוֹ וּפִרְיוֹ, וְיִהְיוּ שְׁאָר עִתּוֹתָיו כִּדְרָכִים הַמּוֹבִילוֹת לְזוֹ, יִתְאַוֶּה קִרְבָתָהּ, הוֹאִיל וּבָהּ יִדַּמֶּה לָרוּחֲנִיִּים וְיִתְרַחֵק מֵהַבַּהֲמִיִּים. וְיִהְיוּ פְּרִי יוֹמוֹ וְלֵילוֹ אוֹתָן שָׁלשׁ עִתּוֹת הַתְּפִלָּה, וּפְרִי הַשָּׁבוּעַ יוֹם הַשַּׁבָּת, מִפְּנֵי שֶׁהוּא מֻקְדָּשׁ לַדְּבֵקוּת בָּעִנְיָן הָאֱלֹהִי, וַעֲבוֹדָתוֹ בְּשִׂמְחָה, לֹא בִּכְנִיעָה, כְּמוֹ שֶׁהִתְבָּאֵר.
___________________________
לטבעיים – הכוחות ממונים על הגידול ועל ההולדה [הערת הרב שילת]. חיוניים – הכוחות הממונים על התחושה ועל התנועה. מחקה את סידור משה – באופן דומה סידר משה רבנו את העם לפי מעלתם, מסביב להר סיני [ראה מכילתא יט, כד]. שדי – שדים. הכוח המדמה והכוח המשער נקראים כך משום שהם עלולים להטעות מאוד את האדם. אם יכשיר – אם השכל יקבל את הסברה. המחשבות העולמיות – העוסקות בעניינים הגשמיים של העולם הזה. וחול הכבוד – השראת השכינה. ולספקה – לעורר ספקות. כנבהלים ויראים – בדריכות. הלשון המתאימה למחשבה – מדבר ומתפלל מתוך כוונה. העת ההיא – זמן תפילה. לב זמנו ופריו – החלק החשוב והעיקרי מהזמן. יתאוה קרבתה – מצפה לבא התפילה. לרוחניים – למלאכים.
ביאורים
קומת האישיות שריה"ל מצייר לפנינו מיוסדת על דבריו במאמר הראשון (סימן לא' – מב'), שם הציג את שלוש המדרגות של הנפשות: 'הטבעית, החיונית והשכלית' כשמעל שלוש המדרגות הללו נמצאת המדרגה האלוהית. מבנה זה בנוי קומה על גבי קומה, מדרגה על גבי מדרגה. אין אפשרות להעפיל למדרגה העליונה ללא ביסוס המדרגה הנמוכה יותר. השכל אחראי על ארגון הכוחות שקיימים באדם – הצרכים הפיזיים והצרכים הרגשיים. לאחר שמכלול האישיות מאורגן ובנוי על פי סדר, ניתן לרתום את כל הכוחות הללו אל היעד העליון – עבודת האלוהים. בכך מתחברים דברי ריה"ל כאן לדבריו אודות ההתחברות האלוהית אל העולם התחתון, כאשר הלה מכין את עצמו כראוי. שלבי ההכנה, אפוא, הם ביסוס הצרכים הבסיסיים. זהו העיקרון הראשון שמנחה את עובד האלוהים. עיקרון זה מכוון אותנו לעוד עיקרון יסודי וחשוב שעליו ידבר ריה"ל גם בהמשך, והוא – עיקרון ההתכללות. הייחוד בהדרכת עבודת האלוהים, על פי ריה"ל, הוא בכך שאין כוח שאינו מוצא את תפקידו במערכת הכללית. כאשר כוח כלשהו מנותק מהקשר הכללי הוא מאבד את ערכו ואת חשיבותו, אך דווקא כאשר אותו כוח מנותב לשרת את הכלל הוא מוצא את ייעודו. כך אנו רואים כאן כיצד הדמיון, שבשימוש לא נכון עלול להוליך את האדם למחוזות שליליים, מקבל את תפקידו העליון כשהוא מתבקש לצייר ציורים רוחניים קדושים. במובן זה, מציין ריה"ל, מבנה אישיותו של החסיד, עובד האלוהים, דומה במידה רבה למבנה מחנה ישראל הסובב את המשכן. משה הוא מעין הכוח השכלי המארגן ומסדר את מבנה העם בצורה שתהיה מוכנה לקבלת העניין האלוהי, הופעת שכינת ה' על עמו.
הרחבות
* המדרגה האלוהית גבוהה מהמעלה הטבעית
הַמַּדְרֵגָה הָאֱלֹהִית, אֲשֶׁר הִיא לְמַעְלָה מֵהַמַּדְרֵגָה הַשִּׂכְלִית. לפי דברי ריה"ל, אחרי שהאדם סידר וערך את כל כוחותיו, הוא צריך כעת לכוונם ולהרגילם להביאו למדרגה האלוהית. מדרגה זו גבוהה מהמעלה הטבעית. תכלית המדרגה האלוהית היא להגיע לנבואה. אולם, גם אדם שסידר את כוחותיו וכוונם למדרגה האלוהית, ייתכן שלא יגיע לנבואה.
גם הרמב"ם כותב דברים דומים. לפי דבריו, תכלית כל המעשים היא שנכיר את הקב"ה בכל מקום, "בכל דרכיך דעהו". ומדרגה זו היא למטה ממדרגת הנביאים [שמונה פרקים ד]. במקום אחר הוא כותב שגם אדם שהגיע למדרגה זו ייתכן ולא יקבל נבואה, כיוון שקבלת הנבואה תלויה ברצון האלוהי [מורה נבוכים ב, לב].
הרמח"ל, בפרק האחרון בספר "מסילת ישרים", העוסק במידת הקדושה, מנסח זאת בצורה חדה להפליא: עניין הקדושה כפול הוא, דהיינו: תחילתו עבודה וסופו גמול, תחילתו השתדלות וסופו מתנה. והיינו: שתחילתו הוא מה שהאדם מקדש עצמו, וסופו מה שמקדשים אותו [מסילת ישרים כו].
שאלות לדיון
החבר מדמה את סידור הכוחות של החסיד למעמד הר סיני. מה הדמיון שניתן למצוא בין הממשלה של החסיד על כוחות גופו להנהגת משה רבנו את עם ישראל, ומה הייחוד של מעמד הר סיני בעניין זה?
החבר מכנה את הכוחות המשער והמדמה "שדים". מדוע? מהו המקום של כוחות אלה בחיים שלנו?
הלכות תשעה באב שחל במוצאי שבת
איך מותר להכין קפה בשבת?
סוד ההתחדשות של יצחק
האם מותר לקנות בבלאק פריידי?
איך להגדיל או להקטין רצועות תפילין של ראש בקשר מרובע?
יום כיפור - איך נדע מי פטור מהצום?
מי צריך את הערבה?
למה משווים את העצים לצדיקים?
חכמת התורה וחכמות החול
הקדוש ברוך הוא חפץ לגואלנו
אם יש הבטחה, למה יעקב ירא?
