פרק ד - במה טומנין | הרב אחיקם קשת | בית המדרש

ישיבהבשביל זה יש אינטרנט

בית המדרש

קטגוריה משנית

2593

2 דק' קריאה

הטעמים שאסור להטמין, הטמנה בצונן בבלי מז:‏ • פ"ד ה"א [כח:]‏
אם חשיכה אסור לטמון בהן. תמן אמרין מפני ביטול בית המדרש, אמר רבי בא (אבא): מפני החשד, שאם אומר את לו שהוא מותר אף הוא אינו עושה אותן כל צורכו מבעוד יום, מתוך שאת אומר לו שהוא אסור אף הוא עושה אותו כל צורכו מבעוד יום. מה נפק מן ביניהון? לטמון שלג וצונין (צונן) - על דעתיה דרבי בא מותר ועל דעתון דרבנן דתמן אסור.
בבבלי לד: הטעם שמא יחתה בגחלים. בדף נא. נחלקו בהטמנה בצונן, ולא תלו זאת בטעם איסור הטמנה.
הסתירה בין הרחקה מהכותל להטמנה בשבת בבלי מז:‏
הירושלמי דן בזה בבבא בתרא פ"ב ה"א [ג:], ועיין מה שכתבנו שם.
הטמנה אסורה אפילו בלחים מחמת דבר אחר בבלי מט.‏ • פ"ד ה"א [כט.]‏
לא סוף דבר לחין אפילו יבישין שנתלחלחו.
בבבלי הסתפק האם דווקא לחין מחמת עצמם או גם לחין מחמת דבר אחר, ונשאר בספק.
כלי ניטל לצורך דבר שאינו ניטל פ"ד ה"ב [כט:]‏
הירושלמי כאן הובא גם בביצה פ"ה ה"א [יט.], ועיין מה שכתבנו שם.
אני לא שמעתי, אחותי אמרה לי פ"ד ה"ב [כט:]‏
אמר רבי שמעון ברבי: אני לא שמעתי מאבא, אחותי אמרה לי משמו וכו'.
בבבלי משפט זה לא הובא.
אסור לגעת במוקצה פ"ד ה"ב [כט:]‏
ביצה שנולדה ביום טוב וכו' כופין עליה כלי. אמר רבי מנא: ובלבד שלא יהא הכלי נוגע בגופה של ביצה (יש שפירשו שלירושלמי אסור אפילו לגעת במוקצה, ויש שפירשו שהוא רק חשש שמא תזוז).
בבבלי מב: לא הובא איסור נגיעה במוקצה, וכן להלכה נגיעה מותרת (רמ"א או"ח סי' רסה סעיף ג).
הוכחה להטמנה משעת הקור בבלי מח.‏ • פ"ד ה"ג [ל:]‏
אמר רבי חיננא: כל הדברים מועילין (להטמנה). אמר רבי מתניה: ויאות (זה נכון), אילו מאן דנסב מרטוט ויהב לה על רישיה בשעת צינתה, דילמא לא כביש צינתה? (בתמיה, ראיה שסמרטוט מועיל להטמנה, שהרי מועיל לאדם שמניח אותו על ראשו בשעת הקור).
בבבלי לא הובאה ההוכחה מאדם שמניחו על ראשו 1 .
אלישע בעל כנפיים בבלי מט.‏
הירושלמי דן בזה בברכות פ"ב ה"ג [טו:], ועיין מה שכתבנו שם.
דעות נוספות במקור לל"ט מלאכות בבלי מט:‏
הירושלמי דן בזה בשבת פ"ז ה"ב [מד.], ועיין מה שכתבנו שם.

^ 1.דרך הירושלמי להביא ראיה מהמציאות, כמו כאן - מענייני רפואה. עיין בפרק "שיטות הירושלמי והבבלי" סעיף ‎סח‎.