הלכות תשובה לרמב"ם פרק ח' א'- ב' | בשביל הנשמה | בית המדרש

הלכה מחשבה ומוסר
הלכות תשובה לרמב"ם

קטגוריה משנית

3 דק' קריאה

להורדת התמונה לסלולרי: שלח את ההודעה 88122195 למספר 1315. למכשירים התומכים בגלישה באינטרנט בלבד. מחיר: 3 ש

פֶּרֶק שְׁמִינִי
העולם הבא
שכר הצדיקים ופרעון הרשעים
א1 הַטּוֹבָה הַצְּפוּנָה לַצַּדִּיקִים הִיא חַיֵּי הָעוֹלָם הַבָּא, וְהֵן הַחַיִּים שֶׁאֵין עִמָּהֶן מָוֶת, וְהַטּוֹבָה שֶׁאֵין עִמָּהּ רָעָה. הוּא שֶׁכָּתוּב בַּתּוֹרָה: "לְמַעַן יִיטַב לָךְ וְהַאֲרַכְתָּ יָמִים" (דברים כב,ז); מִפִּי הַשְּׁמוּעָה• לָמְדוּ: "לְמַעַן יִיטַב לָךְ" לָעוֹלָם שֶׁכֻּלּוֹ טוֹב, "וְהַאֲרַכְתָּ יָמִים" לָעוֹלָם שֶׁכֻּלּוֹ אָרֹ ךְ•, וְזֶה הוּא הָעוֹלָם הַבָּא.
א2 שְׂכַר הַצַּדִּיקִים הוּא שֶׁיִּזְכּוּ לְנֹ עַם זֶה וְיִהְיוּ בְּטוֹבָה זוֹ, וּפִרְעוֹן הָרְשָׁעִים• הוּא שֶׁלֹּא יִזְכּוּ לְחַיִּים אֵלּוּ, אֶלָּא יִכָּרְתוּ וְיָמוּתוּ. וְכָל מִי שֶׁאֵינוֹ זוֹכֶה לְחַיִּים אֵלּוּ, הוּא הַמֵּת שֶׁאֵינוֹ חָיֶה לְעוֹלָם, אֶלָּא נִכְרָת בְּרִשְׁעוֹ וְאוֹבֵד כַּבְּהֵמָה•. וְזֶה הוּא הַכָּרֵת הַכָּתוּב בַּתּוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר: "הִכָּרֵת תִּכָּרֵת הַנֶּפֶשׁ הַהִיא" (במדבר טו,לא); מִפִּי הַשְּׁמוּעָה לָמְדוּ: "הִכָּרֵת" בָּעוֹלָם הַזֶּה, "תִּכָּרֵת" לָעוֹלָם הַבָּא. כְּלוֹמַר שֶׁאוֹתָהּ הַנֶּפֶשׁ שֶׁפָּרְשָׁה מִן הַגּוּף בָּעוֹלָם הַזֶּה• אֵינָהּ זוֹכָה לְחַיֵּי הָעוֹלָם הַבָּא, אֶלָּא גַּם מִן הָעוֹלָם הַבָּא נִכְרְתָה.
העולם הבא ונפשות הצדיקים
ב1 הָעוֹלָם הַבָּא - אֵין בּוֹ גּוּף* וּגְוִיָּה, אֶלָּא נַפְשׁוֹת הַצַּדִּיקִים בִּלְבַד בְּלֹא גּוּף, כְּמַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת. הוֹאִיל וְאֵין בּוֹ גְּוִיּוֹת - אֵין בּוֹ לֹא אֲכִילָה וְלֹא שְׁתִיָּה וְלֹא דָּבָר מִכָּל הַדְּבָרִים שֶׁגּוּפוֹת בְּנֵי הָאָדָם צְרִיכִין לָהֶן בָּעוֹלָם הַזֶּה. וְלֹא יֶאֱרַע בּוֹ דָּבָר מִכָּל הַדְּבָרִים שֶׁמְּאָרְעִין לַגּוּפוֹת בָּעוֹלָם הַזֶּה, כְּגוֹן יְשִׁיבָה וַעֲמִידָה וְשֵׁנָה וּמִיתָה וְעֶצֶב וּשְׂחוֹק וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן. כָּךְ אָמְרוּ חֲכָמִים הָרִאשׁוֹנִים: הָעוֹלָם הַבָּא - אֵין בּוֹ לֹא אֲכִילָה וְלֹא שְׁתִיָּה וְלֹא תַּשְׁמִישׁ•, אֶלָּא צַדִּיקִים יוֹשְׁבִין• וְעַטְרוֹתֵיהֶן בְּרָאשֵׁיהֶן וְנֶהֱנִין מִזִּיו הַשְּׁכִינָה.
ב2 הֲרֵי נִתְבָּרֵר לְךָ שֶׁאֵין שָׁם גּוּף, לְפִי שֶׁאֵין שָׁם אֲכִילָה וּשְׁתִיָּה. וְזֶה שֶׁאָמְרוּ 'צַדִּיקִים יוֹשְׁבִין' - עַל דֶּרֶךְ הַחִידָה•, כְּלוֹמַר: נַפְשׁוֹת הַצַּדִּיקִים מְצוּיִין שָׁם בְּלֹא עָמָל וְלֹא יֶגַע. וְכֵן זֶה שֶׁאָמְרוּ 'עַטְרוֹתֵיהֶן בְּרָאשֵׁיהֶן', כְּלוֹמַר: דֵּעָה שֶׁיָּדְעוּ•, שֶׁבִּגְלָלָהּ זָכוּ לְחַיֵּי הָעוֹלָם הַבָּא, מְצוּיָה עִמָּהֶן, וְהִיא הָעֲטָרָה• שֶׁלָּהֶן, כָּעִנְיָן שֶׁאָמַר שְׁלֹמֹ ה: "בָּעֲטָרָה שֶׁעִטְּרָה לּוֹ אִמּוֹ" (שיר השירים ג,יא). וַהֲרֵי הוּא אוֹמֵר: "וְשִׂמְחַת עוֹלָם עַל רֹ אשָׁם" (ישעיה לה,י; נא,יא), וְאֵין הַשִּׂמְחָה גּוּף כְּדֵי שֶׁתָּנוּחַ עַל הָרֹ אשׁ•. כָּךְ 'עֲטָרָה' שֶׁאָמְרוּ חֲכָמִים כָּאן - הִיא הַדֵּעָה.
ב3 וּמַהוּ זֶה שֶׁאָמְרוּ 'וְנֶהֱנִין מִזִּיו הַשְּׁכִינָה'? שֶׁיּוֹדְעִין וּמַשִּׂיגִין מֵאֲמִתַּת הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא• מַה שֶּׁאֵינָן יוֹדְעִין וְהֵן בַּגּוּף הָאָפֵל הַשָּׁפֵל.

מִפִּי הַשְּׁמוּעָה - כפי ששמעו איש מפי רבו במסורת הבנת הפסוקים. לָעוֹלָם שֶׁכֻּלּוֹ אָרֹךְ - שכר העולם הבא הוא נצחי, ואילו תחיית המתים היא מוגבלת, וגם לאחר אריכות ימים האדם מת, ואם יזכה אז, תחיה נפשו חיי נצח בעולם הבא (מאמר תחיית המתים, מהדורת ק', עמ' פ). פִּרְעוֹן הָרְשָׁעִים - עונשם. אוֹבֵד כַּבְּהֵמָה - ונענש לנצח, כמו שכתב רבנו: "אלו שאין להם חלק לעולם הבא, אלא נכרתין ואובדין ונידונין על גודל רשעם וחטאתם לעולם ולעולמי עולמים" (לעיל ג,ו). ועולם הבא לנפש הנצחית. שֶׁאוֹתָהּ הַנֶּפֶשׁ שֶׁפָּרְשָׁה מִן הַגּוּף בָּעוֹלָם הַזֶּה - מפני "ששקע בתענוגות הגופניות והזניח את האמת והעדיף את השווא" (פה"מ סנהדרין י,א), שהרשעים בחייהם קרויים מתים, והדעות הנכונות נקראות חיים, והנפסדות מוות (מו"נ א,מב). תַּשְׁמִישׁ - לשון נקייה ליחסי אישות. צַדִּיקִים יוֹשְׁבִין - ישיבה במשמעות יציבות (מו"נ א,יא). עַל דֶּרֶךְ הַחִידָה - דרך משל. דֵּעָה שֶׁיָּדְעוּ - אין זו ידיעה שכלית גרידא, אלא התאחדות עם הבנת הדרך שה' מנהל בה את עולמו ועיצוב החיים על פי הידמות לדרך זו: "שלמות האדם אשר בה יתפאר באמת היא מי שהגיע להשגתו יתעלה כפי יכולתו, וידע השגחתו על ברואיו בהמצאתם והנהגתם היאך היא, והיו הליכות אותו האדם אחר אותה ההשגה מתכוון בהם תמיד חסד צדקה ומשפט" (סוף מו"נ). עֲטָרָה - כתר (וכאן רבנו רומז גם לפירוש פסוק זה במדרש שיר השירים רבה). וְאֵין הַשִּׂמְחָה גּוּף כְּדֵי שֶׁתָּנוּחַ עַל הָרֹאשׁ - וממילא גם הראש שהיא "נחה" עליו אינו גוף, ו"ראשיהן" שאמרו חכמים אינו גוף אלא משל (י'). מֵאֲמִתַּת הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא - השגת מהותו ומציאותו (יסודי התורה א,ג-ד; א,י).

ביאורים
לאחר שעסקנו במעלת התשובה ובדרך לעשייתה הרמב"ם מלמדנו על מהות העולם הבא. התשובה היא המפתח המרכזי לשאלת עתידו של האדם. האם האדם יזכה לעולם הבא או ישקע, חלילה, בעברות שבידו ויאבד.
הרמב"ם אומר שהשכר העליון ביותר שיש לאדם הוא העולם הבא. לעולם הבא ישנם שני מאפיינים:
עולם שכולו טוב ועולם שכולו ארוך. כל דבר טוב בעולם שלנו הוא מוגבל. כל טובה גוררת עימה גם דבר שלילי. אליה וקוץ בה. אדם שאוהב לאכול גלידה ואוכל ממנה הרבה, בסופו של דבר הטובה תגרום לו לרעה גדולה, לכאב בטן. לעומת זאת, הטוב של העולם הבא הוא כולו טוב. אין שום חשש שהוא ייגמר ויהפוך לדבר שלילי. בנוסף לכך, כל טובה בעולם הזה היא זמנית וחולפת. אדם שנהנה לאכול מאכל טוב, בסופו של דבר יסיים אותו והטובה תיגמר. בעולם הבא אין הדבר כך. זהו עולם שכולו ארוך. הוא אינסופי. הטובה היא נצחית, דהיינו, השגרה אינה שוחקת את ההנאה ולא הופכת אותה למשעממת.
שני המאפיינים הללו שיש לעולם הבא נובעים מכך שזהו עולם ללא גוף . כל החסרונות והזמניות של הטובה בעולם הזה הם בגלל הגוף. הגוף נהנה אך יכול גם לסבול. הנאה רוחנית, לעומת זאת, יכולה להימשך לעד ואינה טומנת בחובה רע עתידי.
העונש הכי קשה שיש לרשעים הוא הכרת. אין כוונת הרמב"ם לומר שהעונש הוא רק כרת. כמו שלמדנו בפרק ו, ישנם כמה סוגי עונשים. ישנם עונשים בעולם הזה, כמו איבוד ממון, וישנם עונשים בעולם הבא. לפי חומרת העבירה כך רמת הייסורים שהאדם עובר לאחר מיתתו. גם כאן, אין מדובר בייסורים גופניים, שהרי גופו כבר בקבר, אלא ייסורים רוחניים. העונש הכי חמור הוא הכרת מכיוון שהאדם הופך מישות קיימת למציאות שאינה קיימת עוד בעולם.

הרחבות
* האם בתחיית המתים ישובו בני האדם להיות בעלי גוף?
הָעוֹלָם הַבָּא - אֵין בּוֹ גּוּף. הראב"ד בהשגותיו כאן, השיג על דברי הרמב"ם וכתב: "דברי האיש הזה בעיני קרובים למי שאומר אין תחיית המתים לגופות אלא לנשמות בלבד, וחיי ראשי לא היה דעת חז"ל על זה שהרי אמרו (כתובות דף קיא) עתידין צדיקים שיעמדו בלבושיהן... וכל אלה מוכיחים כי בגוייתם הן עומדין חיים, אבל אפשר שהבורא ישים גוייתם חזקות ובריאות כגוית המלאכים וכגוית אליהו זכור לטוב".
הרמב"ם עצמו, שמע שבכמה מקומות אומרים שתחיית המתים אינה בגוף, ושיש שאף הבינו בדבריו שסבר כן, והחליט לכתוב כנגד זה, באיגרת תחיית המתים דברים מפורשים בעניין ולהפריד בין 'תחיית המתים' לבין 'העולם הבא': "ואומר כי תחית המתים המפורסמת הידועה באומתנו, המוסכמת בכל כתותינו, אשר נזכרה הרבה בתפלות ובמשאות ובתחנות אשר חברום הנביאים וגדולי החכמים ואשר לשונות התלמוד המדרשות מלאים ממנה עניינה חזרת הנפש הזו לגוף אחר הפרידה , וזה מה שלא נשמע באומה הפכו, ולא הסבירו בו שום הסבר כלל, ואין מותר לחשוב על שום אדם מבעלי הדת שהוא בדעה היפך זה... אבל החיים שאין מות אחריהם הם חיי העולם הבא לפי שאין בו גוף , לפי שאנו סבורים והוא הנכון אצל כל בעל שכל שהעולם הבא נפשות בלי גופות כמלאכים " [תרגום הרב קאפח, סעיף ד].

שאלות לדיון
א. מדוע לא כתבה התורה בפירוש על מציאות העולם הבא?
ב. מה זה כל כך משנה אם בעולם הבא יש מציאות חומרית של גוף והנאות גשמיות?

הלכות תשובה (טקסט, ביאורי מילים וכותרות) ניתנו באדיבות 'מפעל משנה תורה'.