שמיני תשע"ד | הרב דב בערל וויין | בית המדרש

פרשת שבוע ותנ"ך
שמיני

קטגוריה משנית

384

2 דק' קריאה

התורה עצמה מספרת לנו על התגובה של משה למותם הטרגי של בניו של אהרון. משה מספר לאחיו המתאבל שהקב"ה הודיע לו "בקרוביי אקדש", שמו של הקב"ה יתקדש באמצעות אלה שקרובים לו ביותר. לכן, על אף שהגזירה הקשה על אהרון - מותם הדרמטי והבלתי צפוי של שני בניו הגדולים נדב ואביהו - קובעת את האווירה של הפרשה, יש גם מסר סמוי של נחמה בהסבר שמשה נותן לאחיו.
זאת אולי אחת הסיבות שאהרון נדם וקיבל עליו את הדין שנגזר עליו ועל משפחתו. נראה שאהרון הבין שהייתה מטרה נעלה יותר לאירועים האלה - קידוש השם ואזהרה לכל מי שינסה לשנות את הכללים של עבודת המשכן והמקדש. ההבנה הזאת הביאה לכך שאהרון נדם.
קשה לנו, כבני תמותה רגילים, להעריך את הדרך הזאת לקידוש השם. אנחנו נרעדים מהמחשבה על קידוש השם בעולם כאשר אנחנו נאלצים לחשוב שזה תמיד מלווה במוות ובאסונות לבני אדם. היינו מעדיפים הרבה יותר לחשוב על גדולתו של האל במונחים של צדקה, חמלה ונחמה.
עם זאת, כבני תמותה שיש להם נשמה נצחית, אנחנו מבינים שמוות ואסונות הם חלק מהחיים, חלק בלתי נפרד מהחיים שכולנו חווים בשלב כזה או אחר וצריכים להתמודד אתו. במובן זה, דברי משה אל אחיו בעניין השכול הפרטי שלו פונים בעצם גם אלינו. יש סיבה לכך שהם כתובים בתורה. המילים האלה מכוונות לכל בני האדם בכל הזמנים.
האנשים שקרובים לקב"ה ביותר, זוכים גם בחייהם עלי אדמות ליחס מיוחד משמים, לטוב ולטוב יותר. זאת אחת התובנות כשמתבוננים בדפוס הכולל של האתגרים והקשיים שעוברים כחוט השני בכל ההיסטוריה היהודית. העם היהודי מיוחד, והייחוד הזה בא עם נטל כבד ואחריות רבה. גם לחולשות, לטעויות קטנות בשיקול הדעת או למעידות קלות בהתנהגות יש השלכות חמורות וארוכות טווח.
במובן זה, כל יהוד צריך לחוש שכל מעשה וכל פעולה שהופכים לחלק מחייו עומדים למבחן קפדני, נשפטים וגוררים אחריהם תגובה מהקב"ה ומבני האדם. אין התעלמות או שכחה בעולמו של הקב"ה. כל אירוע ומעשה נבדקים ואנחנו נדרשים לעמוד באמות מידה קפדניות ביותר. אנחנו מתהלכים על חבל דק כל הזמן ואין מתחתינו רשת ביטחון.
כולנו מבינים שפגיעה שנגרמת לנו על ידי בן משפחה או חבר קרוב מכאיבה לנו יותר מפגיעה דומה שמקורה באדם זר או אפילו באויב. אלה שקרובים לנו ביותר הם אלה שיכולים להכאיב לנו יותר מכול. גם זה חלק מהמסר שמשה מעביר לאחיו. מאחר שכולנו קרובים לקב"ה יותר, כואב לו יותר, כביכול, כאשר אנחנו לוקים במגרעות ובחסרונות וסוטים מהדרך שבה הורה לנו ללכת.
היחסים שלנו עם הקב"ה הם יחסים של חסד מיוחד, אבל גם אתגר גדול ואחריות עצומה. אם נבין זאת נתקדש יותר ונתרום יותר לקידוש שם שמים.