סודו של ציון הרשב"י | הרב שמואל אליהו | בית המדרש

שבת ומועדים
רשב"י

קטגוריה משנית

לימוד השיעור מוקדש לרפואת

שרה בת רבקה שינדל

669

3 דק' קריאה

אם רוצים להבין קצת את הנהירה הגדולה של מאות אלפי אנשים לציון הרשב"י, רבי שמעון בר יוחאי, בל"ג בעומר, חייבים לדעת שהנהירה איננה בל"ג בעומר בלבד, היא קיימת בכל השנה כולה. גם בז' באדר עולים אלפים רבים לקבר הרשב"י במירון. כך גם בראש השנה וביום כיפור וכך גם בכל החגים ושבתות השנה. זה לא רק בל"ג בעומר, זה בעיקר בל"ג בעומר.
את תנועת ההמונים הפוקדים את קברו של רשב"י ניתן להסביר רק אם מבינים שהנהירה הזאת היא חלק מהנהירה אחרי תורתו של רבי שמעון בר יוחאי - הזוהר ותורת הסוד. גם הנהירה הזאת מתעצמת והולכת. פעם זה היה אולי לימוד חובבני אצל חלק מהאנשים שקוראים ולא מבינים. היום הלימוד הופך להיות יותר ויותר רציני ומעמיק, לימוד שצובר תאוצה בארץ ובעולם. גם אצל דתיים וגם אצל אלה שלא, אצל יהודים ואצל גויים. אנשים נוהרים, גם אם אנחנו לא מבינים אותם, הם עושים את זה ואנחנו רוצים להבין למה.
תשובה נכונה חייבת להתייחס לעובדה שהנהירה הזאת היא לא הפתעה. היא הייתה צפויה מראש. אליהו הנביא אמר לרבי שמעון ולחבורתו כי התורה שהוא לומד איתם נכתבה לצורך הגאולה, לא לצורך דורו של רשב"י. לכן היא נגנזה מימות רשב"י עד ימות האר"י ז"ל. תורה זו נגלתה לאר"י ז"ל בזכות היותו אחד מהראשונים שעלו ובנו תורה בארץ ישראל, אחד מהראשונים שגילו את אוצרות הזוהר לעם ישראל.
הזוהר בפרשת בהעלותך (זח"ג קנג ב) ממשיל את הסיפור של רשב"י במערה לנח שנכנס לתיבה בתקופת המבול. אלוקים מצווה אותו לבנות תיבה ולקחת אליה מכל בעלי החיים שניים-שניים או שבעה-שבעה. נח הצטווה להאכיל אותם במשך שנה שלמה, על מנת שתהיה לו יכולת להצמיח את החיים מחדש אחרי המבול שהחריב את העולם. נח גם שומר בתיבה זרעים מכל המינים והסוגים שבעזרתם הוא עתיד להחזיר לחיים את כל הצומח.
רשב"י עושה את פעולתו של נח במבול אחר. רשב"י חי בתקופת החורבן של עם ישראל, חורבן המקדש, חורבן הארץ, פיזור ישראל בין האומות. עם ישראל הולך לקראת אבדון. "ואבדתם בגויים ואכלה אתכם ארץ אויביכם" (ויקרא כו, לח). גם מבחינה רוחנית הם בסכנה: "ויתערבו בגויים וילמדו מעשיהם" (תהילים קו, כה).
כל זאת מלבד אובדן הנבואה והשראת השכינה, וחורבן התורה - "מלכה ושריה בגויים – אין תורה". כל החוכמה הקדושה של רשב"י הולכת להיאבד. "הנה החכמה הזאת היתה נגלית באתגלייא עד פטירת הרשב"י ע"ה ומאז ואילך נסתם חזון" (הקדמת מוהרח"ו זיע"א על שער ההקדמות).
רשב"י ידע שהגלות לא תהיה לנצח, משום שאלוקים כרת ברית עם האבות להחזיר את ישראל למקומם: "ושב ה' את שבותך ורחמך". יש הבטחה לרחל אמנו "ושבו בנים לגבולם". חייבים לשמור את כל כוחות החיים הרוחניים של עם ישראל לתקופה שאחרי המבול. להצמיח את העולם מחדש בתקופת הגאולה.
רשב"י טרח כמו נח בשעתו, ושמר את כל זרעי החיים לתקופה שאחרי החורבן, ובכך הוא שומר את האפשרות להחזיר לעם ישראל את הכוח המיוחד שלו לאחר הגלות. להחזיר להם את האור של התורה. להחזיר את כבוד התורה ולומדיה. להחזיר את יכולת הנבואה. להחזיר את השראת השכינה. רשב"י כותב את ספר הזוהר, שהוא כמו הצוהר של התיבה. צוהר שדרכו ייכנסו ישראל בדור הגאולה לקחת את אוצרות החיים של עם ישראל.
אנשים נוהרים אחרי רשב"י ותורתו כמו שבעלי החיים באו מאליהם אל התיבה. אף אחד לא קרא להם ואף אחד לא משך אותם. הם באו מאליהם כמו שכל בעלי החיים בכל מקום בעולם נוהרים אל מקורות החיים, אל מקורות המים, אל מקורות המחיה. כך נהרו בעלי החיים לתיבתו של נח, וכך נוהרים אנשים היום לאוצרות החיים שגנז לנו רשב"י למעננו.
צריך להבין שהנהירה הזאת היא סימן מסימני הגאולה. אנחנו רגילים לראות סימני גאולה בעליית יהודים לארץ, ובצדק. אנו רגילים לראות סימן גאולה בכך שהארץ נותנת פריה בעין יפה. אנו רואים גאולה בשלטון עם ישראל על הארץ. אנו רואים גאולה בתהליך התשובה האדיר שמלווה אותנו מאז שחרור ירושלים. אנו רואים גאולה בחזרת עם ישראל לעצמתו, לכוחו ולגבורתו.
אנחנו צריכים לראות גאולה גם בכך שאנשים כבר לא מסתפקים בלימוד ההלכה המעשית בלבד. הם מחפשים את עץ החיים. הם מחפשים את המגע. הם מחפשים את ההבנה הפנימית. הם מחפשים את השראת השכינה. הם מחפשים את אלוקים.
כולנו מקווים ליום שבו כל השאיפות הללו יכוונו לבית המקדש בירושלים. בינתיים הן מופנות לצדיקים (זוהר ב' לח). יבוא יום שכל העוצמה, האחדות, השירה והשמחה של המוני ההמונים במירון תעלה לירושלים. שם נזכה לעלות ולראות ברוב עם בירושלים בהר בית ה'. אמן ואמן.
מתוך העיתון בשבע