ישראל ואומות העולם חלק א' | בשביל הנשמה | בית המדרש

קטגוריה משנית

לימוד השיעור מוקדש לרפואת

שרה בת רבקה שינדל

3100

4 דק' קריאה

ישראל ואומות העולם
תְּכוּנַת נַפְשָׁהּ שֶׁל כְּנֶסֶת-יִשְׂרָאֵל הִיא נִבְדֶּלֶת* בְּעִקָּרָהּ מִתְּכוּנַת הַנֶּפֶשׁ שֶׁל כָּל עַם וְלָשׁוֹן. מניע האומות להתאגד הוא התוכן הכלכלי
בְּכָל עַם וְלָשׁוֹן הַנְּקֻדָּה הַפְּנִימִית שֶׁל חֵפֶץ הַחַיִּים הַקִּבּוּצִיִּים* מְיֻסֶּדֶת הִיא עַל הַתֹּכֶן הַכַּלְכָּלִי* לְכָל צוּרוֹתָיו, בִּיסוֹד הַדְּאָגָה* הַפְּנִימִית הַשְּׁרוּיָה בְּקֶרֶב הָאָדָם לְבַצֵּר* אֶת מַעֲמַד חַיָּיו הַגַּשְׁמִיִּים, וְהָרוּחַ הָעֶלְיוֹן* הַמְחַיֶּה וּמֵאִיר אֶת הַנְּקֻדָּה הַזֹּאת הוּא רוּחַ הַסֵּדֶר וְהַיֹּפִי*, שֶׁהוּא חֵפֶץ הָעֹנֶג שֶׁל הַחוּשִׁים, עַל-פִּי מִשְׁאֲלוֹת לֵב הָאָדָם, וּכְשֶׁהֵם בְּאֵיזֶה קִבּוּץ עַל-פִּי סִגְנוֹן אֶחָד, עוֹשֶׂה הַשִּׁוּוּי* הַזֶּה אֶת הַתֹּכֶן הַלְּאֻמִּי.
אָמְנָם בְּיִשְׂרָאֵל מֻנַּחַת הַתְּכוּנָה הָאֱלֹהִית* בְּמַעֲמַקֵּי טֶבַע נִשְׁמַת הָאֻמָּה. הַצִּמָּאוֹן לְדֵעָה וְהַרְגָּשָׁה אֱלֹהִית, בְּתַכְלִית* עֶלְיוֹנוּתָהּ וְטָהֳרָתָהּ, הִיא לוֹ הַנְּקֻדָּה* שֶׁהַחַיִּים מֻרְגָּשִׁים בָּהּ, וְהָעִדּוּנִים* הַנּוֹבְעִים מִשְּׁלֵמוּת צִיּוּר זֶה* בְּכָל רַחֲבֵי הַחַיִּים וְעָמְקֵיהֶם הֵן הַמְּגַמּוֹת הָאֶסְתֶּתִיּוֹת. תכונת ישראל היא הצימאון לאלוהים
הַדֵּעָה הַפְּנִימִית, הַמַּכֶּרֶת שֶׁבְּמִלּוּי תְּשׁוּקָה* עֶלְיוֹנָה זוֹ הַכֹּל מִתְמַלֵּא*, שֶׁאֵין שׁוּם דָּבָר מִכָּל מְגַמּוֹת הַחַיִּים וְעִדּוּנֵי הַחַיִּים, סִדְרֵי הַחַיִּים וְתָכְנֵיהֶם, שֶׁלּא יִהְיֶה כָּלוּל בְּתוֹךְ נְקֻדַּת עוֹלְמֵי עוֹלָמִים זאת, הַכָּרָה זוֹ הִיא עִנְיָן מְיֻחָד לְיִשְׂרָאֵל מֻנָּח בְּטֶבַע נִשְׁמַת הָאֻמָּה, מִתְגַּלֶּה בְּהַכָּרָה פְּנִימִית* אֲפִלּוּ לַהֲמוֹנֵי הֲמוֹנִים, וְהוֹלֶכֶת וּמִתְחַוֶּרֶת* וּמִתְבָּרֶרֶת לִסְגֻלֵּי הַסְּגֻלּוֹת* בְּכָל דּוֹר וָדוֹר. הָעִנְיָן הָאֱלֹהִי*, בְּתוֹךְ כָּל עֵרֶךְ הַחַיִּים בְּעֹמֶק טֶבַע הַנְּשָׁמָה, בְּהַתְאָמָה לַלְּשַׁד הַמְחַיֶּה אֶת הַהִיסְתּוֹרְיָה הַלְּאֻמִּית, הַמִּתְגַּלָּה בְּכִשָּׁרוֹן שֶׁל יְצִירַת הַנְּבוּאָה בִּבְחִירֵי בָּנֶיהָ, הַמְבִיאָה לְמַדְרֵגַת עַם עוֹלָם, שֶׁכָּל הָאֱנוֹשִׁיּוּת תַּכִּיר אֶת סְגֻלַּת נִשְׁמָתָהּ, הוּא הָעֶצֶם הַיִּשְׂרְאֵלִי שֶׁתְּאָרָיו מִתְגַּלִּים בְּכָל הַתְּנוּעוֹת הַשּׁוֹנוֹת, וְרוּחוֹ שֶׁל מָשִׁיחַ הוֹלֵךְ וּפוֹעֵל אֶת הַשְׁלָמַת צִבְיוֹן זֶה עַד עֵת קֵץ הַשְּׁלֵמָה.
(אורות התחיה י)
___________________________________

נִבְדֶּלֶת – שונה. חֵפֶץ הַחַיִּים הַקִּבּוּצִיִּים – רצון היחידים להתקבץ לכלל אומה. הַתֹּכֶן הַכַּלְכָּלִי – התקבצות יחידים לאומה מאפשרת ביטחון כלכלי. בִּיסוֹד הַדְּאָגָה וכו' – היחידים רוצים לבסס את בטחונם האישי, ולכן מתאגדים לאומה בה כולם מסייעים זה לזה לשלימותם הבטחונית הכלכלית. לְבַצֵּר – לחזק יותר. וְהָרוּחַ הָעֶלְיוֹן – הרצון להתאגד לאומה אינו רק רצון חומרי אלא יש בו גם שאיפות אציליות. רוּחַ הַסֵּדֶר וְהַיֹּפִי – ההתאגדות מסדרת את העולם: חלוקה לתפקידים, חוקי התנהגות וכדו'. הַשִּׁוּוּי – המכנה המשותף של בני הקבוצה. הַתְּכוּנָה הָאֱלֹהִית – השאיפה לקודש ודבקות בה'. בְּתַכְלִית – בשיא. הִיא לוֹ הַנְּקֻדָּה וכו' – כמבואר בפיסקאות הקודמות "היא יודעת עוד, שבאמת אין חיים אלא אלוהיים". הָעִדּוּנִים – הרגשת העדן והעונג. שְּׁלֵמוּת צִיּוּר זֶה – תפיסת העולם העליונה והטהורה. תְּשׁוּקָה – לקירבת ה'. מִתְמַלֵּא – מגיע לשלמותו. בְּהַכָּרָה פְּנִימִית – תת הכרתית, נשמתית. מִתְחַוֶּרֶת – בהכרה שכלית. לִסְגֻלֵּי הַסְּגֻלּוֹת – הצדיקים שבישראל. הָעִנְיָן הָאֱלֹהִי – קשר האלוהות לישראל.

הקדמה
יחסי ישראל ואומות העולם מהווים מסכת היסטורית ארוכת שנים. כבר בתוכנית האלוהית נבראו ישראל בעולם בו קיימות גם אומות אחרות. הימצאות ישראל במרחב בו התקיימו לצד עמים אחרים דרשה התייחסות מתאימה ומטבע הדברים נוצרו ביניהם יחסי גומלין. על ההבדל בין ישראל ליתר העמים נעמוד, לאור דברי הרב בפרק זה. בדבריו מבאר הרב שישנה נקודת הבדל מהותית בין ישראל לעמים והיא הגורם הפנימי המניע כל אחד מהם; בעוד בקרב העמים המישור הטבעי – הכלכלי, החברתי וכדו', מהווה גורם בלעדי המניע לפעולה, ישראל משתוקק לדבר מה עמוק ופנימי יותר – זוהי הנטייה האלוהית שקיימת בהם. זהו לא פרט שולי בתכונתם אלא מרכז סביבו נעות יתר השאיפות. בנוסף, הכישרונות שקיימים בקרב יתר האומות הינם מסוימים, כל עם וכשרונו הייחודי. ישראל מעצם טבעם האלוהי כוללים בצורה תמציתית את הכישרונות הקיימים בקרב יתר העמים וממילא – קיימת השפעה הדדית בין ישראל לאומות. השפעה זו נובעת מהבנת הייחוד הלאומי של ישראל ועל תפקידנו וייעודנו ליתר אומות העולם. כאשר ישראל מגלים את תפקידם הייחודי – העברת האמונה בבורא העולם, הם נעשים מדיום דרכו מתאפשר איחוד כל אומות העולם למשפחה אחת.

ביאורים
כמו שלכל אדם פרטי יש אופי מיוחד השונה מחברו, כך גם לכל אומה ישנה תכונה מיוחדת שמניעה את כל דרכיה וקובעת את מדיניותה ואת סדרי העדיפות הלאומיים.
בדבר מהותי זה ישנו הבדל גדול בין ישראל לאומות העולם. אצל אומות העולם נטיית הנפש המרכזית שמניעה את העם היא הביטחון הכלכלי . האדם חושש מאוד שלא יהיו לו צרכים בסיסיים, ולכן הוא חי במסגרת של עם שבה קל יותר לספק צרכים אלו. אדם משקיע בטובת האומה מכיוון שזה משרת את האינטרס האישי שלו. וכך כולם נרתמים להצלחה הכלכלית של המדינה. וככל שהמדינה חזקה יותר ומפותחת כלכלית, כך היא מרגישה שהיא חיה באופן שלם ובריא יותר. אך יש באדם גם צדדים רוחניים שהעיסוק המתמיד בצד הכלכלי אינו מספק אותם. כאן מגיעות האומנות והתרבות – בניינים מפוארים, יצירות אומנות ומוזיאונים מוקמים כדי למלא את הצד העליון שברוח האדם. אך גם בהם הנקודה המרכזית היא העולם החומרי הכלכלי או היצרי. תכונה זו מאפיינת את כל האומות. הדבר היוצר הבדל בין אומה לאומה הוא סגנון החיים השונה מעם זה לעם אחר, אבל השאיפה הבסיסית לביטחון כלכלי שווה בכולם.
בישראל, לעומת זאת, תכונת הנפש שונה לגמרי. נטיית הנפש של ישראל אינה עוסקת בקיום חומרי אלא בקיום אלוהי. השאיפה הבסיסית של ישראל היא לחיות חיים מלאי מוסר וצדק, חיים מלאי דבקות אלוהית. ככל שהחיים מכוונים יותר לאור דבר ה', כך עם ישראל חש שהוא יותר חי . הקשר של היחיד לעמו הוא משום שהיחיד יודע שהקשר המלא עם אלוהיו מופיע רק דרך עמו.
במבט ראשון נראה כאילו שאיפת ישראל היא להקים מדינה שכל עיסוקה הוא ברוח בלבד, וממילא הצד הכלכלי והחומרי בה מוזנח, אך אין הדבר כן. הרצון לחיות חיים לאור המוסר האלוהי דוחף את עם ישראל לראות בַכול אלוהות, ולרצות לגלות בכל סדרי החיים המדיניים אלוהות. לכן עם ישראל יקים ממלכה, יעצים את הצבא, יפתח כלכלה משגשגת, ואת הכול הוא יאיר ויכוון לאור ההדרכה האלוהית, כי אין שום תחום מחוץ לתחומו של ה'. תכונה זו מתגלית בכל התחומים שבהם עם ישראל יוצר ופועל – באומנות, בשירה, בספרות ובעצם חייו, אך עדיין רבה הדרך לגלות זאת במלוא העוצמה. תפקידו של המשיח הוא להביא את עם ישראל לחיות חיים אלוהיים בשיא השלמות.

שאלות לדיון
האם אתה מסוגל לזהות את החפץ הקיבוצי המיוחד שיש במדינת ישראל כיום? אם לא – מדוע?
האם לעם ישראל אין שום "חפץ קיבוצי" רגיל? ומה לגבי החלוצים החילוניים שהקימו את המדינה?