^ 1.. מצה עשירה : היא קמח שנילוש עם מיץ פירות, ואין בזה חימוץ, וספרדים נוהגים לאוכלה בפסח, ואשכנזים מחמירים שלא לאוכלה כחמץ, אלא שכיום התעוררו ספקות לגבי כשרות מצה עשירה שמייצרים במפעלים, ורבים מחמירים בזה גם לספרדים (לעיל ח, א). אמנם לכל המנהגים אפשר לאכול מצה עשירה בשתי הסעודות הראשונות עד סוף שעה רביעית. אלא שכדי לצאת ידי חובת סעודת שבת, צריכים לקבוע על המצה העשירה את הסעודה, היינו לאכול ממנה כנפח ארבע ביצים, ויחד עם שאר הסעודה להגיע לשביעה גמורה, ועל ידי כך תשתנה ברכתה מ'מזונות' ו'על המחיה' - ל'המוציא' וברכת המזון. (עי' פנה"ל ברכות ו, ד). ואם יש מצה עשירה שאין עליה פקפוק כשרות לפסח, למנהג ספרדים אפשר לקיים בה סעודה שלישית, ויש לקיים את הסעודה עד סוף שעה תשיעית של היום, כלומר, כשלוש שעות לפני השקיעה. ולמנהג אשכנזים אין לאכול מצה עשירה אחר ארבע שעות (כך דעת שעה"צ תמד, א, אג"מ או"ח קנה. אמנם לערוה"ש תמד, ה, מותר לאוכלה עד כניסת החג).
מצה מבושלת : עצה נוספת, לבשל מצה שלמה, ואזי לדעת רוב הפוסקים, אין עליה יותר איסור אכילה בערב פסח, כי אין יוצאים בה ידי מצה, וגם נשתנתה באופן משמעותי. וכיוון שהיא בשיעור כזית, עדיין מברכים עליה 'המוציא' וברכת המזון, וממילא אפשר לקיים בה את שלוש הסעודות. וכך דעת מ"ב תעא, כ, ושעה"צ יט, וערוה"ש תמד, ה, ויחו"ד א, צא, הע' י. בשעה"צ תעא, כ, כתב שלדעת שועה"ר וח"א, דין טיגון כבישול. ובפמ"ג הסתפק בזה. לעומת זאת, במ"א תמד, ב, כתב בשם מהרי"ל שלא ראה שנוהגים לקיים סעודה שלישית במצה מבושלת. ומשמע מהגר"א שאסור לאוכלה בערב פסח. והרוצים לסמוך על רוה"פ ולצאת במצה מבושלת רשאים (ועי' בשעה"צ תמד, א, ולעיל יג, 7). ע"ע במ"ב תמד, ח, בעצה לחלוק את הסעודה השנייה, וזה בדיעבד, כי הסעודה השלישית צריכה להיות אחר חצות (שו"ע רצא, ב; פנה"ל שבת ז, ב).