עבודת ה' חלק ג' | בשביל הנשמה | בית המדרש

הלכה מחשבה ומוסר
חובת הלבבות

קטגוריה משנית

לחץ להקדשת שיעור זה

לימוד השיעור מוקדש להצלחת

עם ישראל

447

4 דק' קריאה

קובץ ה-PDF המצורף לשיעור

המטיב והמוטב
וְאִם הָיִינוּ חוֹשְׁבִים*, כִּי מִי אֲשֶׁר מֵטִיבִין לוֹ - בְּתַכְלִית הַחֶסְרוֹן וְהַגְּרִיעוּת בְּהַרְכָּבָתוֹ וְחִבּוּרוֹ וּדְמוּתוֹ - הָיָה חַיָּב בַּעֲבוֹדָה* יוֹתֵר. וְכֵן כַּאֲשֶׁר נַחְשֹׁב, כִּי הַמֵּטִיב בַּטּוֹבָה טוֹב וְשָׁלֵם מִכָּל נִמְצָא, וּמִי שֶּׁמֵּטִיבִין לוֹ גָּרוּעַ מִכָּל נִמְצָא וְחָלוּשׁ מִכָּל נִבְרָא, הַשֵּׂכֶל מְחַיֵּב בְּתוֹסֶפֶת הָעֲבוֹדָה לַמֵּטִיב עַד אֵין תַּכְלִית.

השוואת האדם והבורא
וְכַאֲשֶׁר נִבְחַן עַל הַהַקָּשָׁה* הַזֹּאת דְּבַר הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ וּבְנֵי אָדָם בְּשִׂכְלֵנוּ, נִמְצָא הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ נַעֲלֶה וְנִשָּׂא וּמְרוֹמָם עַל כָּל נִמְצָא וְכָל מֻשָּׂג בַּהַרְגָּשָׁה וּבַשֵּׂכֶל, כְּפִי אֲשֶׁר הִתְבָּאֵר בַּשַׁעַר הָרִאשׁוֹן מִן הַסֵּפֶר הַזֶּה. וְכֵן נִמְצָא הָאָדָם בְּהַקָּשָׁתוֹ אֶל שְׁאָר מִינֵי הַחַיִּים שֶׁאֵינָם מְדַבְּרִים חָסֵר וְחַלָּשׁ מִכֻּלָּם, וְיֵרָאֶה לְךָ זֶה בִּשְׁלשָׁה עִנְיָנִים.

חולשת האדם
אֶחָד מֵהֶם, בְּעִנְיַן גִּדּוּלוֹ וְעוֹלְלוּתוֹ*, כִּי נִמְצָא שְׁאָר מִינֵי הַחַיִּים חֲזָקִים מִמֶּנּוּ, וִיכוֹלִים לִסְבֹּל הַצַּעַר יוֹתֵר, וְלִנְשׂא אֶת עַצְמָם, וְאֵינָם מַטְרִיחִים אֲבוֹתָם בְּגִדּוּלָם כָּאָדָם.

טינוף האדם
וְהָעִנְיָן הַשֵּׁנִי, כְּשֶׁנְּעַיֵּן בְּמַה שֶּׁיֵּשׁ תּוֹךְ גּוּף הָאָדָם מִן הַלִּכְלוּכִים וְהַטִּנּוּפִים*, וּמַה שֶּׁנִּרְאֶה עָלָיו מִחוּץ* מִמַּה שֶּׁהוּא קָרוֹב מֵהֶם*, כְּשֶׁהוּא נִמְנָע מִן הָרְחִיצָה וְהַנְּקִיּוּת יָמִים רַבִּים, וְכֵן כַּאֲשֶׁר יָמוּת*, כִּי זֻהֲמָתוֹ יוֹתֵר כְּבֵדָה מִכָּל זֻהֲמַת כָּל נִבְלוֹת שְׁאָר בַּעֲלֵי חַיִּים, וְצוֹאָתוֹ יוֹתֵר מַסְרַחַת מִצּוֹאַת שְׁאָר בַּעֲלֵי חַיִּים, וְכֵן שְׁאָר טִנּוּפָיו.

גריעות האדם ללא הדיבור
וְהָעִנְיָן הַשְּׁלִישִׁי, מַה שֶּׁהוּא נִרְאֶה מֵחֻלְשַׁת תַּחְבּוּלוֹתָיו כְּשֶׁיֶּחְסַר כֹּחַ הַדִּבּוּר*, אֲשֶׁר נָתַן לוֹ הַבּוֹרֵא יִתְרוֹן עַל שְׁאָר הַחַיִּים שֶׁאֵינָם מְדַבְּרִים, לִמְאֹרָע שֵׁאֵרַע בְּמֹחוֹ, כִּי בָעֵת הַהִיא יִהְיֶה נַעֲוֶה וְנִתְעֶה מִשְּׁאָר בַּעֲלֵי חַיִּים, וְאֶפְשָׁר שֶׁיַּשְׁלִיךְ עַצְמוֹ* בִּשְׁחִיתוֹת וּבִתְמוּתוֹת. וְנִמְצָא רֹב בַּעֲלֵי חַיִּים, שֶׁיֵּשׁ לָהֶם מִן הַהַכָּרָה בְּדַרְכֵי טוֹבָתָם* וְהַתַּחְבּוּלָה בְּהַשָּׂגַת מְזוֹנוֹתָם, מַה שֶּׁמְּקַצְּרִים* רַבִּים מִן הַמַּשְׂכִּילִים שֶׁבִּבְנֵי אָדָם מִכְּמוֹתָם, כָּל שֶׁכֵּן מִי שֶׁיִּפָּקֵד שִׂכְלוֹ מֵהֶם*.

רוב טובות הבורא
וְכַאֲשֶׁר נַעֲמֹד בְּמַחְשְׁבוֹתֵינוּ עַל גְּדֻלַּת הַבּוֹרֵא יִתְעַלֶּה וְעֹצֶם יְכָלְתּוֹ וְחָכְמָתוֹ וְעָשְׁרוֹ, וְנִסְתַּכֵּל בַּחֲלִישׁוּת הָאָדָם וְחֶסְרוֹנוֹ, וְשֶׁאֵינוֹ מַגִּיעַ אֶל הַשְּׁלֵמוּת, וְרֹב צָרְכּוֹ וְרִישׁוֹ* לְדָבָר שֶׁיְּמַלֵּא מַחְסוֹרוֹ, וְנִבְחַן רֹב טוֹבוֹת הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ וְחַסְדּוֹ עָלָיו, וְשֶׁבְּרָאָהוּ כְּמוֹ שֶׁבְּרָאָהוּ מִן הַחֶסְרוֹן בְּעַצְמוֹ*, וְהוּא רָשׁ וְצָרִיךְ אֶל מַה שֶּׁיֶּשׁ בּוֹ תַקָּנָתוֹ, וְלֹא יַגִּיעַ אֵלָיו כִּי אִם בִּיגִיעַת נַפְשׁוֹ, וְזֶה* מֵחֶמְלַת הַבּוֹרֵא עָלָיו, כְּדֵי שֶׁיַּכִּיר אֶת עַצְמוֹ*, וְיִבְחַן בְּכָל עִנְיָנָיו, וְיִדְבַּק בַּעֲבוֹדַת הָאֵל עַל כָּל פָּנִים, וִיקַבֵּל עַל זֶה גְמוּל הָעוֹלָם הַבָּא אֲשֶׁר לוֹ נִבְרָא, כְּמוֹ שֶׁהִקְדַּמְנוּ מִן הַדְּבָרִים בַּשַּׁעַר הַשֵּׁנִי מִן הַסֵּפֶר הַזֶּה.
כַּמָּה הָאָדָם חַיָּב לוֹ יִתְבָּרַךְ מִן הָעֲבוֹדָה וְהַיִּרְאָה וְהַשֶּׁבַח וְהַהוֹדָאָה וְהַתְמָדַת הַתְּהִלָּה, עִם בֵּרוּר חִיּוּב כָּל אֲשֶׁר הִקְדַּמְנוּ מִן שֶׁבַח בְּנֵי אָדָם וְהוֹדָאָתָם קְצָתָם לִקְצָתָם.

סכלות החולק על חיוב ההודאה
וְאִם* יֵשׁ אִישׁ סָכָל שֶׁחוֹלֵק בְּחִיּוּב כָּל זֶה לַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ עַל הָאָדָם, כְּשֶׁהוּא מַבְחִין וּמִתְבּוֹנֵן בָּעִנְיָן הַזֶּה וּמוֹדֶה בָּאֱמֶת עַל עַצְמוֹ. הֲלֹא יֵעוֹר הַיָּשֵׁן, וְיִיקַץ הַמִּתְעַלֵּם, וְיַבְחִין הַכְּסִיל, וְיַשְׂכִּיל הַמַּשְׂכִּיל, בֵּרוּר חִיּוּב קַבָּלַת עֲבוֹדַת הָאֱלֹהִים, עִם בֵּרוּר הָרְאָיוֹת וּפִרְסוּם הָעֵדִים וַאֲמִתַּת הַמּוֹפְתִים, וּכְמוֹ שֶׁאָמַר הַנָּבִיא עָלָיו הַשָּׁלוֹם לְמִי שֶׁהִתְעַלֵּם מֵעַיֵּן בְּקַבָּלַת עֲבוֹדַת הָאֱלֹהִים יִתְבָּרַךְ (דְּבָרִים לב, ו): "הַליָי תִּגְמְלוּ זֹאת עַם נָבָל וְלֹא חָכָם". אִם כֵּן כְּבָר נִתְבָּרֵר חִיּוּב קַבָּלַת עֲבוֹדַת הָאֱלֹהִים עַל בְּנֵי אָדָם מִצַּד הַתְמָדַת טוֹבוֹתָיו עָלָיו.

עשרת ענייני השער
וְצָרִיךְ שֶׁנְּבָאֵר מֵעִנְיַן הַשַּׁעַר הַזֶּה עֲשָׂרָה עִנְיָנִים*.
אֶחָד מֵהֶם, הַהֶעָרָה* עַל הָעֲבוֹדָה וַחֲלָקֶיהָ. וְהַשֵּׁנִי, בְּצֹרֶךְ הַמֵּבִיא אֶל כָּל חֵלֶק מֵחֲלָקֶיהָ. וְהַשְּׁלִישִׁי, בְּגֶדֶר הָעֲבוֹדָה וַחֲלָקֶיהָ וּמַעֲלוֹתֶיהָ. וְהָרְבִיעִי, בְּצוּרַת הַהֶעָרָה הַתּוֹרִיָּה וַחֲלָקֶיהָ, וּמַעֲלוֹת אֲנָשִׁים בִּידִיעַת סֵפֶר הַתּוֹרָה וַהֲבָנַת עִנְיָנָיו. וְהַחֲמִישִׁי, בְּצוּרַת הַהֶעָרָה הַשִּׂכְלִית, וּלְהוֹרוֹת עָלֶיהָ עַל דֶּרֶךְ הַשְּׁאֵלָה וְהַתְּשׁוּבָה*. וְהַשִּׁשִּׁי, בְּמִינֵי חִיּוּבֵי הָעֲבוֹדָה כְּפִי מִינֵי הַטּוֹבוֹת וּמַחְלְקוֹתֵיהֶם. וְהַשְּׁבִיעִי, בְּבֵאוּר הַפָּחוֹת מַה שֶּׁחַיָּב בּוֹ מִי שֶׁמְּטִיבִין לוֹ בְּטוֹבָה מִן הַטּוֹבוֹת, לַמֵּטִיב בָּהּ. וְהַשְּׁמִינִי, בְּמַחֲלֹקֶת הַחֲכָמִים בַּהֶכְרַח וּבַצֶּדֶק, וְהַדַּעַת הַקְּרוֹבָה אֶל הָאֱמֶת מִן הַדֵּעוֹת בָּזֶה. וְהַתְּשִׁיעִי, בְּסִפּוּר סוֹד יְצִירַת הַמִּין הָאֱנוֹשִׁי בָּעוֹלָם הַזֶּה בְּדֶרֶךְ קְצָרָה. וְהָעֲשִׂירִי, בְּסִפּוּר דֶּרֶךְ הַשִּׁמּוּשׁ בְּכָל מִדָּה מִמִּדּוֹתֵינוּ בִּמְקוֹמָהּ.
___________________________________
חוֹשְׁבִים – עורכים חשבון. הָיָה חַיָּב בַּעֲבוֹדָה – הכרת הטוב גדולה מחייבת עבודה מרובה. הַהַקָּשָׁה – השוואה ודמיון. וְעוֹלְלוּתוֹ – תקופת ילדותו. הַלִּכְלוּכִים וְהַטִּנּוּפִים – פסולת הגוף וההפרשות. וּמַה שֶּׁנִּרְאֶה עָלָיו מִחוּץ – זיעה וכד'. קָרוֹב מֵהֶם – דומה להפרשות הפנימיות. כַּאֲשֶׁר יָמוּת – גוויתו מסרחת. כְּשֶׁיֶּחְסַר כֹּחַ הַדִּבּוּר – אם איבד את חכמתו ונשתטה. שֶׁיַּשְׁלִיךְ עַצְמוֹ וכו' - יזיק לעצמו באופנים שונים. הַהַכָּרָה בְּדַרְכֵי טוֹבָתָם – בעלי-חיים יודעים כיצד לדאוג לקיום עצמם וטובתם. מַה שֶּׁמְּקַצְּרִים וכו' – רבים בני האדם שאינם יודעים כיצד לכלכל את צרכיהם. שֶׁיִּפָּקֵד שִׂכְלוֹ מֵהֶם – אדם שנשתטה. וְרִישׁוֹ – עניותו, נזקקותו. מִן הַחֶסְרוֹן בְּעַצְמוֹ – נברא יש מאין. וְזֶה – חסרונות האדם. כְּדֵי שֶׁיַּכִּיר אֶת עַצְמוֹ – יכיר במוגבלותו ושזקוק הוא לעזר האלהי. וְאִם – האם (בתמיהה). עֲשָׂרָה עִנְיָנִים – אלו עשרת הפרקים שבשער זה (ויתבארו הדברים במקומם) הַהֶעָרָה – הצורך בהתעוררות. עַל דֶּרֶךְ הַשְּׁאֵלָה וְהַתְּשׁוּבָה – נכתב בסגנון דו שיח.

ביאורים
בדרך כלל קשה לנו כבני אדם להסתכל על המציאות מצידו של הקב"ה. נעצור רגע וננסה לעשות זאת. כולנו מבינים שההפרש בינינו לבינו גדול יותר מההפרש בינינו לבין זבוב קטן, שהרי אלוהים הוא אינסופי. וכיוון שאיננו רגילים להטיב עם זבובים, יש לראות את התנהגותו של הקב"ה כלפינו כ'יציאה מגדרו' מיוחדת עבורנו. תשומת לב לעניין זה תוסיף התפעלות והתרגשות כלפי החסדים הגדולים שה' עושה עבורנו, ותביאנו לאהוב אותו ולהכיר לו טובה עצומה. כל זה מביא אותנו לעמול על העבודה שלנו לפניו, בה נעסוק בעשרת הפרקים של השער הזה. תוכן הפרקים:
א. הצורך לעורר את הרצון לעבודה ושתי הדרכים לעורר אותו – ההבנה האנושית שלנו והתורה.
ב. הצורך בשתי הדרכים לעורר את הרצון.
ג. מהי העבודה, והיתרונות והחסרונות שבשתי הדרכים הנ"ל עבורה.
ד. כיצד התורה מלמדת אותנו לעבוד את ה' והמדרגות בהכרת התורה ובאמונה בה.
ה. כיצד ההבנה הטבעית מביאה אותנו לעבודה.
ו. אנשים שונים מחויבים לאלוהים בהתאם לטובות שקיבלו.
ז. העבודה המינימלית המוטלת על האדם עבור טובותיו של ה'.
ח. הבחירה החופשית והעיסוק בשאלות הפילוסופיות סביבה.
ט. לשם מה נוצר האדם בעולם הזה.
י. השימוש בכל מידה ומידה במקומה הראוי.

הרחבות
•אדם ובהמה תושיע ה'
וְאֵינָם מַטְרִיחִים אֲבוֹתָם בְּגִדּוּלָם כָּאָדָם. רבנו בחיי מציין שבעלי חיים נולדים חזקים ובריאים יותר מהאדם. האלשיך מסביר שבפסוק "שור... כי יִוָּלֵד" [ויקרא כב, כז], מבואר שכבר מרגע לידתו קרוי השור בשמו, מה שאין כן באדם שאינו קרוי איש עד שיגדל מפני ש"הוא הולך וקונה שלמות" [שם].
מדברים אלו ניתן להבין כי ישנה עליונות לחיות על פני בני האדם אולם לאמתו של דבר אין הדבר כן. הגר"א מפנה לדברי הזוהר: "אדם שנולד לא נתמנה עליו כח שלמעלה (השראה רוחנית) עד שנמול , כיון שנמול נתעורר עליו התעוררות הרוח שלמעלה. זכה לעסוק בתורה נתעוררה עליו התעוררות יתרה. זכה ועשה מצות התורה נתעורר עליו התעוררות יתרה. זכה והתחתן זכה והוליד בנים ולמד אותם דרכי המלך הקדוש הנה אז הוא אדם שלם שלם בכל. אבל בהמה שנולדה באותה שעה שנולדה אותו כח שיש לה בסוף, יש לה באותה שעה שנולדה" [איפה שלמה, שיר השירים ב, א].