^ 1.. נחלקו הפוסקים אם מברכים את ברכת 'שעשה לי כל צרכי' הנאמרת על המנעלים ביום הכיפורים ותשעה באב, שבהם אסור לנעול מנעלים. לדעת רא"ש, ר"ן וטור, מברכים. וכ"כ במ"ב תקנד, לא, עפ"י לבוש, א"ר ופמ"ג. וכן נוהגים אשכנזים ומקצת ספרדים, יבי"א (ט או"ח ח). אבל לפי האר"י, אף שאבל מברך 'שעשה לי כל צרכי', בימים אלו אין מברכים. וכ"כ למעשה החיד"א, בן איש חי וכה"ח מו, יז. וכתב ברב פעלים ב, ח, שלפי מנהג זה אף במוצאי הצום לא יברכו. (ובמעשה רב ט' כתוב שהגר"א נהג לברך במוצאי הצום).
^ 2.. עי' להלן י, ב, 2, לעניין ברכות התורה. ולגבי 'אלוהי נשמה' כתב במ"ב נב, ט, ובבאו"ה שם, שהפר"ח סובר שיוצא ידי חובתה בברכת 'מחיה המתים' והעתיקו דבריו ח"א ודה"ח. ואמנם במאמ"ר חולק עליו, וכ"כ פמ"ג שמשמע מדברי הרמ"א, וכן נראה מדברי הגר"א. מ"מ כדי לצאת מהספק, המדלג על ברכות השחר כדי להתפלל במניין, יברך תחילה 'אלוהי נשמה'. ואם לא ברך, לא יברך אחר התפילה, שספק ברכות להקל. אמנם כתב בבאו"ה, שהסומך על הפוסקים הרבים שסוברים שאפשר לברך 'אלוהי נשמה' אחר התפילה לא הפסיד. עוד כתב במ"ב שם, שאם יכוון במפורש בברכת 'מחיה המתים' שבעמידה שלא לצאת ידי 'אלוהי נשמה' לא יצא, ויוכל לברכה אחר התפילה. וביחו"ד ד, ה, בהערה כתב שאין זה מועיל, ולפי"ז אם נזכר שלא ברך ברכות השחר באמצע ברכות ק"ש, יברך 'אלוהי נשמה' בין הפרקים, כדי שלא יפסידנה (יבי"א ד או"ח ז, ה).
^ 3.. בדה"ח כתב עפ"י מ"א שדין ברכות השחר שווה לדין התפילה, וכשם שזמן התפילה הוא עד ארבע שעות זמניות שהוא שליש היום, כך גם זמן ברכות השחר. ויש סוברים, שכשם שתפילת שחרית אפשר להתפלל בדיעבד עד חצות היום, כך גם את ברכות השחר (ר' שלמה קלוגר). ובכה"ח עא, ד, כתב שאם כבר התפלל שחרית יכול לברכן עד ארבע שעות, ואם לא התפלל עדיין שחרית יכול לברכן עד חצות. אבל לדעת רוב הפוסקים אין זיקה בין ברכות השחר לתפילה, והשוכח לברכן בבוקר יכול לברכן כל היום, וכ"כ במ"ב נב, י, וברב פעלים ב, או"ח ח. (ולדעת הגר"א אם שכח לאומרן ביום, יכול לאומרן אפילו בלילה עד שילך לישון).
^ 4.. לגבי ברכת 'הנותן לשכוי בינה', כתב בשו"ע מז, יג, עפ"י רא"ש וטור, שימתין מלאומרה עד שיאור היום. וכתב במ"ב מז, לא, ובבאו"ה שם, שהאחרונים (מ"א בשם הזוהר, פר"ח, גר"א) הסכימו שגם ברכה זו יכול לברך קודם שיאיר היום. אך בח"א כתב שלכתחילה יש ליזהר שלא לברך אותה קודם שיאיר היום כל זמן שלא שמע קול תרנגול. ובדיעבד, סיכם במ"ב, שיצא אפילו לא שמע קול תרנגול, ובתנאי שיברך אותה מחצות הלילה ואילך. וכתב בכה"ח ל, בשם פר"ח וחיד"א, שלהלכה ולזוהר לכתחילה אפשר לברך אותה אחר חצות לילה. וכך כתבתי למעלה, הואיל ובדיעבד כולם מסכימים שיצא בזה, ומאידך יש לחשוש שאם נחלק בין ברכות השחר יגרום הדבר לשכחה או לטעות, וכפי אחד הטעמים בהלכה ב', שנוהגים לומר את ברכות השחר על הסדר.
^ 5.. במ"ב מז, ל, כתב שאם קם בפעם הראשונה אחר חצות הלילה יכול לברך אז את ברכות השחר. ולא כתב אם עדיף לברך בקימה הראשונה. אולם בכה"ח מו, מט, כתב עפ"י הקבלה, שטוב לברך בקימה הראשונה שאחר חצות. ומי שאינו יכול להכריע מתי קימתו העיקרית, ינהג ככה"ח ויברך אחר הקימה הראשונה.
עוד כתב במ"ב מז, ל, שלאחר הקימה הראשונה יאמר את ברכת ' אלוהי נשמה ' וברכת ' המעביר שינה ' בלא שם ומלכות ובקימה השנייה יברכן בשם ומלכות. אבל אם ברכן בשם ומלכות בקימה הראשונה, לא יחזור לברכן בפעם השנייה. ובבאו"ה הרחיב, שלדעת פר"ח אין לברכן בפעם הראשונה אלא רק לאחר סיום שנת הלילה שלו, ואם יברכן בפעם הראשונה לא יצא, וצריך לחזור לברכן אחר הקימה השנייה. והסכים עימו בח"א לעניין ברכת 'המעביר שינה'. אבל שע"ת ו' ודה"ח כתבו, שלא לחזור לברכן אחר הקימה השנייה. ולכן פסק במ"ב שלכתחילה יברכן אחר הקימה השנייה ואם ברכן אחר הקימה הראשונה, שלא יחזור לברכן אחר הקימה השנייה. וכך מנהג אשכנז. ובכה"ח מו, מט, כתב בשם כמה פוסקים ומקובלים, שגם שתי ברכות אלו צריך לברך בפעם הראשונה בשם ומלכות, והשינה שאח"כ נחשבת כשינה ביום. וכן נוהגים ספרדים. ונלענ"ד שמוטב להורות לרבים לברך את כל הברכות אחר הקימה העיקרית, מפני שכאשר מברכים את רוב הברכות בקימה הראשונה, ומשאירים שתי ברכות לקימה השנייה, יש חשש שיבואו לידי טעות: או שישכחו לברך את שתי הברכות או שיברכו בטעות את כל הברכות גם בפעם השנייה. ולכן סתמתי למעלה לברך את כל הברכות אחר הקימה העיקרית. וגם כאשר הראשונה עיקרית, יש למברך אז 'אלוהי נשמה' ו'המעביר שינה' על מה לסמוך. (וכמבואר בהלכה ב' שאחד הטעמים שנהגו לברך את ברכות השחר על הסדר כדי למנוע טעות ושכחה).
לפי המקובלים, מי שנשאר ער כל הלילה, הזמן הטוב לברכות השחר אחר חצות, וברכות התורה אחר שיעלה השחר (כה"ח מו, מט). אמנם כתב בבן איש חי תולדות יד, לגבי מי שהולך לישון אחר חצות, שלמרות שלפי הרש"ש יכול לברך את ברכות השחר אחר חצות לפני שיישן, המנהג לברכן אחר השינה. וכ"כ הרב אליהו בסידורו עמ' ג.
^ 6.. מנהג ספרדים עפ"י האר"י, שאומרים תמיד את כל ברכות השחר (ברכי יוסף מו, יב; בא"ח ברכה ג; כף החיים מו, מט). ולגבי מנהג אשכנזים, לדעת עטרת זקנים מו, ד, הניעור כל הלילה לא יברך 'אלוהי נשמה' ו'המעביר שינה'. וכ"כ א"ר, מור וקציעה וח"א ח, ט. ויסוד דעתם בשיטה אמצעית בין הגאונים והרמב"ם, לפיה יש מהברכות שנאמרות דווקא על הנאה עצמית, ואם לא נהנה לא יברך. ופמ"ג ושע"ת השאירו את דברי העטרת זקנים בצ"ע. ומסיק בשע"ת שישמען מחבירו, וכ"כ במ"ב מו, כד. אולם יתכן שאם אין שם חבר, לדעתם יברך בעצמו. ולדעת רמ"א משמע שיברכן, וכ"כ למעשה בערוה"ש מו, יג; ושלחן הטהור מו, ח. למעשה, אשכנזים רשאים לנהוג על פיהם. וכיוון שכך הוא מנהג כל הספרדים וחלק מהאשכנזים, כתבתי כך כמנהג עיקרי. ואף שלמנהג ספרדים הניעור בלילה רשאי לומר לכתחילה את ברכות 'אלוהי נשמה' ו'המעביר שינה', כיוון שיש פוסקים אשכנזים שהחמירו, כתבתי לכל המנהגים, שהמהדרים שומעים אותן ממי שישן. לגבי ברכות התורה מנהג כל הספרדים לברך, ובזה ברור שגם דעת רוב רובם של הפוסקים האשכנזים לברך, כמבואר להלן י, ז, 8. אמנם למ"ב מז, כח, לא יברך אלא ישמע מחבר, ואם אין שם חבר שישן, יכוון לצאת בברכת 'אהבה רבה'.
עפ"י האר"י מבואר בכה"ח מו, מט, שאומרים את ברכות השחר מיד אחר חצות הלילה, ואת ברכות התורה צריך להקפיד לומר אחר עמוד השחר, וכ"כ בבא"ח ברכה ג. ואם אמרן קודם עמוד השחר יש אומרים שלא יצא. עיין בהמשך י, 8.