התשובה חלק י"ז | בשביל הנשמה | בית המדרש

הלכה מחשבה ומוסר
חובת הלבבות

קטגוריה משנית

לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת

חלווה בת פרחה

3 דק' קריאה

עבירות שהתשובה קשה מהם
וּמֵהֶם, מִי שֶׁבָּא אֶל הָעֶרְוָה* וְהוֹלִיד מִמֶּנָּה מַמְזֵר, כִּי הַחֶרְפָּה לֹא תָמוּשׁ* וַהֲשָׁבַת הַמְעֻוָּת אִי אֶפְשָׁר לוֹ, כְּמוֹ שֶׁאָמַר (אִיּוֹב לא, יא): "כִּי הִיא זִמָּה וְהוּא עָוֹן פְּלִילִים, כִּי אֵשׁ הִיא עַד אֲבַדּוֹן תֹּאכֵל", וְאָמַר הַכָּתוּב (הוֹשֵׁעַ ה, ז): "בַּייָ בָּגָדוּ כִּי בָנִים זָרִים יָלָדוּ".
וּמֵהֶם, מִי שֶׁהִרְגִּיל לְשׁוֹנוֹ לְכַזֵּב וּלְסַפֵּר בִּגְנוּת בְּנֵי אָדָם וּלְדַבֵּר בָּהֶם, וְאֵינֶנּוּ יָכוֹל לַעֲמֹד עַל זֶה מֵרֻבּוֹ*, מִפְּנֵי שֶׁאֵין לוֹ תַכְלִית* אֶצְלוֹ, וּכְבָר שָׁכַח הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר דִּבֶּר בָּם, וְהַכֹּל שָׁמוּר עָלָיו וְכָתוּב בְּסֵפֶר עֲוֹנוֹתָיו, וּבוֹ נֶאֱמַר (תְּהִלִּים מא, ז): "וְאִם בָּא לִרְאוֹת שָׁוְא יְדַבֵּר לִבּוֹ יִקְבָּץ אָוֶן לוֹ", וְאָמַר (תְּהִלִּים נ, יח): "אִם רָאִיתָ גַנָּב וַתִּרֶץ עִמּוֹ", וּשְׁאָר הָעִנְיָן. וְהִנֵּה הִשְׁוָה הַלָּשׁוֹן הָרָע עִם הַגְּנֵבָה וְהַנִּאוּף, וְאָמַר (יִרְמְיָה ט, ד): "אִישׁ בְּרֵעֵהוּ יְהָתֵלּוּ".
דוגמא נוספת לעבירות בין אדם לחבירו
וּמִמַּה שֶׁתִּקְשֶׁה הַתְּשׁוּבָה מִמֶּנּוּ, מִי שֶׁהִדִּיחַ* בְּנֵי אָדָם בְּדָת שֶׁבָּדָה לָהֶם, וְהִכְרִיחָם לְהַאֲמִין בָּהּ, וְתָעָה וְהִתְעָה, וְכָל אֲשֶׁר יוֹסִיף הָעָם הַמַּאֲמִינִים בָּהּ יוֹסִיף עֲוֹנוֹ וְיִכָּפֵל, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (אָבוֹת ה, יח): "כָּל הַמְזַכֶּה אֶת הָרַבִּים אֵין חֵטְא בָּא עַל יָדוֹ, וְכָל הַמַּחֲטִיא אֶת הָרַבִּים אֵין מַסְפִּיקִין בְּיָדוֹ לַעֲשׂוֹת תְּשׁוּבָה", וְאָמְרוּ (שָׁם): "יָרָבְעָם חָטָא וְהֶחֱטִיא אֶת הָרַבִּים חֵטְא הָרַבִּים תָּלוּי בוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר (מְלָכִים־א טו, ל): "עַל חַטֹּאת יָרָבְעָם אֲשֶׁר חָטָא וַאֲשֶׁר הֶחֱטִיא אֶת יִשְׂרָאֵל".
וּמַשִּׂיג* בַּמִּין הַזֶּה מִי שֶׁאֶפְשָׁר לוֹ לְצַוּוֹת בַּטּוֹב וּלְהַזְהִיר מִן הָרָע לַאֲנָשִׁים תּוֹעִים, וְעִכְּבוֹ מִזֶּה יִחוּל מָמוֹנָם* אוֹ יִרְאָתָם, אוֹ בָשְׁתּוֹ מֵהוֹכִיחַ אוֹתָם, וְתָעוּ, וְלֹא הוֹרָה אוֹתָם הַדֶּרֶךְ הַיְשָׁרָה, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (יְחֶזְקֵאל לג, ח): "הוּא רָשָׁע בַּעֲוֹנוֹ יָמוּת וְדָמוֹ מִיָּדְךָ אֲבַקֵּשׁ".

חובת הלבבות (109)

בשביל הנשמה

127 - התשובה חלק ט"ז

128 - התשובה חלק י"ז

129 - לימוד שבועי באמונה יח-כד תשרי תשע"ה

טען עוד

___________________________________
הָעֶרְוָה – אישה האסורה עליו מאיסורי עריות. לֹא תָמוּשׁ – לא תעזוב אותו הואיל וחטאו קיים (הממזר מורה על חטאו). מֵרֻבּוֹ – מרוב חטאים שחטא בזה. תַכְלִית – סוף וגבול. הִדִּיחַ – הסית. וּמַשִּׂיג – ונכלל בסוג זה. יִחוּל מָמוֹנָם – לפי שחפץ לקבל מהם כסף לא הוכיחם.

ביאורים
רבנו בחיי ממשיך לעסוק בשאלה, האם ניתן לשוב על כל עוון, ובמסגרת העיסוק בכך הוא ממשיך למנות כאן עוד סוגים של חטאים הנוגעים גם לבני אדם אחרים, ולכן הקושי לשוב מהם הוא גדול. כמו שהזכרנו, וכפי שנראה בפרק הבא מטרתו של רבנו בחיי אינה לייאש את האדם שנכשל בחטאים אלו ולומר לו עד כמה דרכי התשובה והכפרה שלו סבוכים. מטרתו בעיקר לגרום לאדם להימנע מראש מנפילה ברשת החטאים הללו, וכן להדגיש את העובדה שבחטאים אלו לא די בתשובה בין אדם לבוראו, אלא יש לעמול ולתקן את הנזקים שנעשו לזולת.
נקודה זו בולטת מאוד בחטא של דיבור בגנות חבריו. חטא זה הוא חטא שקל מאוד לאדם להיכשל בו, בגלל שהאדם עסוק הרבה בדיבור, והדיבור אינו דורש ממנו מאמץ רב, ולעומת זאת הנזק שיכול להיגרם ממנו גדול מאוד, וגם דרכי התשובה מחטא זה קשים ומסובכים. דרכו של דיבור להתפשט ולעבור מאדם לאדם ולהזיק מאד למי שדיברו עליו, והתשובה על כך קשה, במיוחד בגלל הקלות שבו הוא נעשה ומפני שריבוי הדיבורים שאדם מדבר בכל יום עלולים להשכיח ממנו את עצם העובדה שהוא דיבר או מיהם האנשים שעליהם הוא דיבר. רבנו בחיי מזכיר לאדם שבניגוד לבני האדם, הקב"ה אינו שוכח שום דיבור ולו הקטן ביותר, ותובע ממנו לשוב ולתקן כל נזק שנעשה על ידו.
נושא נוסף שבו אנו עוסקים כאן, הוא גרימה של נפילה רוחנית לאחרים. קורה לפעמים שאדם ממציא שיטה מסוימת, שגם אם יש לה נגיעה ביהדות או דומה לעבודת ה', כמעשהו של ירבעם בשעתו, היא בכלל חטא וגורמת להם לטעות ולסור מדרכו של הבורא. חטא כזה שעניינו החטאת הרבים הוא חמור ביותר, והוא אחד מהדברים שעליהם נאמר שהחוטא בו לא מספקין בידו לשוב. תביעה דומה לזו הנוגעת לעולמם הרוחני של אחרים היא התביעה ממי שאמנם לא נכשל בחטא הנורא של החטאת הרבים, אך לא דאג לגרום להם לעשות דברים טובים או להימנע מעשיית הרע, שגם הוא נתבע על כך.

הרחבות
•החוטא ומחטיא את הרבים
וְכָל הַמַּחֲטִיא אֶת הָרַבִּים אֵין מַסְפִּיקִין בְּיָדוֹ לַעֲשׂוֹת תְּשׁוּבָה. מקור דין זה הוא במסכת אבות [ה, יח]. ופירש רש"י שהטעם שלא מסייעים לו לשוב בתשובה הוא כדי "שלא יהא הוא בגן עדן, ותלמידיו בגיהנום" [רש"י על המשנה]. אולם בספר העיקרים ביאר שהסיבה לכך היא, מפני "שהמחטיא את הרבים אי אפשר לשוב בתשובה שלמה" שכן, כיצד יוכל לתקן את מעשי האנשים הרבים שהחטיא?! [מאמר ד, כו].
מדברים אלו עולה קושי: האם אין הקב"ה רוצה בתשובתם של רשעים? התשובה היא שאף שאין מסייעים לרשע זה לשוב בתשובה, אם ישוב בתשובה שלמה הקב"ה יקבל אותו. וכן כתב הרמב"ם שאף שישנם חטאים המעכבים את התשובה כגון המחטיא את הרבים, "אין מונעין אותה. אלא אם עשה אדם תשובה מהן - הרי זה בעל תשובה, ויש לו חלק לעולם הבא". [רמב"ם הלכות תשובה ד, ו, תוספות יום טוב אבות ה, יח]
(יש להעיר שעל פי הסברו של ספר העיקרים שהעיכוב בתשובתו של מחטיא הרבים הוא מפני הקושי לתקן את מעשי האנשים הרבים שהחטיא, אם באמת לא תיקן את כל מעשי הרבים, יש ראשונים הסוברים שאין לו תשובה כמו שנבאר לקמן בהרחבות – י"ח תשרי).